באיזה אופן מותר לדון דיני תורה ביום זה? │ האם מותר להרהר בדברי תורה? │ ומה מותר לומר בסדר התפילה?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות תשעה באב ושאר תעניות במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תקנ"ד סעיפים ב' – ה']
להורות הוראה ולדון דיני תורה בתשעה באב
תשעה באב אסור ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל, וכן אסור לקרוא בתורה נביאים וכתובים, ולשנות משנה, ומדרש, וגמרא, הלכות ואגדות, משום שנאמר, 'פקודי ה' ישרים משמחי לב', אבל מותר ללמוד דברים הרעים, דהיינו, מדרש 'איכה', ופרק 'אלו מגלחין' במועד קטן, וכן ללמוד פירוש איכה ואיוב, וכן אגדת החורבן בפרק 'הניזקין' במסכת גיטין, ובפרק 'חלק' במסכת סנהדרין, וכן לקרוא בחורבן הנזכר בספר 'יוסיפון', וכל ההיתר הוא רק כאשר לומד את פשט הדברים, אבל לא דרך פלפול, ואפילו לפרש דבר חמור בהרהור אסור, ואף על פי שהרהור אינו כדיבור, בכל זאת, כיוון שעיקר הטעם הוא משום שמחה, גם בזה תהיה לו שמחה לאחר שיתיישב לו, ולכן אסור ללמוד איזה דרוש או קושיא או תירוץ אפילו בדברים הרעים, וכן אסור להורות הוראה, ומותר להורות רק לחולה שצריך לזה עכשיו, וכן אסור לדון דיני ממונות, משום שדין, זו תורה, אבל אם בעלי הדין אינם יכולים להמתין עד למחרת, והם לחוצים ללכת לדרכם, אפשר שמותר, כיוון שזה כדבר שהרבים צריכים לו.
הרהור בדברי תורה
מובא כאן בהערה למשנה ברורה מהדורת 'דרשו' בשם המהרש"ק, לעניין ההיתר להורות הוראה לחולה, שזה לאו דווקא לצורך חולה, אלא גם שאר הוראות הנצרכות למעשה ביום תשעה באב, מותר להורות, ומה שהמשנה ברורה דיבר דווקא על חולה, הוא משום שזו הוראה היותר מצויה בתשעה באב, ומובא בשו"ת מהרש"ם, שדחק את עצמו להתאמץ ולסיים תשובה בעניין עגונה בתשעה באב, משום שכתוב בשו"ת הב"ח, שמי שמתיר עגונה, כאילו בנה אחת מחורבות ירושלים, עוד מובא, שאמנם אסור ללמוד על ידי הרהור, אבל אם בדרך עראי בא לו איזה הרהור בדברי תורה, אינו מחויב להסירו מליבו, משום שכל האיסור הוא רק לקבוע את עצמו בכוונה ללמוד איזה עניין על ידי הרהור, אבל לא כאשר ההרהור בא לו בדרך עראי.
הכנת קריאת התורה בתשעה באב
מותר לקרוא את כל סדר היום, דהיינו, קריאת שמע וברכותיה, וכל מה ששייך לברכות התפילה, וכן פרשת הקרבנות, ומשנת 'איזהו מקומן', ומדרש רבי ישמעאל, ולקמן בסימן תקנ"ט ס"ד מבואר, שאין לומר פיטום הקטורת, כיוון שאינו מסדר היום, וכל שכן שלא לומר את סדר הקרבנות שכתוב בסוף סימן א', ומה שכתב השולחן ערוך שמותר לומר פרשת הקרבנות, הכוונה פרשת התמיד בלבד, ונוהגים לומר תהילים במנחה, וכן שיר הייחוד, כיוון שזה דרך בקשה, ויש נהגו לומר למחרת את התהילים של אתמול ושל היום, וכן נכון, ומותר לבעל קורא לחזור על הפרשה שהוא אמור לקרוא בתשעה באב במנחה לפני שהוא קורא, אבל קריאת התורה של שחרית, שהיא 'כי תוליד', היא מעין המאורע, ובוודאי שמותר ללמוד אותה גם בתשעה באב עצמו.
חיוב עוברות ומניקות בצום תשעה באב
עוברות ומניקות מתענות בתשעה באב כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכיפורים, אבל בג' הצומות האחרים, פטורות מלהתענות, ואף על פי כן, ראוי שלא ויתענגו במאכל ומשתה בצומות האחרים יותר מכדי קיום הוולד.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א