"עזוב תעזוב עמו" (כ"ג, ה)
אחד החלומות הכמוסים של כולנו, אחת השאיפות הנכספות ביותר שלנו, אחד הדברים שבוודאי היינו רוצים לשפר, הוא לחיות בעולם אפוף אורה וטובה, נטול צרות ומחלות קשות, מלא בברכת שמים ונקי מכל בדל גזירה רעה. הרי כולנו שומעים כמעט מדי יום על צרות שונות המתרגשות שלא לטובה, לפעמים הן פוגעות בנו, לפעמים בקרובים לנו ולפעמים בכל יהודי אחר, ובכל אלה – אנחנו נאנקים וכואבים, מודאגים ומתוחים, מתפללים שהצרות הללו כבר יחלפו.
הרי אין לב יהודי שאינו נאנח בשומעו צרה קשה שניחתה על חבר, או אפילו טרגדיה שפקדה בית יהודי שאינו מוכר לו. כמעט מדי יום אנו עלולים להתבשר בבשורות קשות לא עלינו, ואז אנחנו נאנחים, לפעמים מזילים דמעה, ושואלים רק שאלה אחת:
מה, מה אנחנו יכולים לעשות כדי למנוע את הצרות הללו? האם יש לכל יהודי – בכל רמה שהוא – כלים, עצות ודרכים, כדי למנוע את הצרות הללו? כדי לעצור את הגזירות בעודן באיבן? כדי ליצור מצב שנשמע ונתבשר רק בשורות טובות? האם כל אחד מאיתנו – בכוחותיו הוא – יכול לעשות משהו, כדי לשנות את גורל העם היהודי כולו, כדי להרעיף עלינו שפע ברכה ורחמים משמים?
התשובה היא שכן, ובגדול. למעשה, זה בידינו, כמעט רק בידינו. כל יהודי יכול לפעול כדי לעורר רחמי שמים, כל יהודי יכול לעורר חסד ושפע במרומים, שיושפעו על העולם כולו ועליו בכלל, ימנעו כל צרה, יעצרו כל גזירה, ויהפכו את החיים של כולנו לקסומים ונפלאים יותר. רוצים לדעת כיצד?
הנה סוד שחשף בעל ה'חפץ חיים' זצ"ל בספרו 'אהבת חסד' חלק ב' פ"ה, גילוי מרגש ומטלטל כאחד: הדרך לעורר את חסד ה', היא לעשות חסד כאן, בעולמנו, בין ברואי עולם. כשיהודי עושה חסד עם חברו, כשיהודי מתאמץ כדי להיטיב לזולתו, מתעורר בשמים רעש גדול ונפלא, ונטענת טענה עצומה: אם אדם בשר ודם פועל כך בדרך החסד, על אחת כמה וכמה שבורא עולם – שכל כולו חסד – עליו לפעול באותה הדרך, במידת החסד, ולהיטיב עם ברואי עולם!
ולא רק שהטענה הזו נטענת, היא גם מועילה. ה'חפץ חיים' מגלה, שכאשר בני ישראל היו במצרים ונדרשו לעורר רחמי אבא שבשמים כדי לגואלם מהגלות הקשה והכאובה הזו, עשו חסד איש עם רעהו, פעלו להיטיב כל יהודי לזולתו. החסד שהיהודים עשו במצרים זה עם זה, יצר בשמים דרישה נחרצת לפעול כלפיהם במידת החסד והרחמים, וזה מה שעמד להם לגואלם ממצרים.
כלומר: כשיהודי עושה חסד עם זולתו בעולם הזה, נראה לו שהוא עושה מעשה קטן, אולי לא חשוב. האמת היא שכל מעשה חסד קטן שלנו מעורר רעש שמימי עצום, מלאכים ושרפים אוחזים בכסא הכבוד ומפעילים חסד ורחמים על עם ישראל, כשטענתם בפיהם: אם יהודי מיטיב לזולתו, קל וחומר שבורא עולם ייטיב עם היהודים כולם!
פרשת השבוע מעניקה לנו במתנה את מצות החסד, מתארת כי כשאנו רואים יהודי שנקלע למצוקה, ואף במצוקה לא מדי גדולה – בסך הכל נפל משאו מחמורו, באותו רגע זכינו במצוה לסייע לאחינו, 'עזוב תעזוב עמו'. לפעול לעזור לו, להיטיב עמו, להקל מעליו את שעת הלחץ, לעשות עמו חסד. החסד הזה – מעורר רחמי שמים, עוצר גזירות רעות מלבוא עלינו חלילה, יוצר פתחי שפע נרחבים לכל העם היהודי כולו!
חסד כזה, אינו דווקא חסד שדורש הרבה כוחות או אינסוף מאמץ. חסד אינו חייב להיות ארגון חסד ארצי, או פעילויות חסד נרחבות. אלו בוודאי מבורכים ורצויים, אך כל יהודי יכול לעשות חסדים שנראים פשוטים, להכין לחבר כוס תה, לסייע לילד לחצות את הכביש, לנקות את השולחן בבית הכנסת או להביא ספר מהארון, לסייע לאדם קשיש לשאת שקית כבידה – אלו מעשי חסד שנראים קטנים ופשוטים, אולם אף הם מעוררים חסד ורחמים בשמים!
הזדמנויות כאלה מחכות לנו לרוב, לאורך היום כולו. הבה נפקח עין מתי נוכל לעזור ליהודי, להקל עליו, אפילו לחייך אליו. אלו מעשי חסד שגרתיים שאנו יכולים לעשות עשרות כאלה מדי יום, והשפעתם ברוכה ועצומה: לעורר על כולנו רחמי שמים, לזכות את כולנו בחיים ללא גזירות וצרות, להרעיף על כולנו שפע ישועות וברכות לרוב!
הפרופסור הגדול בארץ, ברגע הנכון!
היה זה רגע מחריד, מטלטל ומעורר פלצות, בבית הכנסת 'משכן באב"ד' שבשכונת 'גבעת שאול' בירושלים. כל מי שהיה עד לו לא ישכח אותו לעולם, המחזה היה מזעזע…
יום י"א בתשרי תש"פ, שעת אחר הצהריים. בעיצומה של תפילת מנחה, בית הכנסת הומה אדם, ובדיוק אז – מחיצת הזכוכית שבין עזרת הגברים לעזרת הנשים התנתקה ממקומה, והתנפצה אל הקרקע ברעש מחריש אוזניים. אל הקרקע אמרנו אבל לא בדיוק – – –
באותה עת, ניצב מתחת המחיצה הרה"ג רבי הלל קופרמן שליט"א, מנהל הגמ"ח המפורסם בישיבת 'מיר' בירושלים. הוא שעמד במסלול נחיתת המחיצה, והיא נפלה היישר על ראשו, מתנפצת על קודקודו. בחישוב משקל הזכוכית עם הדף הנפילה, מדובר בנפילת למעלה מ-300 ק"ג על ראשו של ר' הלל, שנפצע אנושות במקום.
כמה חוליות בעמוד השדרה נפרצו, כמה דסקיות נשברו, והחמור ביותר – ראשו ספג חבטה עזה ופוצעת לעומק כמה סנטימטרים, עד שהמוח עצמו נחשף לאוויר, פשוט כמשמעו!
ר' הלל קרס תחתיו, מעולף למחצה. הכל חשו למקום, אולם פכרו ידיים בייאוש. מי הוא זה ואיזה הוא שיהין להתקרב לאדם שמוחו שותת דם, הרי אין לדעת איך לטפל בו כיאות, אם אפשר להצילו וכיצד בכלל…
בהשגחה פרטית מופלאה, בתוך פחות מחצי דקה – הופיע במקום פרופסור מומחה, המומחה הגדול בארץ לפגיעות ראש. הלה כלל לא התבלבל, הן זהו מקצועו. הוא נחרד מהמראה אולם מיד התעשת, השיג את פיסת הבד הדרושה והחל מקבע את הראש בצורה הכי נכונה בעולם, ולאחר הפינוי לבית החולים התברר כי זה מה שהציל את חייו של ר' הלל, הטיפול המהיר במקום הביא לכך שנפשו היתה לו לשלל…
בדיעבד התברר, כי מומחה זה כלל אינו גר בסביבה, הוא נקלע לשם לגמרי 'במקרה'. הן הימים ימי ערב סוכות, בנו של הפרופסור המומחה ניצב מחוץ לבית הכנסת בדוכן למכירת ארבעת המינים, והפרופסור הגיע מהבית כדי להעניק לבנו היקר ארוחה חמה. מתברר, שבורא עולם הוביל לכך שהאם תחליט לשלוח לבנה ארוחה חמה בדיוק ברגע הזה, כדי שבעלה – הפרופסור המומחה בארץ לפגיעות ראש – יהיה זמין תוך פחות מחצי דקה לצד ראשו הפצוע של ר' הלל!
אולם מה שמפעים יותר מכל, הוא מה שסיפר ר' הלל בעצמו: 'באותם רגעים קשים, כאשר חשתי את החבטה וצנחתי ארצה, הרגשתי שנפצעתי אנושות, הבנתי את המשמעות ואת העובדה שחיי בסכנה מיידית. התחלתי לומר 'וידוי', ובד בבד התפללתי לבורא עולם שיצילני…
הרגשתי שהכרתי מתערפלת', ממשיך ר' הלל ומספר, 'הבנתי שלא נותרו לי עוד הרבה דקות חיים. הוספתי להתפלל להינצל, ביקשתי לפחות לזכות להיות נוכח בשמחת נישואי בתי שתתקיים לאחר החגים. אולם הרגשתי כי הכרתי הולכת ומיטשטשת, ועוד רגע חיי אובדים ממני לנצח…
ואז, נזכרתי במה שכתב בעל ה'מסילת ישרים' זצ"ל בסוף פרק ה', כי העוסק בחסד – אף מידת הדין מסכימה שיש לנהוג עמו בחסד וברחמים. ואז פשוט צווחתי באלם קול, כשהכרתי הולכת ונעלמת, בשארית כוחותיי אני צווח בלי להוציא הגה מהפה: 'אבא שבשמים, גם אם אין לי זכויות – והלא כל חיי אני עוסק בגמילות חסד בגמ"ח שבישיבת מיר, ואף מידת הדין צריכה להסכים לנהוג עמי בחסד וברחמים!' – כך הוספתי ואמרתי שוב ושוב…
ולפתע,' אומר ר' הלל, 'הבחנתי באיש שגוחן מעליי, שבאותה עת כלל לא ידעתי כי הוא המומחה הגדול בארץ לפגיעות ראש, ושמעתי אותו אומר 'אני נלחם על חייך, מתאמץ לחבוש אותך בצורה הטובה ביותר, תחזיק מעמד ותחיה!' – והמשפט הזה, שנאמר בדיוק כשהייתי בעיצומה של הזכרת זכויות הגמ"ח שלי – נתן לי כח לשרוד עד ההרדמה, שלאחריה התעוררתי חי וקיים!'
עד כאן עדותו המסעירה של ר' הלל, שמוסיף כי גדולי ישראל שליט"א הורו לו לפרסם את העניין, כדי לחזק את הרבים להרבות בגמילות חסד. והמסר שבדבריו מאיר וקורא:
לא תמיד יהודי יודע, אבל מעשי החסד של כל יהודי נזקפים לזכותו, נשמרים באוצרו של הבורא, מעוררים עליו רחמי שמים ביום פקודה. הנה כי כן, גם ר' הלל לא יכול היה לשער, אבל הגמ"ח אליו התמסר כל ימיו הציל את חייו, העניק לו אורך ימים ושנות חיים במתנה.
כל אחד מאיתנו יכול לזכות בזכויות חסד נאצלות, בהקדשת זמן, מחשבה ורצון, כדי לסייע לזולת מכל הלב. הבה נחפש כל הזדמנות לעשות חסד, כי כל מעשה חסד שלנו – קטן כגדול – נשמר בחשבון הבנק השמימי, מעורר עלינו באופן אישי ועל עם ישראל כולו שפע ברכה ורחמי שמים.
וככל שנוסיף ונרבה מעשי חסד, ככל שנתאמץ לחזק את מידת החסד – כך נזכה שבורא עולם ירעיף עלינו מחסדו הגדול, ויעניק לנו חיי שפע ונחת, ברכות וישועות!
סיבוב שהציל חיים!
היה זה בעיצומו של סדר אחר הצהריים, בהיכלה של ישיבת פוניבז' המעטירה. אל היכל הישיבה נכנס יהודי זר, מבטו אומלל ולבושו מרושל, והחל להסתובב אנה ואנה. כל הלומדים בהיכל היו שקועים בסוגיא הנלמדת, איש לא שם לב לקיומו של האיש שנראה כקבצן לכל דבר, אשר נראה היה כי תר בעיניו כמחפש מישהו או משהו…
לבסוף, נחו עיניו של היהודי הזר על אברך אחד, שנראה כאברך מבוגר וחשוב. רבים באו לדון עמו בדברי תורה, מראהו כיהודי תלמיד חכם, והלה הניח כי רבים מכבדים את אותו אברך ומתייחסים אליו בכבוד. לפיכך, החליט לפנות אליו ולבקש ממנו עזרה לא שגרתית בעליל. הוא פנה אליו וביקש ממנו להתלוות אליו במסע קיבוץ נדבות בין אברכי הכולל!
ברגע הראשון, מיודענו האברך תהה אם הוא שומע נכון. הוא, אברך מכובד שמעולם לא פשט יד, פשוט יילך ויסתובב בכולל ויבקש את רחמי חבריו למען אדם זר שהוא כלל לא מכיר? האם מוטלת עליו חובה כזו? האם ניתן לצפות שייענה לאתגר כזה? האם הגיוני שהוא יערוך עכשיו סיבוב בן כחצי שעה בהיכל הכולל, ויבקש נדבות למען יהודי זר ומוזר ההולך לצידו?!
בתחילה, לבו אמר לו לומר 'לא' באל"ף רבתי. רגע לפני שמילה זו יצאה מפיו, החלה מתחוללת מלחמה בלבו. 'ואולי כן?' – הרהר. 'אולי אני יכול לסייע לו מאוד, אולי הסיבוב שלו אתי יחד יניב תוצאות רווחיות יותר עבורו, אולי נזדמנה לי זכות לעשות חסד – גם אם זה דורש ממני מחיר אישי מסויים?'
כחצי דקה הפך בדעתו, ואז החליט. באומץ ובגבורה נתן את ידו בידי היהודי הזר, והחל עמו בסיבוב בין לומדי הכולל. הסיבוב ארך כמחצית השעה, הזר הושיט את ידו לכל עבר לקושש את המעות, כשאחד מחשובי האברכים בכולל מלווה אותו ומגבה אותו, תומך בו ומייצג את דבריו באוזני החברים, מסייע לו לגייס סכום כסף נכבד…
לבסוף, היהודי הזר הודה בחום לאברך שסייע לו, נטל את סכום הכסף שקיבץ והלך לו לדרכו. גם האברך שסייע לו יצא בתום סדר הלימוד לביתו כשתחושת סיפוק ממלאת אותו, אולם עד הגיעו הביתה כמעט ושכח מכל הסיפור, נראה היה לו שכאן הסתיים.
זהו, שממש לא… עד מהרה הוכח לאברך, שהיה זה חסד משתלם במיוחד:
עם הגיעו הביתה, המולה ביתית רגילה קידמה את פניו. תינוק זוחל מכאן לשם, ילד מתרוצץ וצעצועים בידיו. מסיבה שטרם ידועה עד היום, החליט בנו הילד באותו אחר הצהריים להזיז את שולחן הסלון ממקומו, ולמקמו במרכז הסלון. הוא מעולם לא עשה כדבר הזה בעבר, בכלל – גרירת שולחן סלון כבד לא נחשבת לאחד משעשועי הילדים הנפוצים, ובכל זאת – בדיוק היום החליט הילד להזיז את שולחן הסלון ממקומו, כמעשה קונדס ארעי…
האברך מבחין בסלון המבולגן קמעא, השולחן אינו במקומו וממילא גם הכסאות, ולרגע חושב מה קרה כאן היום, מדוע נהפך סלונו בעיצומו של יום שגרתי. רגע לפני שהוא פונה לברר את העניין, נשמע 'בום' קולני…
הארון הגדול בסלון התמוטט ונפל, התפרק מעמידתו רבת השנים וקרס כמגדל קלפים, היישר אל…
לבו של האברך נדם לרגע, הוא נתקף חלחלה. רגע, התינוק זחל כאן לפני רגע, הארון קרס עליו? ה' ישמור ויציל!
אבל לא. הארון אכן היה אמור לקרוס היישר על התינוק, אבל השולחן עמד שם. בדיוק עכשיו, בדיוק הרגע. לראשונה אי פעם, מסיבה שאינה ידועה עד עכשיו, עמד השולחן שלא במקומו, והגן על התינוק הזוחל תחתיו. איש לא יודע למה, איש לא מבין איך, איש לא ביקש מהילד להזיז את השולחן ובוודאי שאיש לא ציפה שהארון יקרוס – – –
אבל זו המציאות שיצר מלך מלכי המלכים. שלח את הילד להזיז את השולחן, להקדים רפואה למכת קריסת הארון. התינוק זכה בחיים במתנה, האברך רץ וחיבק את ילדו התינוק שזכה בחיים חדשים, ורק מאוחר יותר הבין והפנים, כפי שסיפר לנו בעצמו:
'זהו שכתב המהרש"א במסכת ברכות דף כ"ח, שהצדקה פועלת כתשלום 'שוחד' כביכול לבורא עולם, להטות את הדין. הנה כי כן, בזמן בו התמסרתי לסייע ליהודי אחר לקבץ נדבות לפרנסתו, נחה הרוח על בני להזיז את השולחן, הזזת שולחן שהצילה חיים!'
ולנו לא נותר אלא לראות לנגד עינינו את התינוק הזוחל בנחת מתחת לשולחן, כשמעליו הריסות של ארון. רק לדמיין מה היה קורה חלילה לו היה הארון קורס על התינוק, ולהבין מה גודל הנס בו זכה האברך – בזכות הסיוע לזולתו, בזמן בו סייע לקבצן לקבץ נדבות.
הנה כי כן, החסד והרחמים שיהודי עושה, יותר ממה שהוא מיטיב בכך עם זולתו הוא מיטיב עם עצמו. לא תמיד רואים זאת בעיניים, לפעמים לוקח זמן להבחין בכך, אולם תמיד תמיד עשיית חסד משתלמת, מעוררת רחמי שמים, משפיעה טובה וברכה.
הבה ננצל כל הזדמנות לעשות חסד, לגמול חסד איש עם רעהו, טובה קטנה כגדולה, הכנת כוס משקה כסיוע בעצה טובה, גיבוי לחבר בשעת מצוקה כמו סיוע במאור פנים – כל אלה הם מעשי חסד נאצלים, המעוררים על כולנו רחמי שמים, ומשפיעים עלינו שפע טובה וברכה!
נייר שהבריא מחלה…
את הסיפור הבא שמענו מגיבור המעשה: מדובר יהודי יקר, אשר רעייתו סבלה מהצטננויות חוזרות ונשנות בכל החלפת עונה, עד כדי התעטשויות ממושכות ועוד תופעות לוואי. הם ניסו לדרוש ברופאים ובפתרונות טבעיים, אולם דבר לא עזר. האשה הוסיפה לסבול בכל חילופי העונות במשך השנה, נזלת, התעטשויות קשות וממושכות, ועוד מיחושים שונים.
ביום מן הימים, החליט הבעל על פתרון יצירתי: הרי הוא רוכש מאות חבילות נייר טישיו במשך השנה עבור רעייתו, אולי אם ירכוש חבילות כאלה כדי להיטיב לזולתו – יחסוך את העניין מרעייתו… ממחשבה למעשה, אותו יהודי החל רוכש חבילות טישיו לרוב אותם הציב בבתי כנסת, במטרה לסייע למי שזקוקים לנייר כזה בעת הצורך…
הישועה לא איחרה לבוא: עד מהרה המחלה נעלמה, וכיום – כעשרים שנה אחרי – עדיין הוא מוסיף להעניק חבילות טישיו לכל מאן דבעי, פוטר בכך את רעייתו מהחזקה צמודה של נייר טישיו לרוב, כי היא פשוט הבריאה לחלוטין!
סיפור זה, מגלה את הערך הרב הטמון אפילו בעזרה קטנה, סמלית. חבילת טישיו עולה שקלים בודדים, אולם ניתן לעשות בה חסד רב. וגם כאשר מדובר במעשה חסד קטן למראה, גם כאשר מדובר במעשה חסד שאינו נראה גדול או משמעותי – יש לו את אותו הכח: לעורר רחמי שמים ולהשפיע שפע ישועות. הבה נאמץ את הדרך הזו, לפעול ולהרבות חסד ככל יכולתנו, וככל שנרבה בחסד לזולת – כך בורא עולם ירבה את חסדו עימנו!
('מתוך הספר 'פניני פרשת השבוע)
1/109