נעבור להשכמה, תחילת היום שאין ערוך לחשיבותה. ידועים דבריו של ה'נועם אלימלך' על הפסוק: "ראשית עריסותיכם תרימו חלה", שהכול תלוי בראשית; אם זה נעשה ברוגע, ביראת שמים, כל היום נראה אחרת. עלינו לשים לב, שהשעה הזאת תתנהל בצורה טובה.
זאת ועוד, חז"ל מייחסים את זכותן של הנשים לקום בתחיית המתים, למה ששולחות את ילדיהן ללמוד תורה, וממתינות לבעליהן החוזרים מבית הרב.
לאמא הזוכה לגדל ילדים לתורה, יש חלק מהותי ועיקרי בלימוד התורה של ילדיה; חלק חשוב ומשמעותי, ההופך את כל התורה ל"תורת אמך". אם כך, יש להשקיע המון כדי לבצע את המשימה על הצד הטוב ביותר.
אשמח להעתיק את דברי רבנו יונה באגרת התשובה. הוא מקדיש פרק מיוחד לעניין זה, וקורא לפרק בשם 'דרש הנשים' (הדרש השלישי, נא-סב). בתחילת דבריו הוא מתמקד בפסוק שבתחילת המאמר: "כה תאמר לבית יעקב" – אלו הנשים, ושואל: ולמה נצטווה לדבר עם הנשים תחילה?
כאן הוא מפרט את חלקן של הנשים בעידוד לימוד התורה של הילדים: "מפני שהם שולחות את בניהם לבית הספר, ומרחמות עליהם בבואם מבית הספר, ומשימות עיניהן על בניהן שיעסקו בתורה, ומושכות ליבם בדברים טובים שיהא חפצם בתורה, ושומרות אותם שלא יבטלו מן התורה, ומלמדות אותם יראת חטא בילדותם… ונמצא על פי הדברים האלה כי הנשים הצנועות מסבבות התורה והיראה". עד כאן דבריו המאירים.
אין כמו ילד ההולך לחיידר, מלווה ב'בוקר טוב' של אמא, נשיקה ומילת עידוד. חז"ל נתנו משנה תוקף לחלק זה, עד שתלו בו את זכותה של האמא, בכך שהיא שולחת את בנה ללמוד תורה. ילד ההולך לחיידר באווירה רגועה ושמחה, מגיע כשהוא מלא חשק וכוח להשקיע ולהצליח, בעוד ילד שמגיע לחיידר אחרי שנשלח בגערות וצעקות, השפלות ועלבונות, כמה חשק יהיה לו?!
אין ספק, ששעות הבוקר מאתגרות. כולנו עייפים, והיינו שמחים להאריך את שעות השינה המקוצצות; השינה מלאת הפסקות הביניים של החתלה, הכנת בקבוקים, טיפול בכאבי גדילת שיניים – כפי שקורה בכל בית ברוך בילדים.
כך שההתגברות להשכים קום כדי שהכול יתנהל ברוגע – כבר קשה ומאתגרת בפני עצמה, ומי מדבר על כך שבזמננו אמהות רבות ממהרות בעצמן להגיע לעבודה.
אבל אם האמא תבין שזו זכותה וזה שכרה, היא תקבל כוח לעמוד במשימה.
צדיקים קטנים שלי
למעשה, עוד לפני השלב של שליחת הילדים, מוטל עלינו החינוך לסדר הקימה של היהודי:
* נטילת ידיים – ההקפדה לא לרדת מהמיטה לפני נטילת ידיים, כדבריו הידועים של הרבי ר' זושא מאניפולי זי"ע על הפסוק: "יתייצב על דרך לא טוב רע לא ימאס", שאדם העומד על הרצפה כשהוא עדיין לא טוב, היינו לפני נטילה – לא ימאס רע במהלך היום חלילה.
ובכלל זה – ההלכה שלא נוגעים בשום דבר לפני נטילת ידיים, ושפיכת המים שהיא עצמה סגולה גדולה ליראת שמים, כפי שמובא בשם מהר"ש מבעלזא זי"ע, וכן מביא מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א.
* קריאת שמע בזמנה – יש המחנכים כבר מגיל ילדות להספיק לקרוא קריאת שמע בזמנה, שכן פעמים רבות התפילה בחיידר היא אחרי הזמן. ידוע על קהילות חשובות שמשקיעות הרבה בעניין זה כבר מגיל צעיר.
* סדר לבישת הבגדים – ימין קודם לשמאל, ובקשירת השרוכים – שמאל קודם לימין. וכן ההקפדה לא ללבוש (ולא להלביש לקטן) שני בגדים יחד.
ועוד בעניין ההתלבשות: החדרת הרגש בלבישת הציצית, הקפדה על התלבשות בצניעות, הקפדה שלא ללכת אפילו רגע בלי כיפה, שימת לב ללבוש הבנות – האם הוא כפי שמתאים לבת ישראל כשרה – כל זה חלקה של האמא. תפקידה אינו מסתכם רק בשליחת הילדים אל ההסעה והכנת הכריכים, יש הלכות רבות שצריך ללמד ולהפנים בשעה זו.
אמא מסמלת טוהר, אמא משדרת יראת שמים. חז"ל מכנים זאת: "שמן שסכה לי אמי". האמא היא זאת שמחדירה התייחסות למצווה ופחד מעבירה, היא מלמדת ברכות, מלמדת ליטול ידיים, מחנכת לטוהר בדיבור – בעצם, כל החינוך הבסיסי מגיע דרך האמא.
נזכור, שאינו דומה מה שנכתב על נייר חלק למה שנכתב על נייר מחוק. הילדים בקטנותם זכים וטהורים, והחינוך נקלט ונספג בנפשם. על האמא לדעת את התפקיד המיוחד והאחראי כל כך המוטל עליה; אחריות שתוצאותיה ניכרות במשך החיים, "גם כי יזקין לא יסור ממנה".
איך ייראו הבקרים של הילד בבגרותו, איך ייראה הבית שהוא יקים – תלוי הרבה מאוד במה שלימדה אותו אמו, ובדרך שבה התנהלו הבקרים בשנות ילדותו. תחום זה אינו מקבל התייחסות במוסדות החינוך, והוא מוטל אך ורק על הבית.
חשוב מאוד שהילד יכניס משהו לפה לפני הלימודים. חז"ל האריכו מאוד בחשיבותה של פת שחרית; כשילד מגיע רעב לחיידר, או כשבת מגיעה רעבה לבית הספר – זה מתכון בדוק להסתבכויות. ילד רעב – מציק, ילד רעב – מפריע, ילד רעב אינו מרוכז, וחבל. במעט הקפדה הכול נראה אחרת.
נזכיר את הילדים הנוטלים מדי יום תכשירים העוזרים להם להתרכז ולהצליח: לפעמים זה קריטי, לפעמים יום שלם נהרס בגלל ששכחו לתת את מה שצריך, וחבל.
כאן מורחים (את הזמן)
אתגר מוכר הוא הילדים שעושים הכול באטיות, ומוציאים את הנשמה עד שהם מוכנים. זה מתחיל בחיפוש הגרביים, עובר לנעליים ולתיק האוכל, וממש ליד הדלת הם נזכרים, שהיום הוא היום האחרון להביא עשרים שקלים למסיבה. לחילופין אצל הבנות – הכנת מערכת וחיפוש מחברת נביא, כשמחוגי השעון דוהרים…
התופעה מוכרת וידועה, ואין פתרונות קסם. מה שעשוי להועיל הוא העברת חלק מהמטלות ללילה. אין שום איסור להכין את הבגדים בלילה… נקבע כלל: אין ללכת לישון לפני הכנת מערכת. אמא חכמה תשאל ילד כזה: האם אתה צריך חתימה או כסף למחר? זה מקל ומוריד לחץ.
דבר נוסף שמקל הוא הטלת אחריות. ילד הסוחב את הזמן – יצטרך להתמודד עם התוצאות. העובדה שאנחנו מסדרים בעבורו את העניינים, גורמת שמחר יחזור התסריט על עצמו. אבל אם הילד לא יקבל פתק על איחורו, והוא יתמודד עם העונש ואי הנעימות, ייתכן מאוד שהוא יגלה יכולות.
זה נכון גם לגבי בחורים הישנים בבית. אין שום סיבה בעולם שהעול להעיר אותם יהיה על ההורים. אנחנו יוצאים ידי חובה בזה שדאגנו לשעון מעורר, ומאותו רגע – האחריות היא על הנער בלבד. ככל שאנחנו מורידים את העול מעלינו, ייקח הנער את העול על עצמו.
לפעמים זה קשה מאוד. אתה רואה שהוא יאחר, ואתה נלחץ במקומו; כל המשפחה מגויסת למבצע תחיית המתים, ובעצם, כך אנחנו מכינים את האיחור של מחר. ברגע שבו נסיר באמת את האחריות, ובמקביל – ניתן יד חופשית להנהלת הישיבה לטפל בבעיה, יעבור העול אל הנער.
לקבלת גישה לתכני חינוך שידורים חיים והרצאות של הרב פנחס ברייער הי"ו ניתן ללחוץ כאן
1/147