יעקב א. לוסטיגמן
"הירא את דבר ד'" (ט' כ')
"אחד מחברי", מספר המחנך הנודע הרב פנחס ברייער, "שפך בפני את ליבו, וסיפר לי שהוא מאוד מאוד רוצה לקבוע עיתים לתורה, ויש לו שאיפה לסיים את הש"ס בלימוד 'דף היומי' ואת המשנה ברורה בסיום 'דף היומי בהלכה' וכן רצונו ללמוד קצת מוסר כל יום ועוד.
"אבל יש לו בעיה מאוד גדולה, לאותו חבר. הוא לא אדם עקבי, ולכן קשה לו מאוד לעמוד באתגרים שקיבל על עצמו, ולמלא אחר החלטותיו לאורך זמן.
"רק התחלתי ללמוד מסכת חדשה, ויומיים אחר כך אחי התארס", הוא מספר, "היינו צריכים לעזור בהכנות לווארט, אחר כך היו צריכים לקנות מתנות והייתי צריך לקחת את אמא שלי לסיבוב בין חנויות, בין לבין היתה לי אסיפת הורים בתלמוד התורה של הילדים, ופגישת עבודה חשובה מאוד בערב אחר, וכך בעצם נוצר מצב שהפסדתי כמה וכמה דפים כבר בחודש הראשון, מה שכמובן הוציא לי את כל החשק, וגרם לי לעצור את הכל ולחכות לתחילתה של המסכת הבאה…
"כך הוסיף הידיד לספר לי סיפורים רבים נוספים, אודות קביעת עיתים לתורה שקבע בעבר, ושבכל פעם לא הצליח לעמוד בכך אפילו לא שבועיים.
"שאלתו בפיו, אם יש לי בשבילו עצה ורעיון איך לשנות את המצב, ולתת לו כח לעמוד בקבלות הטובות שלו לאורך זמן.
"בתגובה, ביקשתי ממנו שיתאר כיצד נראה שולחן השבת בביתו בליל השבת האחרונה: 'חזרתי הביתה מבית הכנסת', הוא סיפר, 'שרתי 'שלום עליכם' קידשתי על היין, נטלנו ידיים בצעתי את החלות, אכלנו סלטים, דגים, מרק, רולדת בקר, ולסיום אכלנו קומפוט לקינוח…'.
"ואיך נראתה הסעודה בליל השבת הקודמת? הוא סיפר לי בקצרה את סדר השתלשלות האירועים: 'שלום עליכם', קידוש, נטילת ידיים, חלות, סלטים, דגים, מרק, עוף, ולסיום גלידה כקינוח.
"והשבת שקדמה לה? הוא נדרש להתאמץ קצת כדי להיזכר וסיפר: 'שלום עליכם', קידוש, נטילת ידיים, חלות, סלטים, דגים, מרק, שניצל עוף ולסיום קילף תפוחים וחילק לילדים במקום קינוח.
"אחרי ששמעתי הכל, שאלתי אותו את השאלה האמיתית: 'הסבר לי ידידי והאר את עיני, למה קידוש אתה עושה כל שבת, חלות אוכלים כל שבת, דגים יש כל שבת וגם סלטים, ואפילו מנת עוף או בשר לא נעדרת אף פעם מהשולחן, ולעומת זאת הקינוח לא כל כך יציב בביתכם. פעם יש קינוח ופעם לא, פעם יש גלידה על השולחן ופעם קומפוט'…
"החבר הסתכל עלי בחוסר הבנה: 'לא הבנתי, אתה רוצה שנאכל בלי לקדש על היין? איך אפשר? או מה? שלא נאכל דגים בשבת? באמת… ובלי סלטים איך אפשר לשבוע, שנאכל חלה ככה בלי שום דבר ללפת את הפת? אבל קינוח – זה לא דבר הכרחי לסעודה! לא חייבים קינוח, ואם רוצים מאוד אפשר להסתפק בתפוח או תפוז, מי החליט שחייבים לאכול דווקא קומפוט או גלידה?
"עכשיו כבר יכולתי לענות על שאלתו הראשונה", מסביר הרב ברייער… "ידידי היקר, ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר…
"אתה לא מפספס אף פעם את מה שחשוב, את מה שנמצא ברשימת המטלות ה'קשיחות' – לא תחמיץ ולא תשכח ולא תדלג על שום מטלה אף פעם. כי אי אפשר שולחן שבת בלי לקדש על היין, לכן לא משנה מה יקרה – לעולם לא תשכח לקנות יין לשבת, וגם אם קרה ששכחת – לא תיגש לסעודה בלי לנסות להשיג בקבוק יין או מיץ ענבים מהשכנים וכדו'.
"אבל יש גם את הרשימה הגמישה, עם המטלות והיעדים הגמישים. שם רשומים הדברים שאתה רוצה לעשות, אבל לא חייב לעשות.
"השאלה היא אם לימוד התורה שלך נכנס בקטגוריה של החלק הגמיש, או זו של החלק הקשיח, אם תחליט בהחלטה גמורה שזה בחלק הקשיח – שום דבר לא יזיז אותך מקביעת העיתים שלך, ואם תתקיים מסיבת התנאים של אחיך, שאתה לא יכול להיעדר ממנה, אתה כבר תמצא את הדרך לשלב, אולי תביא איתך גמרא קטנה ותשב בצד ותלמד, או שתקדים את שעת הלימוד וכדו', אבל בוודאי שלא תדלג על יום של לימוד.
"זה הכל עניין של קטגוריה, וככל שהקבלה שלך נכנסת עמוק יותר לצד של המשימות הקשיחות, כך היא תחזיק מעמד זמן רב יותר בעזרת ה'".
הקידוש שאתה עושה בבית
הגיע פעם אדם חלוש לרופא המשפחה, וביקש לשמוע את תוצאות בדיקת הדם שעשה ימים אחדים קודם לכן.
עיין הרופא בתוצאות, סבר פניו החמיר, ולאחר המהום קל השיב לפציינט כי הוא סובל ממחסור חמור בברזל.
"אה, זאת לא בעיה", השיב הפציינט בביטול, "ברזל? שמעתי שיש ברזל בחסה. אני אקפיד לאכול עלה אחד של חסה כל יום, וכך יהיה לי ברזל…".
אבל הרופא נעץ בו מבט חמור: "אדוני, כדי לחפות על חוסר הברזל החמור שממנו אתה סובל, תצטרך להזמין משאית שלמה של חסה, ולאכול את כל הכמות הזאת.
"במקום זאת", הוסיף הרופא, "אני אתן לך מרשם לגלולות שתצטרך לבלוע שלוש פעמים ביום, וכל גלולה כזאת מכילה כמות ברזל מרוכזת, כמו בכמה ארגזים של חסה. בתוך שבועיים כבר לא תסבול ממחסור בברזל…".
במשל הזה השתמש המחנך הנודע הרב פנחס ברייער, כדי להסביר לבחור ישיבה שביקש לדעת למה כל כך חשוב ללמוד תורה, ומדוע לא יוכל לעסוק בעניינים אחרים ולהסתפק רק בקיום מצוות התורה.
"כמו הגוף כך גם הנשמה. אם הגוף סובל מחוסר ברזל – הוא חלש, הוא פגיע, הוא נפצע בקלות וכל פציעה חמורה יותר, הוא חשוף יותר לנגיפים וחיידקים, וכל מחלה קטנה יכולה להיות חמורה מאוד אצלו, תלוי עד כמה המחסור בברזל חמור.
"גם הנשמה – אם היא חלשה, אם חסר לך ברזל רוחני, אם המערכת החיסונית שלה הוחלשה עם השנים, היא הופכת פגיעה מאוד. כל דבר הכי קטן מטלטל אותה, ומוריד אותה לתהומות רוחניים שיהיה לו קשה מאוד להיחלץ מהם…
"אתה מקיים מצוות, זה חשוב מאוד, זה קריטי, יש במצוות ברזל רוחני שמחזק את הנשמה, אבל זה כמו לאכול חסה. לעומת זאת, לימוד התורה הוא כמו הגלולות, הוא נותן כוח מרוכז, שמאפשר לנשמה להתחזק, להתאושש, ולהיות מחוסנת מפני פגעי הזמן ותחלואי הנפש ועוד ועוד.
"הרי כולנו יודעים שהגאון מווילנא כותב, שבכל מילה של לימוד תורה מקיים האדם שלוש מצוות, וגם לפי הפוסקים האחרים הוא מקיים לפחות מצווה אחת של לימוד תורה על כל מילה של לימוד, אנחנו מכירים את החשבון של 200 מילים בדקה, וממילא אנחנו יודעים עד כמה רב החיזוק הרוחני שיכול בחור או אברך לשאוב משעה של לימוד תורה, ולכן, בין היתר, חשוב לימוד התורה, כי הוא מעצים את כוחות הנפש של הלומד, ומאפשר לו לאחר מכן להתגבר על היצר הרע.
"איך הגדירו זאת חז"ל בכמה מילים: 'בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין'".
(לקבלת גישה לתכני חינוך שידורים חיים והרצאות של הרב פנחס ברייער הי"ו ניתן ללחוץ כאן