דיני חולה בתשעה באב
* חולה פטור מלצוּם בתשעה באב. והפוסקים כתבו הגדרות שונות בנוגע למחלה הפוטרת מלצום. ומי שנחלש מאוד מחמת הצום, כגון שסובל מכאבי ראש חזקים, או סחרחורות, נחשב כחולה לענין זה.
* נשים מעוברות חייבות לצוּם בתשעה באב, ויש שהקלו בכך בזמננו במקום שמזג האוויר חם, כגון בארץ ישראל, ויש שהחמירו בכך אף בזמננו כאשר אין סיבה רפואית להקל.
* יולדת פטורה מלצוּם מתשעה באב עד חלוף שלושים יממות (720 שעות) מהלידה; ואם היא מניקה – פעמים שפטורה מלצום אף זמן רב לאחר הלידה.
איסורי תשעה באב
* הרחיצה אסורה בתשעה באב, אך רק כשהיא נעשית לשם תענוג, ולכן, רחיצה להסרת לכלוך, לרפואה, להעברת רוח רעה, לאחר היציאה מבית הכסא, ולצורך לימוד ותפילה – מותרת.
* הסיכה בשמנים ובקרמי גוף למיניהם – אף של אבר בודד – אסורה בתשעה באב, כאשר היא נעשית לשם תענוג, אך לא כשהיא נעשית לשֵׁם הסרת לכלוך.
* נעילת נעלי עור אסורה בתשעה באב. ונעל העשויה מחומר אחר, מותרת בנעילה, אך אם היא נוחה כנעל עור רגילה – יש שהורו להימנע מנעילתה, ויש שהקלו אף באופן זה.
* 'שאלת שלום' אסורה בתשעה באב, והנתקל באדם שאינו יודע הלכה זו ובֵרכו לשלום, מותר להשיבו בשפה רפה ובכובד ראש; ולכתחילה, עדיף לומר לו שבתשעה באב אסור לברך לשלום.
* מותר לאחל 'מזל טוב' בתשעה באב, ואף בלחיצת יד, אך יש שכתב שאין לאחל איחול זה לפני חצות היום. ויש שכתב, שלמרות שהדבר מותר, עדיף לדחותו ליום אחר.
* מנהג כל ישראל שלא לעשות בתשעה באב כל מלאכה הדורשת עיסוק ממושך, בין בלילה ובין ביום; וכן שלא לעסוק במסחר. ומנהג בני אשכנז להקל בעשיית כל מלאכה לאחר חצות, מלבד מלאכה הגורמת להסחת הדעת מהאבילות. ומותר לעשות כל מלאכה בתשעה באב באמצעות שליח גוי, למעֵט מלאכה הנעשית בפרסום רב, כגון בניית בית.
* נערה העורכת קייטנה בתשעה באב, כמצוי בארץ ישראל – יש מפוסקי זמננו שהורה שלא תגבה את התשלום מההורים בתור שכר, אלא בתור מתנה.
* כאשר תשעה באב חל בשבת, מותר לאכול ללא הגבלה, ואסור להראות סימני אבילות בפרהסיה. ואבילות ב'דברים שבצינעה' – לדעת השולחן ערוך אינה חובה, ולדעת הרמ"א היא חובה.
תפילה והבדלה בתשעה באב
* מנהג רוב ישראל שלא להתעטף בטלית גדול ושלא להניח תפילין בתפילת שחרית של תשעה באב, אלא בתפילת מנחה. ויש מבני ספרד שנוהגים על פי הקבלה להתעטף בטלית ולהניח תפילין בתפילת שחרית, אך אף למנהגם יש לחלוץ את התפילין לפני אמירת הקינות. ולכל הדעות, ניתן להניחן כבר מחצות היום ואילך; ויש שמוסרים כי הגר"א נהג להניחן לפני חצות, לאחר סיום אמירת הקינות.
* כשתשעה באב חל ביום ראשון, או שחל בשבת ונדחה ליום ראשון, מבדילים על היין במוצאי תשעה באב, ללא ברכות הנר והבשמים. וחולֶה האוכל בתשעה באב, עליו להבדיל לפני אכילתו.