הרב בנימין בירנצוייג
"כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה" (כא, לז)
דבר מופלא עד מאד מביא כאן רש"י בביאור פסוק זה, והוא מדברי המכילתא 'אמר רבי יוחנן, חס הקב"ה על כבודן של הבריות, שור שהולך על רגליו ולא נתבזה בו הגנב לנושאו על כתפיו, משלם חמשה, שה שהגנב נושאו על כתפיו, משלם ארבעה הואיל ונתבזה בו'.
לא יאומן עד כמה הקפידה תורה על כבודן של בריות! הפסוק הרי מדבר על גנב שנכנס לדיר של חברו לוקח איתו שה מרכיבו על כתפיו וגונבו, מעשה נפשע ובזוי! השכל הפשוט אומר, שאין להתחשב כלל באדם בזוי שכזה, שלא רק שעשה מעשה גניבה?! אלא עשה את זה גם באופן הכי אלגנטי שיש, לוקחו על כתיפו כאילו הוא נכס שלו זה זמן וימים…
והנה התורה חסה על גנב זה, על מה?! על כך שהתבזה שהיה צריך לסחוב הטלה על כתפיו?! אין זה אלא שהתורה באה להאיר עיננו בחומר הענין של כבוד הבריות, שאם על גנב גס ונבזה, הגונב את ממון חברו ללא רגשי רחמים, אבל במעשהו הוא טרח טרחה שיש בזה בזיון, חייבים להתחשב בו ולהקל קצת מעליו את חומרת עונשו. על אחת כמה וכמה יש ללמוד מזה על האדם הישר, חברנו ורענו או כל אדם באשר הוא, כמה יש לנו להזהר בכבודו! כמה יש לטרוח שלא לבזותו! כמה עלינו לדאוג לפיסו בכל דברים אם התבייש או התבזה על ידינו.
זו היא תורתנו הקדושה, יורדת היא עד נימי הנפש הדקים של כל אדם, עד כמה קשה על האדם הבזיון הצער והבושה, שאף כשהוא עושה מעשה רע, גם כשהוא נכשל במעשה נפשע, אם התבייש או התבזה קצת במעשהו, זה כאב לו זה צרב לו, ויש להתחשב בו ולפייסו. וכל זה ללמדנו על חומרת ענין כבוד הזולת!!!
בשנת תרע"ד, ערכו רבני ארץ ישראל בראשות מרא דארעא דישראל רבי יוסף חיים זוננפלד, 'מסע תשובה' בכל המושבות החדשות שנוסדו אז בארץ, בכל מקום בו הגיעו, עשו להם כבוד גדול, והרבנים נשאו משאות של חיזוק והתעוררות לעורר לב העם.
בערבו של יום, הגיעו הרבנים לעיר יפו שם סיימו הם את 'מסע התשובה', והם התכנסו בביתו של המרא דאתרא רבי אברהם יצחק קוק, לטקס סיום המסע. הרבנית טרחה עבור האורחים החשובים, והגישה בפניהם תה ועוגות להשיב נפשם, בנו של הרב זוננפלד, ניגש מיד לאביו ולחש באוזנו: 'אבא, היום אתה בתענית יארצייט, תזהר שלא תשכח'!! והנה שמע זאת הרב זוננפלד, ומיד מיהר ללגום מהתה הרותח כמה לגימות קטנות ולאחר מכן הניח הכוס מידו…
בנו שהיה מופתע, חשב בתחילה שאולי אביו לא שמע טוב, אבל אביו רמז לו שזה בסדר, ותמיהתו גדלה עד מאד! כשנגמרה המסיבה, ויצא הרב זוננפלד מהבית עם בנו, אמר לו: 'בא ואסביר לך את אשר עשיתי, זכרתי כי אני שרוי בצום ותענית, אבל גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה, והרב קוק והרבנית טרחו מאד במצוה זו בשביל האורחים, ואיך אוכל לפגוע בהם ולא לטעום ממה שהגישו לשלחן, ומכיון שחששתי שיפגעו מכך, לכן התרתי לעצמי ללגום מהתה בעיצומה של התענית, ולכן מיהרתי ללגום מהתה כשהוא רותח, כדי שלא תהיה לי הנאת החיך מהשתיה, וגם רק כמה לגימות שיהיה פחות מהשיעור….' העיקר שלא לפגוע ברגשות הזולת!!!!
עוד מסופר על רבי יוסף חיים זוננפלד, שהגיע למושבה פתח תקוה כדי לפקח על עניני התלמוד תורה שפתחו על טהרת הקודש במושבה. בתום סיורו בתלמוד תורה, הזמינו אחד מנכבדי המקום לארוחת צהרים לכבודו. באמצע הסעודה נכנסה בעל הבית, נגשה לרבי יוסף חיים ושאלה בפיה: 'עשיתי עוף לסעודה, ורק אחרי הבישול נזכרתי ששכחתי להפריד את הלב לפני המליחה', מיד ענה הרב להיתר! אלא שמיד הוסיף ואמר לבעל הבית: 'שמנהגו מאז ומעולם, שלא לאכול מדבר שהתעוררה בו שאלה, ולכן הוא נמנע מלאכות את העוף'.
בסיום הסעודה, חשש רבי יוסף חיים שאולי מעשה זה שלא אכל את העוף שהכינה בעלת הבית פגע בה, הוא ניגש למטבח, ופנה לבעלת הבית, הודה לה על הארוח הנפלא והוסיף לפני כולם: 'אצל אשה יראת ה' שאינה מתביישת לשאול שאלה כזו בפני קהל המסובים, אני מוכן לסמוך עליה למהדרין מן המהדרין'!
בספר א'הל משה' מביא סיפור מאלף ששמע מהגרמ"ד סולובייציק זצוק"ל:
לפי חוקי עיריית בריסק, היתה שחיטת הבהמות נערכת אך ורק בתחומי בית המטבחיים העירוני, העירייה אשר גבתה מס עבור שחיטת כל בהמה, הקפידה על חוק זה כדי שתוכל לפקח על כמות הבהמות הנשחטת. קצבים מסוימים אשר רצו לחסוך מעצמם את תשלום המס, החלו להזמין את השוחטים לשחוט ברפתות הפרטיות שלהם.
תופעה זו לא היתה לרוחו של מרן הגרי"ז מבריסק זיע"א מטעמים שהיו עמו, והוא קרא לכנס את השוחטים לביתו כדי להתריע בפניהם על חומרת הדבר, בשעה היעודה התאספו השוחטים בביתו של מרן הגרי"ז, ומרן נכנס לחדר, אך לא החל להגיד את דבריו, עברו עשר דקות עשרים דקות ואף יותר מכך, אך מרן עדיין לא פוצה את פיו, משראו הנוכחים כך, החלו נשמטים אחד אחד מן הבית עד שכל הנוכחים התפזרו והאסיפה נתבטלה מאליה.
לאחר מכן שאלו את מרן הגרי"ז, מדוע לאחר שקרא לאסיפה על ענין השחיטה הבלתי חוקית, לא מסר את דבריו?! ענה מרן הגרי"ז, ראיתי שאותו שוחט שנתפתה לקצבים ושחט באופן פרטי לכמה מהם, הגיע גם הוא לאסיפה, ולכן העדפתי לבטל את האסיפה ולא לביישו ברבים.
הנה נתבונן על אף שמרן הגרי"ז ראה מכשול גדול בשחיטה ברפתות, עד שראה צורך לכנס לשם כך באופן מיוחד את כל השוחטים, כל זאת לא עמד כנגד השיקול לבייש שוחט אחד ואפילו שהמדובר היה באותו השוחט שהוא מקור המכשול, העדיף מרן הגרי"ז לבטל לגמרי את הכינוס כדי שלא לביישו.