יעקב א. לוסטיגמן
"לפני כשבוע וחצי פנתה אלי אישה המתגוררת באזור גדרה", הוא מספר, "היא התקשרה לספר לי שיש לה ילד כבן 14, שלא קיבל חינוך חרדי בלשון המעטה, ובכל זאת התחיל להתעניין ביהדות, הכניס הביתה מושגים כמו כשרות, שמירת שבת בסיסית, הפרדה בין בשר וחלב ועוד.
"האמא מאוד מאושרת, היא והאבא ממש שמחים שהילד שלהם מצא את דרכו ליהדות, והתחילו גם הם להתחזק בעקבותיו וכל המשפחה מתחזקת אט אט בזכותו של הילד הנפלא הזה.
"היא אמרה לי שהיא רוצה שיהיה לזה קיום, ולכן היא מתקשרת אלי שאני אמליץ לה מה לעשות עם הילד, ואיך לגרום לכך שההתחזקות הזאת תישאר לאורך זמן ולא תעבור כאילו היתה משובת נעורים חולפת ותו לא.
"אמרתי לה שאני צריך לראות את הילד ולדבר איתו. הגעתי ליישוב, דיברתי איתו כמה דקות וראיתי ילד חכם ומבין עניין, שיש לו גם ידע בסיסי ביהדות, ורואים עליו שהוא שומע שיעורי תורה במדרשיה כבר זמן רב, וגם זוכר את מה שהוא למד.
"ניגשתי לאמא שלו ואמרתי לה: גברת, יש לך בן רב! זה לא ילד של מדרשיה, זה בחור ישיבה. הוא צריך להיכנס לישיבה וללמוד תורה בצורה רצינית ובעזרת ה' הוא יהיה גדול בישראל. אין לי ספק בכך. ככה, ילד שבכוחות עצמו הולך ומתחזק ומחזק את כל המשפחה אתו, יש לו כריזמה, יש לו כישרונות, זה לא סתם ילד…
"האמא התרגשה מאוד, דמעות זלגו מעיניה, וגם האבא מאוד מאוד שמח. הם נתנו לי אישור להתחיל לחפש לילד ישיבה. לקחתי אותם ואת הילד לישיבת 'באר יצחק' במודיעין עילית, בראשותו של ידידי ורעי הרה"ג ר' חיים גולדברג, ישיבה שנבנתה במיוחד לכאלו נערים, שחשקה נפשם בתורה, אבל הם באים בלי בסיס תורני כלשהו.
"הם הסתובבו, ראו את הבחורים בישיבה, דיברו עם אנשי הצוות, בדקו את התנאים הגשמיים והחליטו שהילד שלהם ילמד בעזרת ה' בישיבה הזאת.
"סיכמנו הכל, ואני הייתי בטוח שהנה, עוד בחור בישיבה. עברו יומיים שלושה, והילד לא מגיע. התקשרתי לאמא ושאלתי מה קורה, והיא פשוט התחילה לבכות.
"הבן שלי נבהל", היא מספרת, "הוא כל כך רצה ללמוד תורה ולשמור מצוות, אבל ברגע שזה נהיה רציני והוא צריך לעזוב את התיכון וללכת לישיבה, הוא פשוט נלחץ. אני ובעלי מנסים לשכנע אותו, ללא הצלחה. הוא ממש רועד מפחד, הוא עדיין רוצה ללכת לישיבה, אבל הוא מפחד. זה גדול עליו".
"אמרתי לאמא שאני חייב לשבת עם הילד. לשמוע אותו ולדבר איתו. אני מתכוון לנסוע אליו בימים הקרובים, למרות הסגר, זה ממש 'דבר האבד', ואני אציע לו ללכת לישיבה רק ליומיים. אחרי יומיים אני בא ומחזיר אותו הביתה, אלא אם כן הוא יתחנן אלי להישאר בישיבה. אני בטוח שאחרי יומיים הפחד ייעלם, והאור הגדול של התורה יכה בו בעוצמה, הוא כבר לא יעזוב. אני מקווה לעדכן בקרוב שאכן הערכתי נכונה, ושהוא באמת נכנס לישיבה, אבל את זה נדע רק בעוד כמה ימים…".
3/141