ההמלצה של גורמי הרווחה, מפחידה ככל שנשמעה, היתה נראית הגיונית בתנאים הללו. "אין מנוס מלהוציא את הילדים מהבית ולמוסרם למשפחות אומנה", נכתב בהמלצה. "המשפחה במצוקה קשה, עד שלא ניתן להמשיך ולגדל את הילדים באופן מיטבי במסגרת המשפחתית הנוכחית". כך נכתב בדיו שחורה משחור.
זה מה שעלה בגורלה של משפחה יקרה ונכבדה, כאשר לפני כמה שנים לקה אחד ההורים במחלה קשה, וכתוצאה מכך – הבית כולו נכנס לסחרור, המשפחה כמעט התפרקה. ההורה שחלה שאב את מלוא תשומת הלב והמשאבים הכספיים, וכך נותרו הילדים בלי הורים שיפקחו על גדילתם וחינוכם, וללא כל משענת כלכלית. בנוסף לכל זאת, הילדים הבוגרים הגיעו לפרק האיש מקדש', אולם למי יש זמן להתעסק איתם בכלל? מצבה של המשפחה הדרדר כבמדרון חלקלק, המצוקה הרקיעה שחקים, וההמלצה הייתה שאין מנוס מלפרק את המשפחה, פשוט כך, מצמרר ככל שזה נשמע.
העסקנים שטיפלו בנושא הבינו כי יתכן שאין מנוס, אולם כדי לקבל הכרעה כה כבדה – פנו לביתו של אחד מגדולי הדור שליט"א לשאול בעצתו אם לעשות את הצעד הגורלי הזה. אותו גדול הורה לאחד ממקורביו להיכנס לעובי הקורה ולבדוק האם באמת אין ברירה אחרת. שעות ארוכות, לילות כימים, עשה אותו מקורב בחברת בני המשפחה, כדי לעמוד על המצוקה הקשה מהיכן היא נובעת והאם אפסו הדרכים לפתרונה בדרך שלא תפרק את המשפחה. עד מהרה הבין כי מדובר באמת במקרה סבוך ומורכב, רגיש וכאוב במיוחד, כאשר ההורים כבר לא מסוגלים לתפקד. הילדים הבוגרים אינם מתקדמים להקמת בתים משלהם והצעירים – פשוט אין מי שיפקח עליהם.
אבל רגע לפני שיסכם את הנתונים בדרך להכרעה חלוטה, הציע לבני המשפחה: "קבלו עליכם 'תוספת שבת', קחו לכם כמה דקות של חיזוק שבועי, להקדים לקבל את השבת. נכון, במצבכם זה בכלל לא פשוט, הרי מדי שבת מישהו נמצא עם ההורים בבית החולים, הקטנים מתפזרים בין קרובי המשפחה, הבוגרים נותרים בבית – מנסים לנהל שבת כהלכה. זה לא קל, אבל זה מאוד שווה, כי ל'תוספת שבת' יש כח עצום, כח שיכול לפתור את כל משברי המשפחה בבת אחת, אני מאמין בזה!" עודד אותם בכל ליבו…
כפי שהתרה מראש, זה לא היה להם קל. בכל שבת המשפחה היתה מפוזרת, חלק מהילדים התארחו, ובכל זאת – הם החליטו לאמץ את העצה הזו והתאמצו מאוד.
חלפו מספר חודשים, מסיבות טכניות ההכרעה הלכה ונדחתה, אולם בניגוד לתחזיות – לא רק שהמשפחה לא הוסיפה להידרדר, אלא משהו החל לפרוח. בדרך ניסית פלאית התארס הבן הבכור בשעה טובה, ועצם העובדה שיש שמחה בבית נסכה בכולם כוחות מחודשים, ואף ההורים החלו לשוב לתפקוד כיכולתם.
חלפה חצי שנה נוספת ובת נוספת התארסה, והנה החל מנצנץ אור בקצה המנהרה. עוד כמה חודשים חלפו, וגם הבעיה הבריאותית החלה להיפתר באורח פלא. בסופו של דבר, כשרגע ההחלטה הגורלית הגיע – הכל הבינו כי אין כבר צורך בה. בסייעתא דשמיא המשפחה שבה והתייצבה, עודנה זקוקה לעזרה ותמיכה – אולם המשפחה מתפקדת, פעילה, הילדים שמחים ונינוחים, החיים שבו למסלולם.
את הסיפור שמענו מהעסקן שטיפל במשפחה, ממקורבי אחד מגדולי הדור שליט"א, כשהוא מוסיף ואומר: "תמיד ידעתי שלתוספת שבת יש כח, אבל לא ידעתי עד כמה – עד שגיליתי את המשפחה הזו. הם היו נקראים 'תיק אבוד', מקרה קשה ומורכב במיוחד. ההמלצה לפרק את המשפחה הייתה נראית הגיונית בנסיבות הללו, ובכל זאת – תוספת שבת' מצאה את הדרך להעניק שמחה ואושר למשפחה הזו ולייצב אותה מחדש!"
(הרב פנחס זרביב, 'למעשה'; מתוך 'מעין השבוע' שמות תשפ"א)