האם מותר לאבל שלא התגלח בערב החג להתגלח לאחר החג? │ ומדוע שונה הדין של 'רגל מבטל שלושים' כאשר מדובר באבלות על אביו ואמו?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות חול המועד במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תקמ"ח סעיפים ח' – ט']
רגל מבטל אבלות שלושים
אומר השולחן ערוך, אדם שנהג ז' ימי אבלות שלמים לפני הרגל, והספיק לנהוג גם מקצת מהשלושים קודם הרגל, הדין הוא, שהרגל מבטל ממנו את כל האבלות של השלושים, ואפילו שחל יום שבעה בערב הרגל, מותר להסתפר ולכבס בערב הרגל, ומבאר המשנה ברורה, שהיום השביעי עצמו עולה לו לשני הדברים, גם ליום השביעי של השבעה, וגם למקצת מהשלושים, ואם הוא נהג אבלות ביום השביעי מקצת היום ככולו, זה עולה לו לתשלום ז' ימי אבלות, ואח"כ מתחיל יום השמיני, ולאחר הרגל, הוא לא צריך לשמור את השלושים, משום שהוא נהג אותם כבר לפני הרגל.
רחיצה בחמין לאחר שנהג מקצת שלושים
אומר הרמ"א, לשיטתנו שאנו נוהגים לאסור רחיצה כל ל' ימי האבלות, באופן הנ"ל שהאבל נהג מקצת מהשלושים לפני הרגל, מותר לו בהמשך היום בסמוך לערב לרחוץ בחמין, משום שלפני כן לא פקע ממנו דין שלושים, ומביא הביאור הלכה, שיש צד שכבר לאחר חצות מותר לו להתרחץ.
תספורת וגילוח בתוך הרגל ולאחריו
אם חל יום שמיני להיות בשבת ערב הרגל, אין צריך לומר שמותר להסתפר בערב שבת, ומבאר הביאור הלכה, שכוונת דברי השולחן ערוך במה שאמר 'אין צריך לומר' היא, שבוודאי שאם השמיני חל לפני הרגל, הרגל מבטל ממנו את השלושים, ולא רק כאשר השביעי חל בערב הרגל, ומוסיף הביאור הלכה, שמכיוון שזה שבת, והאבל שחל יום השמיני שלו בשבת אינו יכול להסתפר, והוא מוכרח לעשות זאת בערב שבת, נחשב הדבר כאילו שכבר בערב שבת הוא היום השמיני של האבלות, ומותר לו להסתפר.
אבל שלא גילח בערב הרגל, מותר לו לגלח לאחר הרגל, שהרי כבר התבטלה ממנו גזירת שלושים, אבל בתוך הרגל אסור לו לגלח, כיוון שהיה יכול לגלח לפני הרגל, אבל לא מדין האבלות אסור לו לגלח, אלא מדין הרגל, ואם חל יום השביעי שלו בשבת ערב הרגל, מותר לו לגלח בחול המועד, משום שלא היה יכול לגלח לפני כן, שהרי האבלות שלו נגמרה בשבת, ובשבת ערב הרגל אסור לו לגלח.
ביטול ימי השלושים באבלות על אביו ואמו
מה שאמרנו שרגל מבטל גזירת שלושים, זה דווקא בשאר מתים, אבל כאשר מדובר באבלות על אביו ואמו שאסור להסתפר עד שיגערו בו חבריו, אפילו שפגע בו הרגל לאחר ל' יום, הרגל לא מבטל את האבלות, ואם גערו בו חבריו, אפילו בתוך שלושים יום, מותר.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א