לפני מספר שבועות התקיים טקס הענקת תארי-צל"ש לכמה חיילים שנקטו ביוזמה שהצילה, בס"ד, עיר שלימה מנפילת טילים שיצאו מעזה. המדובר היה בחיילים שהיו מופקדים על סוללת 'כיפת ברזל', אי-שם בדרום הארץ, ולפתע הבחינו במכ"ם בכמה טילים המשוגרים מעזה ויוצאים לכיוון אחת הערים הגדולות בדרום. על פי נתוני המכ"ם היו עלולים הטילים הללו לנחות ממש במרכז העיר, ולגרום רח"ל לאסון גדול עד מאוד.
לרשות החיילים בסוללה עמדו בסך כמה הכל עשרות שניות כדי להפעיל את הטיל של 'כיפת ברזל' האמור לנטרל את הטילים הקטלניים. הבעיה היתה, שלפי ההוראות צריכים החיילים לקבל על ההפעלה אישור מקצין בכיר, שלא היה בשטח. הם ניסו להשיג אותו, ולא הצליחו, ובתוך חלקיקי שניות הבינו שאם לא יפעילו לבדם את מערכת ה'כיפה', עלולים הטילים העזתיים לנחות כבר במרכז העיר.
החיילים החליטו על דעת עצמם, וכאמור – כנגד ההוראות – להפעיל את הטיל המנטרל, ובס"ד הצליחו להפיל את הטילים שכבר היו מעליהם. האסון הגדול נמנע, בחסדי שמים מרובים.
בטקס בו חולקו להם תארי-הצל"ש אמרו בכירי הצבא, שהציון-לשבח מוענק להם בגלל היוזמה שנקטו בה, למרות הפרת ההוראות שהיתה בכך. ברם, מקור שידע את אשר נעשה בשטח, הוסיף 'פרט קטן'. הוא לא שינה את העובדות על היוזמה של החיילים, וגם הוא שיבח אותם על מה שעשו, אבל לפי דבריו יוצא שהצל"ש העיקרי מגיע ל…שבת קדשנו, ובעצם כל נס-ההצלה של העיר הדרומית התרחש בגלל שמירת השבת.
המקור סיפר שהיתה במקום 'הפרה' נוספת של ההוראות. מפקד הסוללה קיבל ביום ששי הוראה מהממונים עליו לפרק את הסוללה ולהעבירה למקום אחר. נותני ההוראה היו בטוחים שהאזור ההוא בדרום הארץ, כבר בטוח דַּיֹו, וממילא אין צורך להמשיך ולהפעיל את הסוללה המדוברת.
המפקד ידע שמלאכת הפירוק לא תסתיים לפני כניסת השבת, וכיון שלא היה בכך פיקוח נפש, החליט על דעת עצמו לדחות את הפירוק עד לאחר השבת. ברם, כיון שהסוללה המשיכה לעמוד על מקומה, החליט המפקד להשאירה גם במצב של כשירות לפעולה, והחיילים המשיכו לתפעל את המערכת.
ובדיוק בליל שבת מגלה המכ"ם את הטילים שיצאו לפתע מעזה… החיילים ומפקדם, ניסו לאתר את הקצין הבכיר כדי לקבל אישור-הפעלה, ולא מצאוהו. וכאמור, החליטו להפעיל את הסוללה על דעת עצמם. אם הסוללה היתה כבר מפורקת, בוודאי שאי אפשר היה להפעילה, וטילי-ההרס היו נוחתים במרכזה של העיר הדרומית הגדולה. בזכות שמירת השבת, ניצלו רבבות התושבים מאסון גדול.
(קול ברמה – בטאונה של רמת אלחנן)