הדירה חיכתה שנה
אני גר במונטריאול שבקנדה. לפני חמש שנים התכוננתי לחתונתו של בני בכורי. ביקשנו לשכור דירה ממול ביתי עבור הזוג הצעיר, אך התברר שבעל הדירה מכר אותה, ומישהו כבר גר בה. כאשר התעניינו אצל הקונה אודות הדירה, הוא אמר כי קנה אותה על מנת למוכרה.
כרגע הוא מוכן להשכיר לנו את הדירה למשך שנתיים בלבד, כי אחרי כן הוא מתכוון לממש את הנכס במחיר גבוה מדי בשבילנו.
הדירה התאימה לנו מאוד. החלטנו שגם שנתיים הן תקופת זמן יפה לתחילת החיים, וחתמנו חוזה עם הגבלת זמן. כעבור שנתיים וחצי התקשר המשכיר להזכיר שתקופת החוזה תמה, והוא עומד למכור את הדירה. עדיין לא נמצא קונה, אבל ברגע שיימצא על הזוג לצאת מיד. הסכמנו ואמרנו לו שבינתיים נמשיך לשכור את הדירה, ומיד כאשר הוא ימצא קונה נצא מהדירה.
עברה עוד חצי שנה, ועדיין לא מצאנו דירה. בתשרי, אחרי החגים, הודיע לנו בעל הבית שהוא מכר את הדירה והקונה רוצה להיכנס בעוד כמה שבועות. בשבילנו כמה שבועות היו זמן קצר מדי בשביל להתארגן, אבל ניסינו להסתדר עם זה איכשהו. ב"ה באותו זמן בני חגג את הולדת בנו השני למזל טוב, כך שלעת עתה היו הזוג עם ילדיו אצל ההורים. המשכנו לחפש ולחפש דירה מתאימה, אבל היא לא הגיעה. הקונה הלחיץ אותנו לפנות את החפצים מהדירה, ואנו גם ידענו שהצדק איתו, וכך התחלנו לארוז את התכולה בלי לדעת לאן הולכים וציפינו לישועה.
החלטתי להשתדל וסיפרתי לכולם שאני מחפש דירה עבור בני. עיקר ההשתדלות היתה, שהרמתי יד לשמיים וביקשתי מהקב"ה שישלח דירה מתאימה. באחד הימים, בהיותי מלמד בחיידר, ישבתי ליד מגיד שיעור בהפסקה ואמרתי לו: "אתה גר ברחוב הסמוך לי, אולי יש לך מושג על דירה להשכרה באזור?"
הוא אמר שליד הבית שלו ישנן שתי דירות ריקות, אין יוצא ואין בא. יתכן שאוכל לשכור אותן, אך אין לו מושג מיהו בעל הבית. ביקשתי מחבר שמתמצא בחיפושי כתובות שימצא לי את בעל הדירה לפי הכתובת, וכך השגתי מספר טלפון. התקשרתי והוא לא ענה.
המשכתי בהשתדלות עד כמה שלאל ידי. הלכתי לבנין שבו שתי הדירות הריקות. ראיתי אור באחת מהן, אך כאשר דפקתי איש לא ענה. דפקתי גם אצל הדירות הסמוכות, ושאלתי את הדיירים אם הם רוצים למכור את הדירה שלהם. אף אחד לא רצה.
ירדתי למטה, הוצאתי דף ניר ורשמתי בכתב ידי: אנו מעונינים לקנות את הדירה שלכם. ציינתי את הפרטים שלי ומספר טלפון בתקוה שבעל הבית יחזור אלי.
כעבור יומיים עברתי שוב ליד אותו בנין, בדקתי בתיבת הדואר וגיליתי שהמכתב שהנחתי שם כבר איננו. מישהו לקח אותו. יומיים אחר כך התקשר אלי גוי שהיה בעל הדירה. הוא אמר שהוא נמצא כאן ומחכה לנו. הגענו ושמענו ממנו שיש לו כאן בבנין שתי דירות והוא מעונין למכור את שתיהן במחיר טוב. הסכמנו. נותרו לנו שתי בעיות. האחת – מרגע שמסכימים לקנות דירה עד שקונים אותה בפועל אחרי כל הבירוקרטיה עם הבנק עובר זמן, ואנחנו לחוצים מאד, והשניה – הגוי מתגורר בדירה והבית מלא בחפציו, ואורך זמן לפנות הכל.
לשתי הבעיות היה פתרון מידי – הגוי אמר שהוא מוכן להראות לנו את הדירה השניה, הריקה, בקומה התחתונה, ואם נרצה, הוא מסכים שניכנס לגור בה מיד. הוא פתח בפנינו את הדירה, והנה פלא – דירה נאה, נקיה, מרווחת ונעימה מקדמת את פנינו, כאילו היא רק חיכתה לבני ולמשפחתו היקרה. נשאר רק להכשיר את המטבח. זהו זה. נושענו. ביום המחרת כבר נכנסה המשפחה הצעירה לגור בדירה.
שאלתי את הגוי: מתי ראית את המכתב שלי בתיבת דואר?
ענה לי הגוי: האמת היא שהיום איני גר כלל כאן במדינה, וכבר לפני שנה רציתי למכור את הדירה. הגעתי לכאן לכמה ימים בשביל לטפל במכירה, אבל אז קיבלתי הודעה שאבי חולה ונסעתי להיות איתו. לפני כמה ימים הגעתי לכאן שוב כדי לטפל במכירה של הדירה, ואז מיד ראיתי את המכתב שלכם. רגע אחרי שראיתי את המכתב התקשר עוד מישהו להתענין בנכס, אבל אתם הייתם ראשונים. לכן הקדמתי אתכם.
הדירה הזאת צמודה מצידה האחורי לצד האחורי של הדירה שלי. גם סידרנו עירוב כדי שנוכל לטלטל בין הדירות בשבת. בקיץ האחרון, עם התפשטות הוירוס ברחבי המדינה, לא אפשרו לנו כל כך לצאת מהבתים. בתי מדרש והמקוואות היו סגורים, והמקום היה לנו למשיב נפש, שעה שהקמנו מקוה בדירה. מים חמים משכנו מהדירה שלי לדירה ההיא על ידי צינור, שנוכל לטבול ולהתכונן לתפילה כדבעי ובנחת. עתה התברר שבשעת קניית הדירה עוד לא ידענו איזו מתנה מיוחדת קיבלנו מן השמים.
שתי חנוכיות מאירות
מספר האברך היקר ר' נטע סלונים מבית שמש:
ר' לוי שיחי' מצא את עצמו ביום ראשון, נר שלישי של חנוכה, מחכה ב'ביקור חולים' לבשורה טובה. הוא היה בטוח שעד שיגיע זמן הדלקת נר חנוכה הוא כבר יהיה בביתו שבבית שמש, או לכל הפחות בבית הוריו שבירושלים. כיון שכך הוא לא דאג להביא עימו נרות.
בסופו של דבר התהליך התארך, ובשעה שתים עשרה בלילה עמד ר' לוי, וחשב מאיפה יוכל להשיג נרות חנוכה. הוא נזכר בר' מיכל אייזנבך, חברו, שתמיד ער בשעות כאלו והתקשר אליו. "תוכל להביא לי נרות חנוכה ל'ביקור חולים'?
"מה השאלה?" קרא ר' מיכל בשמחה של מצוה, "אני כבר בדרך אליך". עתה ניגש ר' לוי לאחד מאנשי הצוות בבית חולים ושאל אותו: "איפה אוכל להדליק נרות חנוכה?"
"כבר כבר אסדר לך את זה. זאת מצוה גדולה", ענה האיש, וכמבין דבר מתוך דבר, הלך להביא לו נרות חלב והניח אותם בצורה מסודרת על דלפק הקבלה.
ר' לוי הודה לאיש הצוות ויצא החוצה לחכות לר' מיכל. החבר המסור הביא לו ערכה מושלמת מכל הלב, מנורה עם בזיכי זכוכית, פתילות ושמן זית, נר שעווה וגפרורים. הכל למהדרין מן המהדרין.
עמד ר' לוי וחשב מה יעשה, יש לו כבר נרות מבית החולים, מישהו טרח במיוחד בשבילו, אבל הנרות של ר' מיכל מהודרים בהרבה, ממש כאילו הוא מדליק בבית. בסופו של דבר החליט להציב את הנרות בפרוזדור החיצוני של בית החולים בהסכמת השומר.
ר' לוי הציב את החנוכיה בחוץ, מזג את השמן, השחיל את הפתילות, הניח את הערכה כולה על הגדר, ונכנס פנימה, לתוך המבנה, להתכונן למצוה. במקום כמו 'ביקור חולים' יש משמעות עמוקה למילים 'ויהיו זרעי וזרע זרעי תלמידי חכמים וחסידים'… הוא אמר את ה'יהי רצון' בכוונה גדולה, ובשעה שתים עשרה וחצי יצא החוצה בדחילו ורחימו, להדליק נר חנוכה.
בפרוזדור, ליד הנרות, הוא מגלה שני יהודים. אחד בכיסא גלגלים, והשני מוביל אותו. "תראה איך השם אוהב אותי!" הוא אומר, "כל כך התפללתי להקב"ה שיזמין לי נרות חנוכה מהודרים. והנה, ברוך השם!" עודו מדבר ור' לוי ניגש אל הנרות.
"זה שלך?" שאל היהודי בכיסא הגלגלים. הבעות פניו התחלפו בבת אחת. קודם הוא נראה המאושר עלי אדמות, ועכשיו נסער מהעובדה שהנרות אינם מיועדים לו.
ר' לוי הבין שמשהו קורה כאן ולא ענה מיד, והיהודי סיפר: "עברתי היום ניתוח ברגל, ועכשיו, בלילה, אשתי נכנסה לבית חולים. אני מגיע לכאן הישר אחרי הניתוח, ועדיין לא הדלקתי נרות חנוכה".
"תירגע", ענה ר' לוי, "הנרות האלו מיועדים לך! הכינו לי בפנים נרות חנוכה, ואני כבר הולך להדליק אותם". ר' לוי לקח שמן זית כדי להוסיף לנרות החלב, ופנה להדליק נרות בפנים.
שני היהודים היקרים זכו להדליק נרות חנוכה.
עכשיו תארו לעצמכם שגוי היה צריך להדליק נרות חנוכה. מה הוא היה עושה בכזה מצב? נותן את נרות החלב לחבר, ואת בזיכי השמן לוקח לעצמו. אבל כאן זה הפוך. ר' לוי ויתר על הידור מצוה, העיקר לעשות חסד עם יהודי! אח, איזה אור של נתינה הפיצו הנרות הללו!!!
(מתוך עלון השגחה פרטית פרשת ויחי – שמות תשפ"א)