בעניין הזה שהרבי הבית ישראל הכניס כוח של תשובה אצל כל אחד ואחד, אני רוצה לספר סיפור נורא שהיה עם הרבי. היה יהודי שקראו לו ר' משה טרויבע. לאחר המלחמה הנוראה, הוא התגלגל לאורגאווי. מדינה רחוקה מאד באמריקה.
להגיע משם לארץ ישראל – היה סיפור יקר מאוד, אחרי כמה שנים, כשהוא הצליח לגייס סכום נכבד, הוא הגיע 'נסיעה' לארץ ישראל, אל הרבי הבית ישראל. בבואו ארצה, הוא התאכסן בתל אביב אצל החסיד ר' שמעלקא ליפשיץ.
הימים היו ערב פסח, והוא הגיע לארץ לשהות של כחודשיים ימים. בשבועות הראשונים לשהותו בארץ, הוא נסע לירושלים אל ה"בית ישראל", והרבי שאל אותו היכן הוא מתאכסן. השיב ר' משה שהוא מתאכסן אצל ר' שמעלקא ליפשיץ בתל אביב.
שאל אותו הרבי: אצל הרב כבר היית? ר' משה לא מבין כוונתו: איזה רב? והרבי עונה לי: אצל הבעלזער רב. ר' משה עונה, שלא.
לאחר כשבוע הוא היה פעם נוספת אצל הרבי. והרבי שואל אותו שוב: אצל הבעלזער רב כבר היית? והוא אמר שלא. אמר לו הרבי: תהיה אצלו, וככל שיורה לך כן תעשה מבלי לסטות מאומה. כשהוא יצא, הוא הבין שהרבי רוצה ממנו משהו. ותיכף התחיל לחשוב איך הוא מגיע לרבי מבעלזא. כידוע, אצל הרבי מבעלזא לא היו שעות מסודרות כ"כ לקבלת קהל, והיה יכול לקבל קהל באמצע הלילה.
בהגיע ליל הסדר, אמר לו ר' שמעלקא כשסיימו את הסדר, בא נלך כעת למעונו של הרבי מבעלזא, אולי בדיוק כעת הם יוכלו להיכנס. בעומדם לפני הדלת, ביקש לפתע הרבי מבעלזא לבדוק אם יש מישהו מאחורי הדלת להכניסו. תיכף ומיד הם נכנסו לרבי מבעלזא, והוא שאל אותו מהיכן הוא. סיפר ר' משה לרבי מבעלזא שהוא מגיע מאורגאווי.
ביקש ממנו הרבי שיבוא אליו שוב לאחר הפסח.
אחרי הפסח, כשהגיע אליו, שאל אותו הרבי אם יכול למנותו שליח. השיב לו ר' משה: בוודאי. נתן לו הרבי מצה ואמר לו בדרכך חזור לאורגאווי תתן את המצה ליהודי עסקן ובעל צדקה באנטוורפן. באותם ימים היו נוסעים בספינות, והוא לא נסע ישיר. לכן, על הדרך הוא היה יכול למסור את השליחות.
לאחר מכן, נתן לו הרבי מבעלזא מצה נוספת, ואמר לו שימסור זאת לאדם מסוים באורגאווי. ולאחר מכן, מסר בידו מצה נוספת עבור עצמו, כ"דמי שליחות". כאשר הגיע ר' משה לאנטוורפן, קיבלו החסיד העסקן בשמחה רבה, והתרגש מאד לקראתו לקבל את המצה ששלח הרבי.
אך כאשר הגיע לאורגאווי, ונסע כדי לאתר את היהודי הנוסף, גילה כי היהודי ההוא, רחמנא ליצלן, יש לו חנות לממכר טריפות. מדובר בפורק עול. מה עושים? החליט ר' משה שאם הוא קיבל שליחות – הוא צריך לקיים אותה.
הגיע ר' משה לחנות, ושם הוא רואה את היהודי ההוא ללא כיפה, גלוי ראש, למרבה הפלא: היהודי ההוא התחיל לצעוק לעברו: אל תעז להיכנס לחנות! הכל טרף כאן! מוכרים כאן בשר לא כשר! אסור לך להתקרב! ר' משה מאוד התפלא לראות שגם אחרי שהפורק עול הזה פתח חנות כזו, בכל זאת כשהוא ראה יהודי בעל צורה, הוא לא נתן לו להיכנס — ר' משה ניסה להסביר לו שהוא לא בא לקנות כלום. אבל ההוא בשלו. הוא לא נתן לו לדבר, רק צעק לו: תסתלק מכאן.
בסופו של דבר גבר קולו של ר' משה והוא צעק לו: אל תדאג, לא באתי לקנות כאן כלום, יש לי שליחות אליך מהרבי מבעלזא שיושב בארץ ישראל, היהודי מתקרב אליו ור' משה מוסר לו את המצה ששלח לו הרבי מבעלזא.
היהודי נשתומם עד מאד. והוא שואל את ר' משה: הרבי עדיין זוכר ממני? למרות שכ"כ נתרחקתי? ענה לו ר' משה: הרבי מבעלזא זוכר ממך! והרבי מגור זוכר ממך!
הרבי מגור הוא ששלח אותי אל הרבי מבעלזא בשביל שהוא יוכל לבקש ממני את השליחות הזו, הצדיקים שעליהם הדור עומד – זוכרים ממך כמו שהם זוכרים מכל יהודי ויהודי. ר' משה דיבר שיחה קצרה עם היהודי ומה התברר לו? שהיהודי בעבר היה נוסע לבעלזא, היה חסיד מהשורה, ואחרי ימי המלחמה הוא התדרדר ברוחניות, אבל הרבי מבעלזא והרבי מגור לא שכחו אותו.
הם באו אליו, הם עשו אצלו קיטון לדור בתוכו. כמובן שהיהודי החל לחזור בתשובה. היה תהליך הדרגתי: בתחילה הוא הפסיק למכור בשר לא כשר, אח"כ הוא התחיל לתת חינוך יהודי לילדיו, ולאט לאט הוא עצמו גם חזר והוא גידל דורות של יהודים יראים ושלמים.
כוחם של הצדיקים שצופים למרחוק, וכל עיקר משימתם היא כי לא ידח ממנו נדח, לשמור על כל יהודי ויהודי.