הרב יהושע לייבזון
"התיצבו וראו את ישועת ד'" (יד יג)
בפרשיות אלו של יציאת מצרים, אנו מתבוננים בניסים הגדולים ובישועות שהקב"ה עשה לישראל, שלא נתפסות בעוצמתן האדירה. כל מי שאמונה בקודקדו ומביט סביבו – רואה גם היום את נפלאות דרכי הבורא, ואת הישועות והניסים בכל צעד ושעל.
לפנינו סיפור אמיתי על נפלאות דרכי ד' יתברך:
שעת צהרים חמה של שלהי דקייטא. ר' נחום יושב במשרדו הממוזג, אי שם במרומי אחד מבנייני המשרדים המגרדים את שחקי העיר ניו יורק. ידיו עסוקות בעבודה טכנית פשוטה, כזו שאינה דורשת חשיבה יתרה, ומוחו משוטט בעולמות נשגבים.
יהודי של צורה הוא ר' נחום, וככזה הוא משתדל לנצל כל דקה מחייו באופן מיטבי. בכל עת שמוחו פנוי הוא משתדל להאזין לשיעורי תורה ומוסר. בעולם הטכנולוגי שבו אנו חיים כיום, ניתן להגיע בקלות ובמהירות למאגרים גדושים ברבבות שיעורים נפלאים ומחזקים, ור' נחום מנצל עובדה זו כדי לעלות ולהתרומם עוד ועוד בעבודת ה'.
חודש אלול מתקרב לסיומו, והמשפיע שאותו בחר ר' נחום לשמוע באותו יום, מעורר את שומעי לקחו לקבל על עצמם קבלה מיוחדת לקראת תחילת השנה הבאה עלינו לטובה.
"אין צורך בקבלה מוגזמת", זועק המשפיע, "די אם נקבל על עצמנו קבלה קטנה, ובלבד שנתמיד בה מבלי להרפות; קיץ וחורף, שבתות וימות החול… קבלה איתנה שכזו יכולה לשנות את האדם מן היסוד, ולהעצים את הקשר שבינו לבין קונו בכמה וכמה רמות…".
ר' נחום מאזין, והדברים הנוקבים חודרים לליבו. באבחת רגע הוא מפסיק את השמעת השיעור ונעצר להתבונן בדברים…
"איזו קבלה קטנה אוכל לקבל על עצמי ולהתמיד בה לאורך זמן?", הוא שאל את עצמו, ותוך כדי דיבור נזכר בשיחה אחרת ששמע לפני זמן מה ותכנה נגע לליבו. השיחה האמורה נסובה על אודות סגולתה ומעלותיה של ברכת המזון, הנאמרת בכוונה ומתוך הכתב, ור' נחום החליט שזו הקבלה המתאימה ביותר בעבורו.
'אומר ועושה'; מיום זה ואילך מקפיד ר' נחום בכל יום ליטול ידיו לסעודת פת, ולאחר מכן לברך ברכת המזון בכוונה ובמתינות מתוך הכתב. מסתבר כי היתה זו בחירה מוצלחת, משום שבחסדי שמים הקבלה החזיקה מעמד למעלה מעשר שנים, ובעצם היא מחזיקה עד עצם היום הזה.
בכך לא נגמר הסיפור.
כמה שנים לאחר מכן, נקלע ר' נחום למצב כלכלי לא פשוט, עד כדי שהוצאות ביתו גדלו ועלו על הכנסותיו. הוא נזקק באופן דחוף לתוספת הכנסה משמעותית.
בצר לו הוא פנה לחברו, אברך בעל יכולת כספית וחוש עסקי מבורך, ותינה בפניו את מצבו.
"ממש משמים הגעת אלי היום", הגיב החבר בהפתעה, ומיד המשיך: "בדיוק היום הוצעה לי הזדמנות עסקית נדירה – רכישת חברה משגשגת לציוד רפואי, שמועמדת למכירה במחיר זול במיוחד – אולם נאלצתי לדחות אותה מחוסר פנאי להתעסק בכל הכרוך בניהולה.
"נראה לי שאתה האיש המתאים שיוכל להשלים עבורי את ה'פאזל'; אני מוכן להשקיע את מחצית הסכום הדרוש לרכישת החברה, אתה תגייס את המחצית השניה ובד בבד תנהל את החברה ביד רמה, ובעזרת ה' יחדיו נעשה ונצליח…".
כיון שר' נחום הכיר היטב את תחום הציוד הרפואי, הוא הבין כי משמים זימנו לפניו הזדמנות פז, ונענה בשמחה להצעה. הוא מיהר לגייס הלוואות מכל הבא ליד, וכך תוך כמה ימים הפך לשותף מלא בחברה, ובשכר ניהולה הוא זכה לנתח נכבד בהכנסות. בחסדי שמים ההצלחה האירה לו פנים, ותוך כשנתיים ימים הצליח לשלם את חובותיו. משסיים לשלם את החובות הציע לחברו – שותפו – לרכוש מידיו את חלקו בחברה. הלה הסכים בשמחה. ר' נחום גייס שוב הלוואות, שילם לחברו את המגיע לו, ובכך הפך לבעלים הבלעדיים של החברה.
כמחצית השנה לאחר מכן, בעודו נאבק על תשלום החובות שנטל לצורך השלמת רכישת החברה, הגיעה אליו ביום בהיר הודעה אלקטרונית, שתוכנה גרם לו להלם מוחלט. בהודעה שנשלחה אליו ממנהל מפעל בסין שייצר בעבורו ציוד רפואי, נכתב כי מיליון קופסאות הכפפות החד-פעמיות שהזמין מוכנות, וכי עליו להעביר את התשלום בעבורן כדי שהמשלוח יבוצע בהקדם.
ר' נחום שפשף את עיניו כאינו מאמין; "מיליון קופסאות?! הזמנתי בסה"כ מאה אלף!"
הוא מיהר להעמיד את המנהל על טעותו, אלא שהלה התעקש כי בהודעת ההזמנה נכתב המספר מיליון. ר' נחום בדק ברשימת ההודעות היוצאות וגילה כי אכן טעה, ובהודעה ששלח למפעל הוסיף אפס אחד מיותר וכתב בטעות 1,000,000 במקום 100,000.
המנהל הסיני לא ידע חכמות… נכתב לו מיליון והוא ייצר מיליון. לר' נחום לא נותרה ברירה אלא לבקש הלוואת ענק ולשלם את הסכום העצום. כעת הוא נותר להתמודד לבדו עם מיליון קופסאות של כפפות? שאלה שעתידה הייתה להדיר את מנוחתו בתקופה הקרובה.
בל נלאה אתכם בתיאור האכזבות הרבות שנחל ר' נחום בדרכו למכור את הכפפות. גם לאחר שהוריד את המחיר אל מתחת למחיר הקרן – לא מצא רוכש. החובות העיקו עליו במאוד, זאת מלבד שהוצרך לשלם מידי חודש טבין ותקילין לבעל המחסן, שבו הייתה הסחורה מאופסנת.
ר' נחום ייחל להפטר מהסחורה כמה שיותר מהר, אך נאלץ להמתין ולהמתין ללא תוחלת.
כל אותה העת המשיך ר' נחום לדבוק בקבלתו, לברך את ברכת המזון מתוך הכתב, ובשלב מסוים אף החליט להוסיף חיזוק על חיזוק, בכך שהחל ליטול ידיים אף בארוחת הערב, כדי שיוכל לברך ברכת המזון פעם נוספת בכל יום, ובכך להגדיל את סגולת הפרנסה.
בעיצומו של חורף תש"פ, החלו השמועות לספר על וירוס חדש ומסתורי המתפשט בסין הרחוקה. ר' נחום, שהיה עסוק בניסיונות חוזרים ונשנים למכור את מטען הכפפות, לא חשב לרגע שהשמועות הללו קשורות אליו במידה כלשהי.
לא חלף זמן רב, עד שהחלו להגיע שמועות על כמה נדבקים שהתגלו בארצות הברית. השמועות הדאיגו את רשויות הבריאות העולמיות, והן החלו לנקוט צעדים כדי למנוע את התפשטות המגפה.
אט אט גם בארצות הברית חלחלה ההבנה, כי מדובר בוירוס מסוכן ומתעתע שיש למנוע את התפשטותו. לשם כך יצא הממשל בהוראות המחייבות היגיינה מחמירה במרחב הציבורי. באותה עת סברו כי עיקר התפשטותו של וירוס קורונה הוא דרך מגע, ועל כן חייבו עטיית כפפות במרחב הציבורי.
כאשר באישון לילה התקשר אליו אחד מהסוחרים הרבים, שאליהם התחנן בחודשים האחרונים שירכוש ממנו את הכפפות במחיר הפסד, והפעם הסוחר היה זה שהתחנן לר' נחום למכור לו את מטען הכפפות, אז התעורר ר' נחום והבין כי אוצר של ממש שוכן תחת ידיו.
סין הגדולה השביתה את מפעליה לרגל המגפה, ובעולם נוצר מחסור אמיתי במצרך שהיה כה נצרך בתקופה זו – כפפות חד פעמיות.
עוד זה מדבר וזה בא. בזה אחר זה התקשרו לר' נחום כל אותם סוחרים שעימם שוחח בחודשים האחרונים, והתחננו לרכוש ממנו את מטען הכפפות. ר' נחום לא מיהר להיענות לבקשתם, ורק כאשר הוצעה לו הצעה גבוהה במיוחד הסכים למכור את הכפפות.
המחיר שקיבל תמורת הסחורה – היה גבוה בעשרת מונים מהמחיר ששילם תמורתה. הסכום הספיק לו ברווח כדי לכסות את כל חובותיו ואף הותיר בידיו רווח עצום.
אם תשאלו את ר' נחום, הוא בטוח שהסייעתא דשמיא העצומה שזכה לה הגיעה אליו בזכות ברכת המזון, ולנו לא נותר אלא לענות אמן על דבריו…
לתגובות [email protected]
(מתוך 'וכל מאמינים' 359- 'על המזון' תשרי תשפ"א)