היכן היו שורפים את הנותר מקרבן פסח?
מאיזו הלכה אין למדים קל וחומר?
וכיצד יתכן שאדם נטמא במת, למרות שלא נגע ולא האהיל עליו?
על כך ועל עוד נושאים מעניינים נלמד היום במסכת פסחים דף פא
דף פא עמוד א
* זב שראה בשביעי שלו – לדעת רבי יוסי אינו מטמא למפרע אלא מדרבנן.
* הגמרא מציעה שתי אפשרויות באיזה אופן לדעת רבי יוסי (הסובר שראיית זיבה מטמאת מן התורה רק מכאן ולהבא) ניתן למצוא דין זבה גמורה הסופרת שבעה ומביאה קרבן.
* רב יוסף מסתפק אם הותרה טומאת התהום לכהן המקריב את קרבן התמיד.
דף פא עמוד ב
* לדעת רבא: כשם שבפסח הותרה טומאת התהום לכהן המקריב, כך גם הותרה טומאת התהום לכהן המקריב את קרבן התמיד.
* למסקנת הגמרא, מקור ההיתר של טומאת התהום: "הלכתא גמירי לה וקרא אסמכתא בעלמא".
* אפילו אם נודע לו (לנזיר ועושה פסח) לפני זריקה שנטמא בטומאת התהום – נחשב טהור ומותר לזרוק עבורו את הדם.
* נטמא קרבן הפסח (רובו או כולו) – שורפים אותו לפני המקדש דוקא, כדי לביישן על שלא נזהרו לשומרו מן הטומאה.
דרשו מגיש: שיעורי הדף היומי בגמרא בצורה פשוטה
ובהירה מפי הרב מאיר שפרכר שליט"א