הקטע המרטיט הבא מופיע בכתבי זכרונותיו של הרב יצחק אלחנן גיברלטר זצ"ל.
"היה זה בחודש מר חשוון תש״ב. באותו זמן התקיימה האקציה הגדולה ביותר בה נלקחו אל המוות כארבעים אחוזים מתושבי הגטו. ארבעה עשר אלף אנשים, נשים וטף נלקחו לפורט התשיעי להריגה.
"הגרמנים הודיעו קודם לכן על האקציה, ואנו ידענו שמספר הנלקחים יהיה גדול. זכורני שלילה קודם אמר לי אחי ר׳ רפאל: "בא נראה את השמים והכוכבים ונתפלל לריבונו של עולם שיתן לנו לזכות ולראות גם מחר את השמים הטהורים והכוכבים".
"באותו הלילה הנורא לפני האקציה פניתי אל אבא זצ"ל, וביקשתי שירשה לי לפנות בוקר להניח תפילין, על אף היותי בן שתים עשרה וארבעה חודשים בלבד, היות ויתכן שיהיה זה היום האחרון בחיי, ורצוני לזכות לבוא לעוה״ב לאחר הנחת תפילין.
"אבא הסכים לבקשתי. בבוקר, בשעה שש, כשהיינו צריכים לצאת למגרש הדימוקרטים ועדיין היה קצת חשוך, אבא הסתכל על השמים לראות אם הגיע זמן תפילין ואמר לי שאני יכול לברך ולהניח תפילין.
"היו לי רק רגעים ספורים. הנחתי בפעם הראשונה בחיי תפילין, הספקתי לומר רק פרשת אחת של 'שמע', ומיד רצנו למגרש, כיוון שמי שימצא לאחר השעה שש בבוקר בבית – ירצחו אותו…"
(גיליון 'יאיר נזרו')