"ד' ילחם לכם ואתם תחרישון" (יד יד)
התורה מצווה עלינו מצוות "והגדת לבנך", לנסות להנחיל לדור הצעיר, את תחושת הקרבה לה' יתברך שהיתה לנו בעת יציאת מצרים, ואת הניסים הגדולים, בהם ראה עם ישראל בעליל את השגחת ה' יתברך.
באמת בכל ימות השנה עלינו להתחזק בכך, ולדעת כי ה' יתברך משגיח עלינו בהשגחה פרטית, לעיתים אפילו רואים זאת בעליל, וצריכים לחזק בכך את הילדים.
סיפרו לי הורים הגרים בבני-ברק, כי הם היו בירושלים בשמחה משפחתית עד שעה מאוחרת, יחד עם הילדה שלהם. בחסדי שמים הזדמן להם מישהו שנסע לבני ברק ולקח אותם הביתה, כאשר הגיעו לביתם, היו כולם עייפים, גם הילדה הקטנה. להפתעתם ראו אותה לוקחת ספר תהילים, ומתחילה לומר פרקי תהילים.
שאלה אותה האמא מדוע היא אינה הולכת לישון, והילדה השיבה לתומה: "כאשר היינו בירושלים, הייתי עייפה מאד, וידעתי שעוד צפויה לנו נסיעה ארוכה הביתה, התפללתי לה' יתברך שיזמן לנו מישהו שייקח אותנו הביתה, והבטחתי שאם כך יהיה, אומר כמה פרקי תהילים כאשר נגיע הביתה, לכן, כאשר התקבלה תפילתי אני צריכה לקיים את ההבטחה"…
בדרך אגב, אלו שעוסקים בחיזוק רחוקים, ראינו כמה וכמה פעמים בעליל את השגחת ה' יתברך, לפעמים בעלי תשובה מבקשים איזה 'רמז' ממרום לקיומו של הבורא, ואף שבקשה זו אינה ראויה, הם זוכים לכך.
היינו פעם בערד עם קבוצה של בעלי תשובה, היתה זו שעת לילה מאוחרת. הרב ניסים יגן זצ"ל דיבר איתם בענייני אמונה והחיים שלאחר המוות, ניגש אחד הנוכחים באולם אל שולחנו של הרב, וכולו רועד מהתרגשות. הרב שאל אותו מה קרה, והלה השיב: "כבוד הרב, שמעתי את דברי הרב על קיומו של הבורא, ואמרתי בליבי: 'ריבונו של עולם, אני רוצה שתראה לי את קיומך! כעת שעת לילה מאוחרת, הילד הקטן שלי נמצא למעלה בקומה השלישית בחדרו, כאשר שמרטפיות שומרות על כל הילדים. אם אתה קיים, אני רוצה שכעת הילד שלי יכנס לאולם ויקרא בשמי. רק סיימתי לבקש, ופתאום נכנס הילד הקטן, וקרא בקול גדול: 'אבא, מה קורה? איפה אתה נמצא?'"…
אותו בעל תשובה, אשר ראה בעליל את השגחת הבורא, נאחז בשולחן בחיל ורעדה. בעוד הוא מסיים את סיפורו, כבר ניגש לשולחן משתתף נוסף, ומספר שגם הוא עשה סימן לעצמו לקיומו של הבורא, באמרו לעצמו: 'אם ה' יתברך קיים, רצוני לראות כיצד מישהו מהנוכחים באולם, שאינו שייך למשתתפי הסמינר, יכיר אותי ויקרא בשמי', "והנה" – הוא מספר – "רק סיימתי לבקש, ופתאום פונה אלי אחד מהקהל ואומר לי: 'היי שמעון, מה שלומך? אתה לא זוכר אותי? הייתי מורה שלך בתיכון!'. שאלתי אותו: 'מה אתה עושה כאן?' והוא השיב לי שהיה באזור, וכאשר ראה מודעות שהרב יגן אמור לדבר על נושא כל כך מעניין, הוא הגיע לשמוע אותו"…
עוד לא כילה השני לספר את סיפורו, ומגיע משתתף שלישי ומספר: "כבוד הרב, גם אני ביקשתי סימן. הייתה לפני כוס עשויה מזכוכית דורלקס עמידה בחום. מדובר בכוס מזכוכית מיוחדת, שכאשר היא נשברת, היא מתרסקת למאות רסיסים זעירים המתפזרים סביב, אמרתי לעצמי: 'אם ה' יתברך קיים, שהכוס תתפוצץ, ושכל השברים ישארו מקובצים בערימה אחת קטנה!'. עוד לא סיימתי את בקשתי, והנה הכוס אכן התפוצצה לרסיסים, שנותרו במקומם בערימה אחת"… הצעיר הזה גם צילם את האירוע המופלא, ושמר את התמונה למזכרת.
"ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים" – עם כמה אהבה ועם איזה קירוב. הבה ונשים לב כיצד הקב"ה אומר 'שלום שלום לקרובים ולרחוקים'.
('אריה שאג', שמות)