גלים גבוהים של טכנולוגיה. איך מתמודדים עם זה?

בתקופה האחרונה אנחנו מתמודדים מול גלים גבוהים של טכנולוגיה, השוטפת אותנו מכל הכיוונים: מחשבים, צ'אטים, נגנים, פלאפונים, ועוד…

גם התכנים הופכים להיות בעייתיים, כמו למשל מוזיקה של זמרים לא חרדיים שנכנסו חזק לאופנה בקרב ילדינו.

איך מתמודדים עם זה?

ובכן, הגישה הרווחת בקרב דרשנים מסוימים, גורסת: "ככל שהעולם נפתח יותר – עלינו לסגור יותר". לא להכניס מחשב, מייל, מוזיקה מודרנית, וכו'.

אולם, כמי שנחשף לאלפי סיפורים של משפחות חרדיות מבפנים, הייתי מחלק את הנושא לשנים:

כאשר הדרשה מופנית אל השומעים עצמם – צודקים הדרשנים במאה אחוז. כל אחד בדורנו, מבוגר או צעיר, איש או אשה, צריך לקיים בעצמו 'הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין', ולפרוש ככל האפשר מכל ה'קידמה' והטכנולוגיה המסוכנת. ואכן, רבים – מכל הגילאים! – התחזקו כתוצאה מהדרשות היקרות הללו, אשריהם ואשרי חלקם.

אבל, כאשר הדרשה מופנית אל ההורים ביחס לחינוך ילדיהם – הייתי מנסח את הפתגם כך: "ככל שהעולם נפתח יותר – עלינו לאזן יותר!".

מהו 'איזון' בחינוך ביחס לטכנולוגיה?

התשובה מורכבת למדי, וההגדרה הקצרה ביותר היא: ללכת לפי הסטנדרט החרדי המקובל באיזור שלכם. למשל: אם לרוב הכיתה ההורים מרשים פלאפונים כשרים, או נגנים כשרים – תרשו גם לילד שלכם.

ההגדרה הזו נשמעת תמוהה, לכאורה, ואנסה להסביר אותה:

אנחנו 'נשטפים' מכל עבר במודרניות ופריקת עול. היינו רוצים, שמה שיעמוד כנגד, הוא 'תורתנו הקדושה', כלומר: שכל ילד שחונך על תרי"ג מצוות, שולחן ערוך, שכר ועונש – יוכל לעמוד איתן מול ההשפעות האסורות.

אבל במציאות, החינוך לתורה מצליח להגן מפני הפיתויים, בעיקר עבור ילדים שניחונו בשכל חזק, במשמעת עצמית גבוהה, ובטבעים מאוזנים. אבל אלו שניחונו בשכל רפה יותר, משמעת עצמית חלשה, וטבעים סוערים – לרבים מהם אין כח לעמוד נגד הפיתויים הנפוצים.

אז מה הפתרון?

הקב"ה שלח לנו כח חברתי חזק מאד, שיש בכוחו לעמוד נגד הפיתויים החילוניים, הלא הוא: החברה החרדית!

החברה החרדית כיום, בפרט בארץ ישראל, היא חברה יוקרתית ומאורגנת, שכבוד להשתייך אליה, עם הנהגה מסודרת, חיי קהילה, עיתונות חזקה, ארגוני ענק כמו 'דרשו', 'איגוד בני הישיבות', ועוד, ועם תחנות מאד מחייבות כמו: 'קבלה לישיבות', 'סמינרים', 'מה יאמרו', 'שידוכים', 'קבלה לחיידר ולבית יעקב', 'משרות תורניות', ועוד.

שימו לב: הקודים החברתיים הללו, שיש דורשים אותם לגנאי, אני דורש אותם לשבח. כי הם יוצרים לנו את התנועה החברתית הכי חזקה בתורה ומצוות בעולם!!!

קראתם נכון. הציבור החרדי בארץ ישראל, הוא הציבור הכי חזק בעולם, והוא מוביל כמעט בכל הפרמטרים:

•     עולם מפואר ומרשים של ישיבות וסמינרים,
•     אחוזי נשירה נמוכים,
•     אחוז גבוה של אברכי כולל,
•     אחוז גבוה של גדולי תורה, רבנים, ומחברי ספרים,
•     רמה גבוהה בלימוד ובדקדוק הלכה,
•     לבוש צנוע של הנשים והבנות,
•     ריחוק מן האקדמיה והטכנולוגיה,
•     תהליך השידוכים הצנוע והעדין, ועוד…

ואם תשאלו, היאך אני כותב כל כך בהערצה? וכי אינני מכיר את החסרונות של החברה החרדית?

ובכן, מכיר אני את החסרונות מצוין, אבל הנידון כאן הוא השוואתי: בהשוואה לכל ציבור אחר בארץ (למשל: הציבור הדתי-לאומי) או לכל ציבור חרדי בעולם (כמו למשל הציבור החרדי בארה"ב), הציבור החרדי בישראל מוביל בגדול. סליחה מכל מי שנפגע מכך, אבל זה ענין של נתונים, צאו ובידקו.

וכך, כבר עשרות שנים, שהחברה החרדית שומרת על אלפים ורבבות מבניה, המחויבים לתורה ומצוות ברמה גבוהה, דבר שלא היה קורה לולי המחויבות החברתית. ומתוך שלא לשמה בא לשמה.

סיפור מהחיים:

מעשה בזוג הורים יראי שמים, שגרסו כי החברה החרדית היא מתירנית מדי (טיעון נכון, לדעתי!), והם לא הרשו לילדיהם לראות סרטים מכל סוג שהוא, אסרו עליהם לשמוע שירים חרדיים במקצבים פרועים, ולא הרשו לבנותיהם ללבוש בגדים מסוימים המקובלים בציבור החרדי, כי זה לא מספיק צנוע.

והתוצאה? רוב הילדים שלהם ירדו מדרך התורה.

מדוע?

משום שהחומרות של ההורים – לא התאימו להם, ורק מילאו אותם בתסכול ומרדנות, שפגעו אנושות במצפון הפנימי שלהם.

ואת הקשר לחברה החרדית – הם הפסידו, משתי סיבות: א) משום שהוריהם – החרדים – אסרו עליהם את מה שלרוב החברים היה, וזה גרם להם סלידה מהדרך החרדית. ב) משום שהם לא השיגו מעמד חברתי בקרב חבריהם לכיתה, כי הם היו ה'מסכנים' שתמיד הכל אסור להם. וכך התמוסס הקשר שלהם לחברה החרדית.

אז האם היה משתלם להם להיות יותר חרדים מהחרדים?

לא היה משתלם!

היה עדיף שהילדים האלו יראו סרטים שמקובלים בציבור החרדי (כגון הסרטים המוקרנים לנשים בחול המועד, או במתנסי"ם לילדים וכד'), ויאזינו למוזיקה חסידית (אפילו שהמקצבים שלה גסים), והבנות יתלבשו כמו רוב החברות שלהן (למרות שזה אכן לא מספיק צנוע), ואז הם היו מרגישים עצם מעצמיה של החברה החרדית, והיו שומרים תורה ומצוות עד עצם היום הזה.

איך בכל זאת נצליח להרים את ילדינו מעל לסטנדרט הבינוני?

הורים שואלים:

האם באמת נגזר עלינו לחקות את הסטנדרט החרדי, עם כל הקולות והפשרות שנכנסות אליו?

ומה עם האמת הפנימית הטהורה שלנו, נחנוק אותה?

והרי אנו רואים משפחות שכן הצליחו לחנך ליותר שמרנות וקדושה?

והתשובה היא:

אין ספק שהסטנדרט החרדי לוקה בשטחיות, בעדריות, ובכרסום איטי של העקרונות הישנים. כל הורה צריך לשאוף לחנך למקום גבוה, אמיתי וטהור, יותר מהסטנדרט. יש גם רבים שהצליחו בכך. אולם יש כמה תנאים לכך:

1. אם ההורים מייצגים דוגמא אישית של יהדות חזקה ומחמירה יותר, אך לא ממקום מסכן ועצוב, אלא ממקום של שמחה, של עוצמה פנימית, של "ויגבה לבו בדרכי ה' " – יש יותר סיכוי שיצליחו להעביר את הדרך גם לילדיהם.
2.  ההורים צריכים להפעיל חיישנים רגישים, ולהרגיש: אם הילדים מקיימים את החומרות של הבית מתוך 90 אחוז של הסכמה והזדהות, של גאוה בדרך, ובטחון עצמי מול החברה – אז כדאי להמשיך בכך. אולם אם ההורים לא הצליחו בכך (וזו לא אשמתם! צריך טונות של סיעתא דשמיא עבור זה, ולא כל אחד זוכה), והילדים מקנאים בחברים, מתמרמרים, ומנצלים כל פירצה כדי לקחת מן האסור – סימן שזה לא טוב עבורם, וכדאי להורים ליישר מהר קו עם הסטנדרט החרדי.
3.   יש הרבה יותר סיכוי להצליח בכך, כאשר הילדים נולדו למשפחה מושרשת, שבה הסבים והמשפחה המורחבת הם בני תורה ותלמידי חכמים, וכן כאשר המשפחה שייכת לקהילה חזקה ומגובשת. רקע כזה מעניק לילדים בטחון עצמי וגאוה בדרך האמת. אך כאשר התנאים אינם כאלו, והילדים מושפעים מדוגמאות שליליות במשפחה ובסביבה – יהיו להם פחות סיכויים להתעלות מעל הסטנדרט החרדי.
4. במקרים רבים, מומלץ להנחיל את האמת המחמירה יותר, אך לא ברמת האכיפה, אלא ברמת ההסברה. כלומר, אם הילדים רוצים לנהוג כפי הסטנדרט, להרשות להם, אולם במקביל – יש להקרין בבית דוגמא אישית, שיחות עומק, רוח ואוירה, וסיפורי צדיקים מתאימים, שירימו את בני הבית טפח מעל הקרקע, באופן שהילדים יבחרו מרצונם לנהוג בדרכי ההורים, כפי האמת האמיתית. ואז – לא רק שהילדים יקחו את הטוב מההורים, אלא תהיה להם בעז"ה חשיבה עצמאית וביקורתית משלהם, כלפי דברים הנהוגים בציבור הרחב, גם לגבי פרטים שההורים לא לימדו אותם.

בהצלחה רבה לכולנו!

לקבלת מסרים שלחו בקשה למייל זה – [email protected]