באגרת מיוחדת ששלח האדמו"ר רבי יאשיהו פינטו רב"ד מרוקו, מספר הרב פינטו על כוח המצוות של אחזקת תלמידי חכמים
במכתב סיפר הרב עובדות מדהימות על כוחה של הנתינה, והזכות שאין לכל אחד, להחזיק תורה:
והנה שאלה שרבים שואלים ודורשים: אדם שנותן צדקה לחברו כיששכר וזבולון, איך השכר נחלק בשמים, האם גם בדמים חצי בחצי או שלומד התורה לא נגרע מנחלת השם.
והנה לפני שנכנס לענין יששכר וזבולון, עלינו לדעת שעל התורה והמצות שלמדנו ועסקנו אין שותפות ואין מכירה. שותפות היא על הבא עלינו לטובה ולא על מה שהיה בעבר.
וכבר זוכרים אנו לפני יב׳ שנים, הגיע אלינו אדם שבאותם ימים היה מעשירי ארץ ישראל וביקש לאכול איתנו צהריים. הכינו לכבודו סעודה הראויה, כדברי רבי שהיה מכבד את העשירים ובסיום הסעודה ביקש מאיתנו לקנות חצי מעולם הבא שלנו לאחור.
אמרנו לו אנחנו לא יודעים מה יש לנו מאחור בעולם הבא, אבל דבר אחד יש לנו וזה מה שבקשנו בצוואה לכתוב על קברי, פה טמון יאשיהו יוסף פינטו שהיה אוהב ישראל. לא רב ולא שום תואר.
והאדם התווכח על השיעורים שנותנים ואמרנו לו, אין מכירה על העבר במצות ותורה. והוא סיים את הסעודה והשאיר צ’ק עם חמש עשרה מליון שקלים. עמדנו בנסיון, חג הפסח ממשש ובא ״קמחא דפסחא״, באותם ימים היינו באמצע קנית הישיבה בניו-יורק שעלתה עשרות מליוני דולרים, ניקח לא ניקח.
אמרנו בנפשנו, אם הוא עולה למכונית ונוסע, זהו נכשלנו ולא עמדנו בנסיון של ״לא תחמוד״ של ארור עושה מלאכת ה׳ רמיה, גנבת דעת. באותו רגע איך שיצא מהחדר פתחנו את המעטפה, קרענו את הצ׳ק לחתיכות קטנות הדק, הדק היטב ונתנו לגבאי שהיה איתנו באותם ימים, י.ע ״והוא רחום יכפר עוון״, ושלחנו אותו לרוץ להחזיר לאדם, ובאותו יום זכינו לחדש חדושי תורה, שהם סודות תורה והרגשנו שעמדנו בנסיון.
האדם לא האמין ודבר זה גרם קידוש השם גדול, וזכינו לקדש את שמך בעולמך ולא לעבור על גנבת דעת. לימים שהיינו בצער של ממון בכינו להקב״ה והזכרנו את המעשה הזה, שבזכות זה יסתדר לנו ענין אחר וראינו ישועה מעל הטבע.
אך לאחר זמן עלה בדעתינו מעשה במור זקני בבא סאלי זצוק״ל, שהגיע לעיר במרוקו ומצא שם שהמקווה לא כשר. עמד ומכר חצי מעולם הבא שלו, תמורת מי שיבנה את המקוה. וכן מעשה על גדולים, שמכרו עולם הבא שלהם על אתרוג. אך יש לנו תשובה על זה ואנו שלמים במה שעשינו, שקרענו הצ׳ק ואין לנו שום חרטה.
***
אך לענייננו, מצוה שנעשתה אי אפשר למוכרה. מצוה שעדין לא נעשתה, אפשר לעשות שותפות עליה. וידוע שמבריאת העולם הקב״ה ברא את העולם שיהיה אחד לומד ואחד עובד, קין והבל. קין היה צריך לעבוד והבל שותפו ללמוד. אך קין לא הסכים וזה הגיע לרצח הראשון וכך המשיכו כל הדורות עד יעקב ועשו.
יצחק היה בטוח שעשו איש ציד יעבוד ויעקב ילמד תורה. אך רבקה ראתה שזה לא יהיה טוב ודאגה לקחת הברכות מעשו, והמשיך ליששכר וזבולון. אבל צריך לדעת שיששכר וזבולון היו שותפים ממש. פתחו עסק בשותפות חצי חצי, זה לומד וזה עובד.
מכאן התחילה השותפות שאדם עובד והולך ולוקח את חבירו ומחזיק אותו כיששכר וזבולון. בגמרא (סוכה כ״א) מוזכר תנא הנקרא בשם שמעון אחי עזריה. ורש״י במקום שם אומר, הטעם שנקרא על שם אחיו, אחי עזריה. שמעון אחי עזריה הוא היה תנא, ולמד תורה על ידי אחיו שהיה עוסק בפרקמטיא, כדי שיחלקו בזכות לימודו של שמעון. לכך נקרא על שם עזריה אחיו עכ״ל.
וכך מובא במדרש רבה (ויקרא פ כה) שמעון אחי עזריה, והלא שמעון היה גדול מעזריה. אלא על ידי שהיה עזריה עוסק בפרקמטיה ונותן בפיו של שמעון, לפיכך נקרא הלכה על שמו ע״כ.
והנה שמו של המהרש״א יכניס אימה וחרדה בלב האדם. כתב אבי השל״ה הקדוש בספרו ״מעלות הצדקה״, זכיתי לראות פני השכינה את הגאון הגדול החסיד, רבי שמואל אידליש והוא הגאון בעל מהרש״א ז״ל. והיה נקרא על שם חמתו אידליש, אשר היא החזיקה אותו על שולחנה כמה שנים וסיפקה לו כל מחסורו, בכדי שיוכל ללמוד תורה בלא שום טרחה, ולכן נקרא על שמה עכ״ל.
והנה אדם שמחזיק את חברו בשלמות שילמד תורה, זוכה לדברים עצומים שעין לא ראתה. והנה רבנו הרמ״א זצוק״ל בהלכות תלמוד תורה (יוד סי רמו סא) כתב, ויכול אדם להתנות עם חברו שהוא יעסוק בתורה והוא ימצא לו פרנסה ויחלוק עמו השכר. אבל אם כבר עסק בתורה, אינו יכול למכור לו חלקו בשביל ממון שיתן לו ע״כ.
ומובא מעשה נורא שמביא תלמיד הרשב״א, הר״י אבן-שועיב בדרשותיו (פ במדבר) וזה לשונו, ושמעתי מרבותי שכבר היה מעשה בדורות שעברו, בשנים שהסכימו שיעסקו האחד בתורה והשני בפרקמטיא ושיחלוקו בכאן ובעולם הבא. וכשנפטר החכם, בכה עליו חברו ״זכור מה שהסכמנו״ והעידו, שראו למת ששחק ממנו והרכין בראשו להודות על הענין. ואין להרחיק זה בחסידים, שבמיתתן קרויין חיים עכ״ל.
והנה רבנו ה״חתם סופר״ זצוק״ל (פ כי תבא) וזה לשונו, ליששכר יש שמחה בעולם הזה, שאין צריך לטרוח את עצמו אחר פרנסה. אמנם יש לו צער בעולם הבא שצריך ליתן לזבולון חצי שכר, וזה שאמר ״שמח זבולון בצאתך״. רצה לומר לזבולון יש שמחה בצאתו מן העולם, אבל לא בעולם הזה. וליששכר יש שמחה ביושבו באוהלה של תורה, אבל לא לעולם הבא, עכ״ל.
והנה לפי דברי רבנו ה״חתם סופר״ יששכר לוקח חצי מהכסף וזבולון חצי מעולם הבא. לכן השמחה של זבולון לא שלמה בעולם הזה, כי נחסר לו ממון. והשמחה של יששכר לא שלמה בעולם הזה, כי מועבר לו חצי מהתורה. אבל רוב הדעות של הפוסקים שלא נחסר לשום אדם, והתורה כאש. כמו שמעבירים מאש לאש, והאש לא נחסרת.
והנה דברים קדושים אלו הם יסוד גדול בעבודת השם. והנה ביום ראש השנה לפני כשנתיים, הקשנו בישיבה במנהטן בשעת המנחה. אדם שלא לומד לשם שמים, יושב בישיבה ולומד לצאת ידי חובה. אבל האדם שתרם לו את הכסף, כן נתן לשם שמיים. איזה עולם הבא יקבל התורם, שלם כמו שתרם או פגום כמו הלימוד שלמד המקבל שלא לשם שמיים.
וחשבנו לתרץ על פי דברי רבותינו בברכות. נשים במאי זכיין, נשים בזכות מה זוכות לעולם הבא. והגמרא מתרצת, ששולחות את בעליהם ללמוד תורה ואת ילדיהם. והנה נקשה, גם פה אישה שולחת את בעלה לשם שמים, והיא לוקחת את כל עול הבית על גבה ובעלה לא לומד לשם שמים וכו׳ איזה עולם הבא תזכה.
אלא בזכות הלשם שמים של האישה, בסוף גם הבעל יעשה תשובה וירים את התורה שלו למקום גבוה. וכן בזכות הצדקה לשם שמים של הנותן, בסוף ירים את הלומד להיות לשם שמיים.