מנהגי התפילה וקריאת מגילת איכה בתשעה באב
* בליל תשעה באב, קוראים את מגילת איכה בציבור, והמנהג לשוב ולקוראהּ בבוקר. ואף מי שאינו מתפלל בציבור, יקרא את המגילה בלילה, וטוב שיקרא גם ביום. ובלילה, מנהג רבים מבני אשכנז לברך על קריאה מתוך הקלף; אך על קריאה שלא מתוך הקלף, אין לברך. ובקריאה ביחידות, וכן על קריאה ביום, לכל הדעות אין לברך אף על קריאה מתוך הקלף.
* בשעת קריאת מגילת איכה ואמירת הקינות בלילה, נוהגים למעט את האור בבית הכנסת; ויש שנהגו למעט את האור כבר לפני תפילת ערבית.
* בליל תשעה באב שחל במוצאי שבת, אין אומרים 'ויהי נועם' לאחר תפילת ערבית, משום שאמירה זו נאמרה בעיקרה על הקמת המשכן, ואינה מתאימה ללילה שבו מתאבלים על חורבן בית המקדש.
* בתשעה באב אין אומרים 'תחנון', משום שיום זה נקרא 'מועד', ככתוב במגילת איכה: "קָרָא עָלַי מוֹעֵד", וכשיבנה בית המקדש במהרה בימינו, יֵהפך יום זה ליום של שמחה.
* בתשעה באב, ישנה תוספת מיוחדת לתפילת 'שמונה עשרה', הפותחת במילים: "נחם ה' אלקינו את אבלי ציון וירושלים". הפוסקים נחלקו בנוגע למיקומהּ של תפילה זו לכתחילה ובדיעבד, ולהלכה – יש לאומרהּ ב'בונה ירושלים'; והשוכח – יאמרנה בברכת 'רצה'.
ברית מילה ופדיון הבן בתשעה באב
* ברית מילה בתשעה באב, יש נוהגים לעשותה רק לאחר חצות היום, ויש נוהגים לעשותה אף לפני חצות, לאחר סיום הקינות, וכך מנהג בני אשכנז.
* בברית מילה הנערכת בתשעה באב, מברכים על היין, ונותנים ליֶלד לשתותו. ויש להעדיף ילד שהגיע לגיל 'חינוך' לברכות הנהנין, אך לא לגיל 'חינוך' לאבילות על חורבן הבית.
* כשיש ברית מילה בתשעה באב, רשאים 'בעלי הברית', דהייו, הורי התינוק, המוהל והסנדק, להחליף את בגדיהם לקראת הברית; ולדעת הרמ"א, רשאים אף ללבוש בגדי שבת.
* כשנערכת ברית מילה בתשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, רשאים 'בעלי הברית', דהיינו, הורי התינוק, המוהל והסנדק, לאכול מזמן 'מנחה גדולה' ואילך.
* פדיון הבן שהגיע זמנו בתשעה באב, כלומר, שיום זה הוא ה־31 ללידה – יש לערוך את הפדיון ללא סעודה, ואף לברך 'שהחיינו', כנהוג; ורצוי לעורכו בסמוך לשקיעת החמה.
מֵהלכות תשעה באב
* מתחילת ליל תשעה באב, עד לזמן תפילת המנחה ביום תשעה באב, אין לשבת על כסא וכדומה, כי אם על הקרקע. ומנהג בני אשכנז להחמיר בכך רק עד לחצות היום.
* לדעת השולחן ערוך, כל איסורי 'תשעת הימים' מוּתרים מיד במוצאי תשעה באב, למעֵט אכילת בשר ושתיית יין, שנהגו להחמיר בהן עד לסוף יום המחרת, י' באב. והרמ"א כתב, שמנהג בני אשכנז להחמיר במוצאי תשעה באב בכל איסורי תשעת הימים, אך רק עד לחצות יום המחרת.
* הפוסקים כתבו בשם האריז"ל, שאין לשהות בבית הקברות שלא לצורך הלווית המת וקבורתו, בשל כוחות הטומאה – 'החיצונים' – המצויים שם.