"וַיַּסֵּב אֱלֹקִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (י"ג, י"ח)
ופרש"י: "וחמשים – אין חמושים אלא מזויינים"
לכאורה יש להבין: מאחר ומבואר שבני ישראל יצאו ממצרים עם כלי נשק, מדוע לא נלחמו במצרים שרדפו אחריהם אל ים סוף? מדוע היה צורך לעשות להם נס ולקרוע להם את הים? וכי לשם מה נטלו עמם נשק בצאתם לדרך – אם לא בכדי להשתמש בו? ובפרט, שהרי מצינו בסוף פרשתנו, שכאשר יצאו עמלק להלחם בישראל – הם נלחמו בהם ברפידים, והיינו לכאורה באמצעות אותם כלי נשק שלקחו עמם במצרים! ולכאורה, מדוע לא השתמשו באותם כלי נשק גם בעת שניצבו על ים סוף?
את התשובה נבין על פי המעשה הבא:
מעשה ביהודי, סוחר מצליח, מחסידיו הנאמנים של הצדיק מהר"י מבעלז זי"ע, אשר הגיע אל רבו ביום מן הימים ושאלתו בפיו: הוא קיבל הצעה לעסקה נדירה ומשתלמת ביותר: יערות ואחוזות שהניח אחריו אציל פולני – עמדו למכירה במחיר מגוחך, רק משום שהיורשים ביקשו לחלק ביניהם את הירושה ולהפרד איש איש לדרכו. חשבון פשוט הביא את מיודענו למסקנה, כי די לו אם ימכור את עצי היער בלבד – בכדי להחזיר את הקרן עם רווח נאה, שלא לדבר על כך שהאחוזות כללו עוד בתים ורכוש רב, אשר עשויים להניב רווחי עתק.
על פניה, היתה זו עסקה משתלמת מאין כמותה. ובכל זאת, כדרכו מאז ומעולם, לא הסכים מיודענו לחתום אפילו על מסמך אחד מבלי לקבל את ברכתו של רבו. לפיכך, על אף שידע כי ישנם סוחרים נוספים הלוטשים עין לעסקה זו – עיכב את החתימה, ומיהר לצאת לדרכו בעלזה, בכדי להיוועץ ברבו הגדול.
כך יצא הסוחר עוד באותו היום לדרכו, ומספר ימים לאחר מכן כבר נכנס אל הקודש פנימה, והציג את פרטי העסקה העומדת על הפרק. הצדיק – האזין ברוב קשב לתיאורו הנלהב של החסיד, ולאחר שסיים הלה להרצות את דבריו – שאלו: "אמור לי, האם ישנם סיכונים כלשהם בעסקה זו?". "לא, רבי! אין כל סיכונים! ההצלחה מובטחת!", השיב החסיד בביטחון, ולפליאתו לא היה גבול כאשר לשמע הדברים הרהר הצדיק לרגע ולאחר מכן פסק נחרצות: "אם כך, אינני מסכים לעסקה!".
החסיד לא האמין למשמע אזניו! לתשובה שכזו לא ציפה. כיצד ניתן להבין את הדברים? הלא מדובר ברווח וודאי, עסקה משתלמת שלא תחזור לעולם! ובכל זאת, אחר דבריו הנחרצים של רבו לא העז להוסיף מילה, ולפיכך קם ויצא מהחדר בראש מורכן.
בתחילה – לא העלה הסוחר בדעתו להמרות את פיו של רבו, ומחשבותיו לא נסובו אלא אודות הדרך בה יוכל להציג את נסיגתו מהעסקה מבלי שיהיה ללעג ולקלס… אולם אט אט, ככל שנקפו השעות, החל מלך זקן וכסיל במלאכתו… הוא 'הסביר' למיודענו, כי בוודאי לא הציג את הדברים לאשורם, שהרי לא יעלה על הדעת שהרבי היה מסרב לעסקה כה מוצלחת… הוא הוסיף לטעון, כי אמנם הרבי לא הסכים לעסקה ולא העניק לה את ברכתו, אולם הוא לא אמר מפורשות כי הינו אוסר עליו להוציאה אל הפועל… וכך, הוסיף היצר להעלות טענות מטענות שונות, עד שבסופו של דבר עלה בידו להשיג את מבוקשו: מיודענו הסוחר גמר בדעתו לחתום על העסקה גם מבלי ברכתו של רבו, ולא להחמיצה בשום אופן!
כך, חתם מיודענו על העסקה, אף שמצפונו העיק עליו ביודעו כי הפר את מצוות רבו. אלא שכאן, החלו הצרות… לפתע פתאום התברר, כי ישנם אנשים נוספים הטוענים לחלק באחוזותיו של האציל… הללו פנו לבית המשפט, אשר פסק כי עד תום בירור העניין – לא ניתן יהיה לבצע כל פעולה ביערות ובאחוזות המדוברות… וכך מצא את עצמו הסוחר בקשיים כספיים ניכרים, כשהנושים, מהם לווה כספים לצורך השלמת העסקה, מתוך הנחה כי יוכל לפרוע חובותיו בקלות מתוך רווחיו הקלים – רודפים אחריו ותובעים את שלהם…
בלית ברירה נאלץ הסוחר לבסוף למכור את זכויותיו באחוזות וביערות, אולם כעת, כאשר ערעור משפטי תלוי היה ועומד אודותיהן – ערכן של זכויות אלו ירד פלאים, כך שהמחיר שהתקבל תמורתן בסופו של דבר היה סמלי ותו לא, ובוודאי לא היה בו די בכדי לפרוע את החובות המעיקים. בלית ברירה נאלץ מיודענו למכור עוד ועוד מנכסיו, ואפילו את ביתו לבסוף – בכדי להפטר מעול החובות, וכך מצא את עצמו חסר כל, כאשר רק שמו הטוב נותר לו לפליטה. בתוך תקופה קצרה, הפך הסוחר המצליח לעני מרוד!
בליבו, ידע החסיד היטב את הסיבה שגרמה להשתלשלות המאורעות העגומה, ואף הצדיק על עצמו את הדין. הוא הבין, כי אירע לו כזאת משום שהמרה את פיו של רבו הגדול, ויותר משכאב את כאב הפסד המעות – כאב הוא את חוסר אמונתו, אשר לא היה בה כדי לעמוד בפני ניסיון. מיודענו, אף לא העז לנסוע שוב לבעלז. וכי כיצד יוכל לשאת פניו ולהביט בפני הצדיק, אחר שלא שמע לעצתו? לפיכך, הבין כי כעת אין לו למי לפנות כי אם לאביו שבשמים, ואכן בפניו נשא תפילתו השכם והערב, בתחינה כי יפתח לו שערי פרנסה ויחלצהו ממיצר.
תקופה קצרה לאחר מכן, הגיע אל מיודענו הסוחר אחד מידידיו, והציע לו הצעה: הוא היה בעליהם של כמה וכמה יערות, ולצורך הטיפול השוטף בהם – נזקק לכמות גדולה של פועלים. מאחר ואין לו את הזמן הדרוש בכדי לטפל בשכירת הפועלים ובפיקוח עליהם, ביקש להטיל משימה זו על מיודענו הסוחר.
חשבון פשוט הביא את מיודענו למסקנה, כי לא מדובר בעסקה משתלמת במיוחד… בעל היערות אמנם הציע סכום גבוה למדי, אולם מרבית הסכום יידרש לצורך התשלום לפועלים, כך שלא יישאר ממנו הרבה… בעבר, הוא היה רגיל לעסקים משתלמים הרבה יותר… ובכל זאת, נוכח מצבו, ובשל הצורך בפרנסה עבור משפחתו – החליט הסוחר שלא לדחות את ההצעה על הסף, אלא להתגבר על בושתו ולשאול את פיו של רבו…
הו! מה שונה היתה נסיעה זו לבעלז, מהנסיעה הקודמת… רוחו של הסוחר היתה עגומה עליו, ופיו לא חדל מלמלמל תפילה ליושב במרומים, שישלח את ברכתו ויחלצהו ממיצר. אולם כאשר נכנס אל חדרו של רבו – הרגיש כיצד כתפיו מזדקפות ורוחו שבה אליו. הצדיק קיבלו בחמימות רבה והאזין לדבריו ברוב קשב, ואילו הוא תיאר את המצב בפרוטרוט, ואף הבהיר כי ההצעה העומדת על הפרק אינה משתלמת במיוחד, ורק ברחמי שמים מרובים ניתן יהיה לצאת ממנה עם רווח הראוי להתכבד בו.
גם הפעם הרהר הצדיק לרגע, אולם הפעם, השיב נחרצות: "קבל את ההצעה, וה' יהיה בעזרך!". והסוחר? הוא יצא מאושש ומעודד מן הקודש, חזר אל ביתו, והודיע לידידו הגוי כי הינו מוכן ומזומן לקבל על עצמו את המשימה, ולבצעה על הצד היותר טוב. גם כאשר מכריו וידידיו לעגו לו, והסבירו כי מדובר בעבודה בלתי מכובדת ובלתי משתלמת, שלא נועדה אלא בכדי לנצלו ולהשפילו – לא שינה מיודענו את דעתו, אלא דבק בהוראתו של רבו מבלי להרהר אחריו.
וראו זה פלא: הפעם, באופן שאין להסבירו בדרך הטבע, האירה לסוחר שמש ההצלחה, והרווחים היו מעל ומעבר למשוער! לא חלפה אלא תקופה קצרה, עד שעלה בידו לרכוש את זכויות החטיבה במספר יערות, ובתוך זמן לא רב כבר הפך לסוחר יערות מצליח – תוך שהוא מטפס מעלה מעלה בסולם העשירות, ומחזיר לעצמו את הונו כמקדם!
או אז, שב מיודענו לחלות פני רבו, והפעם, שאלתו בפיו… מבקש הוא להבין: מדוע בשעתו סירב הרבי להצעה המבטיחה, בעוד את ההצעה שנראתה על פניה כחסרת סיכוי קיבל בלי היסוס?
ואילו הצדיק, נענה והשיב לו: "בפעם הראשונה, כאשר הגעת אלי בביטחון עצמי רב, תוך שאתה משוכנע כי מדובר בעסקה כדאית ונטולת סיכונים – תחושתך היתה כי אין צורך אפילו בסייעתא דשמיא בכדי שהעסקה תצליח… ובכן, עסקה כזו, לא היתה יכולה להצליח! כי בלי ברכת שמים – לא ניתן להצליח במאומה, וברכת שמים אינה ניתנת אלא למי שמכיר בנחיצותה! לפיכך, המלצתי לך להימנע מלעשות את העסקה, שאכן התבררה בדיעבד כטעות נחרצת…
"לעומת זאת, כאשר הגעת זה לא מכבר עם הצעה אחרת, אשר אתה עצמך הכרת בכך שנדרשת סייעתא דשמיא מיוחדת בכדי שתצליח – כאן הייתי רגוע לחלוטין… היה ברור לי, שכאשר ליבך שבור, ואתה נושא עיניים לשמים – תזכה לסייעתא דשמיא, שכן כשישנה ברכה משמים – כל עסק יכול להצליח!".
ואנו על פי דרכנו למדנו, כי אכן, כך היא המידה: אדם שמאמין בכך שההצלחה משמים – יכול להצליח בכל משלח ידו… אולם אדם שמאמין שההצלחה תלויה בו ובכישוריו, ואינו מצפה לעזרה שמימית – לעולם לא יצליח!
ומכאן, תשובה לשאלתנו: הנה, כאשר יצאו בני ישראל ממצרים, אמונתם לא הייתה איתנה, כך שהיה מקום לחשוש שכאשר יצאו להילחם במצרים – יסברו כי ההצלחה תלויה בהם או בכלי הנשק שבידם, ובנסיבות אלו – ודאי לא יוכלו לנצח, גם אם יהיו בידם כלי הנשק הטובים ביותר… לפיכך, מנע מהם הקדוש ברוך הוא את המלחמה, והצילם מידם של המצרים באמצעות ניסי קריעת ים סוף המופלאים.
אולם לאחר שבני ישראל הגיעו לפסגות של אמונה בעקבות קריעת ים סוף, וכפי שנאמר בפסוק: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" – כעת כבר ניתן היה לשלוח אותם להילחם בכלי הנשק שבידם, שכן לאחר שהם מכירים בכך שהניצחון תלוי בידי שמים – לבטח יצאו כשכתר הניצחון על ראשם!
(מתוך הספר 'ללמדך')