הרב ישראל ליוש
ביום כ"ז בשבט חל היא"צ של הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל, רבה של 'רמת השרון'.
רבי יעקב נולד בשנת תרפ"ד בעיירה 'שומיאץ', לאביו רב העיר הגאון רבי צבי יהודה אדלשטיין זצ"ל ואמו מרת 'מרים' בת הגאון רבי מרדכי שלמה מובשוביץ זצ"ל, רבה של מלסטובקה.
בילדותו למד תורה בסתר עם אביו, והאב רבי צבי יהודה אף סיכם עם בחור צעיר שלימים נודע כהגאון רבי זלמן לייב אסטולין זצ"ל שילמד עמוו, ובתמורה לזאת לימדו רבי צבי יהודה תורה.
מחלה שלקתה בה אמו, יחד עם רדיפות הקומוניסטים אילצו את ההורים לשלוח אותו יחד עם אחיו הגדול יבלחט"א מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי גרשון שליט"א לדודתם ב'קלימוביץ', שם למדו תורה בסתר אצל הג"ר מרדכי אליהו שניאור, מתלמידי אביהם.
בשנת תרצ"ד עלו משפחת אדלשטיין לארץ ישראל, בתחילה גרו בירושלים, ולאחר חצי שנת נדודים קבעו את מושבם ב'רמת השרון'. בלול תרנגולים שהוסב ל'דירה', ובארגזי תפוזים שהפכו לכיסאות, למדו האחים תורה בהתמדה נפלאה אצל אביהם, מסכתות שלמות עם רא"ש ורי"ף, רמב"ם והנושאי כלים.
בשנת תש"ב הלך ללמוד בישיבת 'לומז'ה' בפתח תקווה, שם הצטרף לחבורתו של הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל.
כעבור שנה, כאשר אביהם נישא בשנית, ועול הבית הוסר ממנו, קרא לאחים לשוב ללמוד עמו בביתו.
בחורף תש"ד, כאשר הוקמה ישיבת פוניבז' הלכו ללמוד שם עפ"י בקשת ראש הישיבה הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל, והיו בין ששת התלמידים הראשונים, מייסדי הישיבה. ובאותם ימים דבק מאוד במרן ה'חזון איש' זי"ע, ונמנה בין התלמידים שלמדו עמו מידי שבת.
בשנת תשי"א בא בברית האירוסין עם בתו של ש"ב הגאון רבי מרדכי שמואל קרול זצ"ל, רבה של כפר חסידים, ובאותה שנה נפטר אביו ע"ה, ובעידודו של ה'חזון איש' ישב למלאות מקום אביו ברבנות 'רמת השרון', על אף היותו חתן צעיר, והאיר בגבורה, בתבונה ובנעימות את אור התורה לרמת השרון ולדרים עליה, במשך יותר משבעים שנה.
בעצת ה'חזון איש' הקים את ישיבת השרון, והיא פעלה רבות ונצורות לקרב לב הצעירים לתורה. במשך השנים הקים עוד מוסדות תורה כ'בי"ס הרמב"ם' לבנים ובנות לטובת רוחניותם של בני העיר.
לאחר שנסגרה ישיבת השרון, שימש כמגיד שיעור וראש ישיבה במקומות תורה רבים, ישיבת 'כתר ישראל – רוז'ין', ישיבת 'אלכסנדר', ישיבת 'חוג חתם סופר', וישיבת 'תפארת משה' בבני ברק.
לימים התמנה אף לרבה של שכונת 'נאות יוסף' בבני ברק, ואף ישב על מדין בבית דינו של הגאון רבי נסים קרליץ זצ"ל.
'ליבם של ישראל', כך כונה, ואכן בליבו הגדול דאג לכלל והתפלל על צרתם ועל מצוקתם של כל יחיד ויחיד, כאילו היו צרותיו שלו.
בשנת תשע"ו פסק מלדבר, בעקבות טיפול שעבר בגרונו, ואז נתגלו כוחות גבורות נפשו ביתר שאת וביתר עוז. המשיך בסדר יומו, בלימוד תורה בהתמדה, בשמיעת צרות הזולת והשיב לשואלים תשובות בכתב.
בכ"ז בשבט תשע"ז הלך לעולמו, ורבבות בני ישראל ששחרו לפתחו, לעצותיו וברכותיו נתייתמו. נטמן בחלקת המשפחה בבית העלמין ב'רמת השרון'.
"וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם" (כא א)
אומר היה הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל: התורה הקדימה מיד אחר מתן תורה מצוות שבין אדם לחבירו, דינים ומשפטים המצויים בין בני אדם, ולא מצוות שבין אדם למקום, להורות לנו שקיום התורה תלוי בראש ובראשונה במידות טובות ובהנהגה ראויה עם בני האדם, וזולת זה לא ישווה מצוות שבין אדם למקום.
***
וראויים הדברים למי שאמרם, שהרי מידותיו וטוב ליבו האירו באור יקרות, ו'אהבת ישראל' שבערה בו, היתה נר לרגליו בכל הליכותיו, והיא קרנה והקרינה לכל המסתופפים בצילו…
בשנות בחרותו בישיבת פוניבז', ניגש אליו אחד מבחורי הישיבה וביקש ממנו שילמד איתו חברותא, "אני לומד עם בחור אחר צעיר תמורת תשלום סמלי" – אמר הבחור לרבי יעקב – "אני אתן לך פרוטות אלו, ותמורתן תלמד איתי חברותא…"
הם למדו יותר משנה, ובכל שבוע היה הבחור מעביר לרבי יעקב את המשכורת שקיבל מהורי הבחור הצעיר.
כשהסתיימה תקופת החברותא, מסר רבי יעקב לבחור מעטפה ובה כל הכסף שנתן לו במשך השנה כולה, הבחור היה המום, "הרי כך סיכמנו שאני משלם לך את משכרותי… נתתי את הכסף בלב שלם…"
"לא היה בכוונתי כלל לקחת ממך תשלום עבור הלימוד איתך" – הסביר לו רבי יעקב – "לקחתי ממך כל שבוע את הכסף רק כדי שרגיש בנוח ללמוד איתי, ולא תרגיש חלילה כאילו אני עושה לך טובה…" .
***
יהודי בא לנחם במעונו של מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי גרשון אדלשטיין שליט"א, על פטירת אחיו רבי יעקב, וסיפר: "נסעתי פעם באוטובוס עם משפחתי ולא היה מספיק כסף ב'רב קו' של הילדים. כשהנהג הבחין בכך הוא הטעין בעצמו את ה'רב קו' ושילם עבור הילדים.
"מדוע אתה עושה כך…?" – שאלתי אותו, "אני מרמת השרון וקשור לרב אדלשטיין" – ענה בפשטות.
"הרב אדלשטיין הורה לך לנהוג כך?" – המשכתי לשאול בסקרנות, "לא" – ענה – "אבל מי שקשור עם הרב אדלשטיין כך נוהג…!"
מרן רבינו הגרי"ג שליט"א התפעל מאוד מסיפור זה.
♦♦♦
"כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן… כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ: וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם…" (כב כא-כג)
הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל היה מספר על פסוק זה, על עשיר שהיה גר ב'ראדין', עירו של מרן ה'חפץ חיים' זי"ע, והוא השכיר דירה לאלמנה עניה.
עברה תקופה ובעניותה הרבה לא היה לאלמנה מאין לשלם את דמי השכירות. בעל הבית לחץ עליה מאוד ואמר לה שאם לא תשלם את דמי השכירות יהיה עליה לצאת מהבית…
כשראה שגם איום זה לא המציא לה כסף ועדיין לא שלימה, הוא פירק את גג הבית, כדי לאלץ אותה לצאת מהבית. כששמע זאת מרן ה'חפץ חיים' הפטיר: "העשיר הזה מוכרח לבוא על עונשו…"
עברו מספר שנים והעשיר לקה לפתע בצרעת, כל גופו התמלא פצעים משונים, והרופאים חששו לטפל בו. לאחר זמן מת מחולי זה, ובקושי מצאו מי שיטפל בקבורתו…
אז אמר ה'חפץ חיים': "כל אותם השנים הייתי בטוח שהאדם הזה לא ימות מיתה טבעית…"
***
ואם עסקנו בפסוק המצוה לשמוע צעקת האלמנה, הדל והיתום, אי אפשר שלא לספר על אזניו הכרויות תמיד של רבי יעקב, לשמוע צרות אחיו, להשתתף בצרתם, לייעץ להם, לעודדם ולנחמם.
כל ספור חייו, הם ספור אחד ארוך של 'שמוע אשמע צעקתו', וקשה לדוג ספור אחד מיני רבים, ובכל זאת בחרנו ספור אחד שמעיד על ליבו הענק של רבי יעקב, הלב של כלל ישראל…
פעם עלה על כיסא כדי להוריד יין להבדלה, לפתע נפל מהכסא. הוא לא יכול היה לזוז מרוב כאבים, וביקש מנכדו שירים אותו ויושיב אותו על כסא, וכך לראשונה בחייו הבדיל בישיבה.
לאחר ההבדלה, ראה נכדו שהוא מתייסר, ושאל אותו האם לקרוא לאמבולנס, אך הוא סירב בכל תוקף, "הזמנתי אנשים, הם יחכו לי…" – הסביר את סירובו, וביקש שיקח אותו לסלון, שם הוא עתיד לקבל קהל…
היה זה מוצאי שבת חורפית, וכך הוא ישב כשהוא מיוסר וכאוב שלוש וחצי שעות וקיבל את כל האנשים שהוזמנו מראש. הוא שמע את מצוקתו של כל אחד ואחד בסבלנות הרגילה, כאילו לא אירע דבר, ואיש מהקהל לא שם לב שהרב מיוסר…
אחר שנגמר ה'קבלת קהל', לא לפני שבירר שאין עוד ממתינים, ביקש מנכדו שימהר להזמין אמבולנס, וכשהאמבולנס הגיע, ביקש להתעכב מעט, כי נזכר שהבטיח למאן דהוא לכתוב לו מכתב עוד הערב…
בירידה מהבית, הוא רעד מאוד, שאלתי אותו, מספר נכדו, אם קר לו, הוא ענה שלא קר לו אבל מאוד כואב לו, והכאבים בלתי נסבלים…
כשהגיע לבית חולים, התברר שנשבר לו האגן, ובהעדר תרופה, הוא שכב כמה חודשים בייסורים עזים, ואף כשכבר קם מהמיטה, היה זה כדי לעזור ליהודי.
הרופאים התפלאו מאוד מרצונו העז לקום ולעזור לאחרים, אך נכדו שהביא אותו לבית החולים אחר שעות של עזרה לזולת מתוך ייסורים מרים וקשים, ידע כי פעולתו הראשונה אחר שישתקם מעט, תהיה גם היא עבור הזולת.
♦♦♦
"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ" (כג ו)
ישרותו של הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל ביושבו על כס הדיין, ידועה וברורה ואינה צריכה לראיה ולעדות. על אף אופיו הטוב והרחום, לא חת ולא זע מאיש, והיה פוסק לחובת החייב בלי חת ומורא. אין מקום לחמלה ורחמים בדין תורה…
אלא שבנו הגאון רבי מרדכי שמואל שליט"א מספר שפעמים רבות אחר דין תורה, היה אביו שולח מעטפה עם כסף לבעל דין שיצא חייב בדין, והסביר: "על פי הלכה הוא חייב, אבל אני יודע שאין לו מהיכן לשלם את מה שחייבתי אותו בדין…."
***
בפתח בית משפחת רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל עמד אדם גברתן וכעוס כשסכין שלופה בידו, היה זה בעל אטליז שזה עתה הסיר הרב את תעודת הכשרות מחנותו, כי לא הקפיד על כללי הכשרות כנדרש, והקונים פסקו לפקוד את האטליז.
הרב לא היה באותה עת בבית, והילדים נסו בבהלה והתחבאו בחדרי הבית. הרבנית רעדה אף היא והתקשרה למשרדי הרבנות להזהיר את הרב שלא יבוא לבית, כל עוד הגברתן שם, אלא שהיא לא הספיקה לתפוס את הרב והוא כבר יצא ממשרדי הרבנות.
כאשר הגיע לבית ופגש בבעל האטליז הזועם, מנופף לעברו בסכין, לא חשש כלל, ופניו לא הראו כל אות לחרדה ופחד. הוא התקרב אל עבר בעל האטליז כשהוא שליו ורגוע, ואמר לו בנעימות ובחיוך: "אם תתנהל כמו שצריך, תוכל לקבל חזרה את תעודת הכשרות, כרגע אין סיכוי…"
***
תפילת ערבית בליל יו"ט ראשון של פסח הסתיימה, והמתפללים עוברים בסך לפני רבם האהוב ומתברכים בברכת המועד. אין ברכה דומה לחברתה, כל אדם זוכה למילת עידוד או ברכה הנזקקים לו.
לפתע עובר אדם, שכנראה הרב הכיר בו שהוא מיסיונר המנסה להעביר יהודים על דתם, ושאגה נשמעה בהיכל בית הכנסת "להעביר גילולים מן הארץ…" – זעק הרב – "תלך מפה…!!! תוציאו אותו מפה…"
מתפללי בית הכנסת נבהלו, מעולם לא ראו את רבם העדין והאציל צועק ומתפרץ, אך כשמנסים להעביר יהודים על דעתם, אי אפשר להישאר שלווים, כאן פורצת לה התקיפות במלוא עוזה.
♦♦♦
"וְאֶתְּנָה לְךָ אֶת לֻחֹת הָאֶבֶן וְהַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה אֲשֶׁר כָּתַבְתִּי לְהוֹרֹתָם" (כד יב)
בתפילת שחרית בשבת אנו אומרים 'ישמח משה במתנת חלקו… כליל תפארת נתת לו… וכתבו בהם שמירת שבת…' מדוע נקטו לשון 'שמירה' שהיה בלוחות שניות, שאל הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל, ולא נקטו 'זכירה' כמו שהיה בלוחות הראשונות?
ויישב, שהרי 'כליל תפארת' היינו הקרני הוד שהיו על פני משה ברדתו מן השמיים עם הלוחות, וזה הרי היה רק בלוחות השניות, להכי שייך לשון 'שמירה' שזהו הנוסח בלוחות השניות: 'שמור את יום השבת לקדשו…'
והטעם שבחרו לעסוק בלוחות השניות ולא בראשונות, י"ל שהרי הלוחות הראשונות נשתברו, ושניות עדיפי.
***
הג"ר יעקב היה זועק את זעקת השבת בחוצות 'רמת השרון' בעוז ובתעצומות, אך לא בקולות וברקים היו זעקותיו, לא בהפגנות ומחאות, אלא ברוך ובנועם האופיניים לו. הוא היה צועד ברחובות 'רמת השרון', וכשהיה פוגש בעסק או חנות פתוחים בשבת, היה אומר בנעימות אך בתקיפות: 'זכור את יום השבת לקדשו…!' וממשיך בדרכו…
שבת אחת עבר ליד נגריה, ממנה בקעו קולות הניסור והמכשירים, "שבת היום… מדוע הינך עובד בשבת…?" שאל רבי יעקב את הנגר, והמשיך בדרכו
בחלוף מספר ימים, הגיע הנגר לרבי יעקב כשידו חבושה, "כעבר כמה דקות מאז שהרב העיר לי על עבודתי בשבת" – ספר הנגר – "נחתכו לי שני אצבעותיי במסור… למה הרב היה עדין איתי…?" – זעק הנגר – "הרב היה צריך לתבוע ממני יותר…"
***
בספר 'ליבם של ישראל' מסופר על יהודי שאינו שומר תורה ומצוות שהתבשר מפי הרופאים כי עקב מחלת הריאות החמורה שנגרמה כתוצאה מעישון כבד, ימיו קצרים. "עד שבת הבאה כבר לא תהיה בין החיים…" – פסקו לו הרופאים.
אשתו שהיתה יותר קרובה ומאמינה שכנעה אותו שיילך להתברך מפי רבי יעקב אדלשטיין, "אם לא יועיל לא יזיק" – אמרה
כשנכנס אל הרב, שאל אותו: "האם אתה מעשן?", "ללא הפסקה" – ענה היהודי החולה – "סיגריה אחר סיגרה, קופסה אחר קופסה"
"האם תבטיח לי שלא תעשן" – שאל אותו הרב, "אינני יכול" – ענה – "אני מוכן למות עם הסיגריה, היא חלק ממני.."
"הצעה לי אליך" – אמר לו הרב בחמימות – "רק בשבת, תפסיק לשען, שבת בלבד…", ומשראה שהיהודי מסתפק ואף לזאת אינו מסכים להתחייב, המשיך הרב ואמר: "הרי הרופאים פסקו את דינך שעד שבת לא תחיה… אם כן מה אכפת לך להבטיח, אם תחיה בשבת, אל תעשן לפחות שבת אחת…"
לאחר מחשבה, הסכים היהודי ותקע כף לרבי יעקב שלא יעשן בשבת זו.
היהודי שב לבריאותו וחי מאז עוד שנים רבות…
פעם כאשר יצא מבית הכנסת ביום שבת קודש, עצרה לידו מכונית, ונהגה היהודי שאל את הרב כיצד להגיע לכתובת מסוימת.
רבי יעקב לחץ את ידו בחמימות ואמר: "זה לא רחוק, וגם אני בדרך לשם, אולי נלך ביחד ואראה לך את הדרך…"
הנהג הבין מיד את תוכחתו החכמה של רבי יעקב על ה'חילול שבת' שלו, הוא נשבה בקסמו, ובאהבת ישראל החמה שהרעיף עליו, ומאז החל לשמור שבת.
♦♦♦
"וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר…" (כד יח)
בתוך הענן: ענן זה כמין עשן הוא, ועשה לו הקב"ה למשה שביל בתוכו. [רש"י]
רעיון לדורות למד הגאון רבי יעקב אדלשטיין זצ"ל מפסוק זה ומדברי רש"י: השכינה שרויה בראש ההר ומאירה ומחממת כאש, היא שופעת טובה וברכה, אך פעמים שהדרך להגיע לשם היא כהליכה בתוך ענן, שהוא כמין עשן. כלומר: כאשר אדם מתעורר להתקרב לקב"ה ולעסוק בתורתו הק' המסורה מסיני, עלולים להופיע מפריעים בדמות ענן ועשן המשחירים את אור ההתעוררות לתורתו ית', ואז אש התורה, כביכול, אינה מאירה אלא מעלה עשן המונע את האדם מלהתקרב אל התורה.
בזאת התורה מייעצת 'ויבא בתוך הענן ויעל…' האדם צריך לצעוד בתוך הענן, על אף העשן, ולא להיבהל מהערפל המכהה את הבהירות, ואז הוא זוכה לסייעתא דשמיא נפלאה, ע"י שביל שעושה לו הקב"ה, ומאיר לו את הדרך בתוך חושך הענן, וזוכה לקרבת אלוקים, וקניני התורה כמשה רבינו בשעתו.