באיזה אופן מותר לאבל לעשות מלאכה בימי השבעה? │ ואיך יתכן שיושבים שבעה פחות משעה? │ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות חול המועד במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תקמ"ח סעיפים ו' – ז']
ניחום אבלים בחול המועד
אומר השולחן ערוך, אף על פי שאין אבלות ברגל, אלא רק לאחר הרגל (והסיבה לכך היא, משום שמצות עשה של שמחה ברגל שהוא עשה דרבים, דוחה את מצות אבלות שהוא מצוה של יחיד) אם מת לו מת ברגל, מנחמים את האבל בחול המועד אפילו שהוא לא מתאבל, ולאחר הרגל כשעברו שבעה ימים ממיתת המת, אפילו שלא נגמרו ימי האבלות, שהרי הוא התחיל את האבלות רק אחרי חול המועד, באותם ימים שבין סוף שבעת הימים ממיתת המת ועד גמר ימי האבלות שהתחיל אותם לאחר חול המועד, הדין הוא, שמלאכתו נעשית על ידי אחרים בבתיהם של אחרים, והלבוש כתב, שדבר האבד מותר לעשות גם בעצמו, אבל המאמר מרדכי מפקפק עליו, ובבית שלו מותר לו לעשות על ידי עבדיו בצינעה.
אין צריך לנחם את האבל לאחר חול המועד את מניין הימים שניחמו אותו ברגל, שהרי אף על פי שהוא לא מתאבל בחול המועד, בכל זאת מנחמים אותו בחול המועד, וכן אין לנחם אבל בערב שבת שלאחר הרגל לפני ברכו בבית הכנסת כנהוג, אם כבר עברו שבעה ימים ממיתת המת.
ישיבת שבעה פחות משעה
אדם שמת לו מת לפני הרגל, ונהג אבלות לפני הרגל אפילו שעה אחת, ואפילו זמן מועט מאוד, אפילו שנהג רק מנהג אחד של אבלות, כגון, חליצת הנעל או כפיית המיטה, הדין הוא, שבטלה ממנו גזירת שבעה, וימי הרגל עולים לו למניין שלושים, דהיינו, שמורידים לו בסך הכל ארבעה עשר ימים מהשלושים של האבלות, ז' ימים של לפני הרגל, וז' ימי הרגל עצמם, וכיוון שכך, אסור לו ללבוש בתוך הרגל בגדים מגוהצים חדשים ולבנים, ואסור לו להסתפר ולהתגלח, ואם שגג או הזיד ולא נהג אבלות, או שהיה סמוך לחשיכה ולא היה יכול לנהוג אבלות אפילו באחד מהדברים, הרגל לא מבטל את האבלות, ודינו כדין מי שקובר מתו ברגל, שמונה את האבלות לאחר הרגל.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א