בבשבוע שעבר עסקנו בעיקר במידת כיבוד ההורים של רבן של ישראל שליט"א אצל הוריו, רבן של ישראל מרן הסטייפלער זיע"א ואמו הרבנית הצדקת ע"ה. השבוע נראה את הדברים כלפי אשת חבר הרבנית הצדקנית מרת בת שבע ע"ה, כפי שהדברים התנהלו בתוך הבית.
מספר בנו, הגאון רבי יצחק שאול שליט"א: "אבא מעולם לא דרש על עצמו שנכבד אותו ולא העיר לנו על כך. על הכבוד שלו תמיד היה מוחל, אבל בכל מה שנגע לאמא דרש מאוד לכבד אותה.
"אף פעם אבא לא הרשה לנו לאכול לפני שאמא החלה לאכול, ושמר לראות שלא מקדימים את האמא באוכל. כלפי עצמו לא הקפיד כלל ולא אמר מילה אם היו מקדימים לפניו וכך בכל דבר, אבל כלפי אמא היה דואג מאוד שנכבד אותה".
*
דבר מאוד מעניין: חמיו של מרן שליט"א, מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, היה קורא לבתו הרבנית ע"ה 'שבע', קיצור לשמה 'בת שבע', וכך גם מרן שליט"א היה קורא לרבנית. מספר רבי יצחק שאול: "אבא לא הרשה לנו לומר את השעה שבע, כי זה שם של אמא. עד היום זה מושרש לנו, אנחנו לא אומרים את השעה הזו. אבא החדיר לנו את המושג הזה".
זו כבר מידת חסידות נפלאה שמראה לנו עד כמה יש להיזהר בכיבוד אב ואם. עד היום, כל מי שקרוי על שם מרן הסטייפלער זיע"א, יעקב ישראל, רבינו שליט"א אינו קורא לו בשמו, אלא מוצא כינוי לקרוא לו.
*
עוד בעניין שמות. לרבינו שליט"א יש שלוש שמות, כידוע: שמריהו יוסף חיים. שמריהו יוסף – על שם סבו מצד אמו (חמיו של מרן הסטייפלער וחמיו של מרן החזון איש), וחיים – על שם הסבא מצד האבא (אביו של מרן הסטייפלער).
אחותו של מרן שליט"א, הרבנית הצדקנית מרת יוספה ברזם תחי', סיפרה לנכדיה, כי שמעה מאביה או אמה, שכאשר הסטייפלער הלך לברית לבנו, סיכם עם אשתו הרבנית שיקראו לתינוק שמריהו יוסף על שם אביה. בדרך חשב לפתע: 'מי יודע אם אזכה לעוד בנים', והוסיף גם את השם חיים, על שם אביו. למעשה, לאביו של הסטייפלער קראו חיים פרץ, אך לא רצה לקרוא לו ארבעה שמות, לכן קרא שני שמות על שם השווער ואחד על שם אביו.
כשחזר מהברית שכח לעדכן את הרבנית שהוסיף את השם חיים, רק לאחר מספר ימים סיפר על כך. הרבנית הגיבה בכזו שמחה ואמרה בהתלהבות: "איך אני שמחה! כל הזמן הייתה לי חלישות הדעת איך אני אקרא לו שמריהו יוסף, והרי זה שמות של אבא שלי. כל הזמן לא הייתי רגועה והיה קשה לי עם זה. אני כל כך שמחה שעשית את זה, הורדת לי אבן מהלב". ומאותו היום החלה לקרוא לבנה חיים, וכך זה נשאר…
אני מתפעל מזה מאוד, משום שזה היפך הדור שלנו. היום נעלבים אם לא קוראים על שם ההורים וכאן זה בדיוק הפוך, היא כל כך שמחה שיש לו עוד שם, כדי שלא תיזקק לקרא לבנה בשם של אבא של,ה והיא לא הייתה מסוגלת להוציא מהפה את השמות של אביה.
*
אמר לי רבינו שליט"א מספר פעמים: "במצוות כיבוד אב ואם אפשר לראות גם היום בזמננו: כמו שהבן מתנהג עם האבא כך הבנים שלו יתנהגו אתו".
*
עוד דבר נפלא: נערי בר מצווה המגיעים היום לשאול את רבינו שליט"א במה להתחזק, אומר רבינו, "תלמד את הש"ס", "תסיים את הש"ס". כל השנים כששאלו את רבינו שליט"א במה להתחזק, אמר: "לקבל כיבוד אב ואם".
שאלתי את רבינו שליט"א מדוע דווקא את המצווה הזו הוא אומר לנערים לקבל על עצמם? אמר לי רבינו שליט"א שכתוב בירושלמי בדף כ"ב ע"ב במשנה, כל העושה מצווה אחת מטיבין לו, אומר הירושלמי, אמר רבי יוסי, מה זו מצווה אחת, כגון כיבוד אב ואם. זו המצווה אחת שהמשנה מתכוונת.
מרן שליט"א כתב בגיליון, מה המיוחד במצווה זו? שאת המצווה הזו אפשר לקיים כל הזמן, מה שאין כן שאר מצוות שהן באות מזמן לזמן. כך כתב בשם אביו מרן הסטייפלער זצוק"ל.
*
אחד שאל את רבינו שליט"א במכתב: אדם שיש בפניו אפשרות לכבד אביו וכהן, את מי יש להקדים? רבינו שליט"א כתב לו שיקדים את אביו. חזר אותו יהודי ושאל, מדוע, והרי גם אביו חייב בכבוד הכהן?
ענה לו רבינו שליט"א בזה הלשון: "כיבוד אביו זה פיקוח נפש, דכתיב למען יאריכון ימיך, ואין מקרא יוצא מכדי פשוטו".
המבט של רבינו שליט"א על מצוות כיבוד אב ואם הוא מבהיל. זה פיקוח נפש עבור הבן המכבד, משום שיש בזה הבטחה לאריכות ימים.
(מגזין במה bama.org.il)
