מעשה שהיה לאחרונה באברך שאחר כמה שנות לימוד בכולל, חש שאינו מצליח בלימודיו וחשב לעזוב ולשמש כמנהל באיזה מוסד תורני. הוא פנה אל מרן ראש הישיבה רבינו הגאון ר' גרשון אדלשטיין שליט"א וסיפר לו על תוכניתו, כשהוא נתמך בדברי הגמ' בחולין (כד, א): "כל תלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה".
השיב לו מרן: "הלא עדיין לא למדת חמש שנים"!!!
האברך נרעש למשמע תשובה כזו: "מה פירוש? הרי עברתי ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, ואח"כ עוד כמה שנים בכולל".
חזר ושאל אותו מרן רבינו הגר"ג: "האם אתה קורא עיתון?"
"כן!" הנהן הלה בראשו.
"ואיזה סגנון של כתבות אתה אוהב לקרוא?" המשיך מרן להתעניין.
השיב האברך בנימה של התלהבות: "פוליטיקה… אני אוהב מאד! יש שם קרב חי, זה בתוכניותיו וזה ברעיונותיו, רואים שם קולות וברקים".
אמר לו מרן שליט"א: "עכשיו תבין מה שאמרתי. אילו תלמד חמש שנים את הגמ' הקדושה בדיוק כמו פוליטיקה, ותראה קרב חי בהויות אביי ורבא, תבין את תוכניותיו ואת רעיונותיו של כל מאן דאמר בגמ', ותראה שם קולות וברקים – ועדיין לא תראה ברכה בלימודך חמש שנים ח"ו, אז נדבר!"…
כמה מוסר וחכמת חיים, אפשר ללמוד מסיפור נפלא זה, כי התורה נקראת "תורת חיים", והצדיקים במיתתם קרויים חיים, כביכול אביי ורבא מרצים עכשיו ממש את דבריהם, הנה בדרך כזאת, כל הגמרות נהפכות למציאות חיה עוד יותר מכל מציאות אחרת שיש בעולם, שכולה מלאה באתקפתות, תיובתות ואיבעיות; סוערת במשא ומתן, בשצף ההו"א והמסקנא, בהמיית הקושיות ובגלי הסתירות, וכאשר נכנסים לזה עם כל הרמ"ח והשס"ה אי אפשר שלא להנות מכל רגע בגמרא.
(הרב פנחס זרביב, 'למעשה', מתוך מאמרי 'עינינו גל' גליון 269)