"ויאמר אליהם חטאתי הפעם" (ט כז)
הבה נראה מה עוללה אותה השכלה ארורה – שחדרה אל תוך נשמותיהם הטהורות של בחורי ישראל – תוך מאתיים שנה בלבד.
באותה תקופה היו שמונה עשר מיליון יהודים על פני תבל. שישה מיליון יהודים שהו בארצות המזרח, ואליהם לא הצליחו שלוחי ההשכלה להגיע. נותרו, אפוא, שניים עשר מיליון יהודים. בתוך מאתיים שנה הצליחה ההשכלה לנתק כתשעה מיליון יהודים מצור מחצבתם!
בשפה מתמטית: כשני שליש מהעם היהודי, אשר היה חרד לדבר ה', ומקפיד על קלה כבחמורה, סטה מדרך תורתנו הקדושה, לחצוב להם בורות נשברים.
סיפר לי מרן האדמו"ר מקלויזנבורג שליט"א, שכאשר אביו זיע"א נפגש עם לוי אשכול בהיותו ראש הממשלה, הוא אמר לו: "ראה, במשך אלפי שנה, כאשר הרבנים הנהיגו את העם היהודי, החזיק העם מעמד – 'אין פרץ ואין צווחה ברחובותינו', והמשיך דור אחר דור להתנהג לפי התורה, ולהתנהל מבחינה רוחנית בצורה הכי נעלה ומאושרת. והנה כאשר לקחה ההשכלה לידיה את מושכות ההנהגה, לא עברו יותר ממאתיים שנה, והעם התדרדר מבחינת יחסי אנוש ויחסי חברה עד שאול תחתית!".
על פי עדותו של האדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל, כאשר שמע לוי אשכול את הדברים הנוקבים הללו, הוא הוריד דמעות, ככל הנראה הוא הבין עד כמה האדמו"ר צדק בדבריו.
אחד מהסופרים והמשוררים הלאומיים המפורסמים, הואיל בטובו להתוודות ימים ספורים לפני מותו וכתב: "חשבנו לפתוח חלון לישיבות ולהכניס אוויר צח, אך לבסוף נכנסה רוח סערה שסחפה עמה לא רק את הנוער, אלא רק את השולחנות והספסלים, ולא נותר לנו כלום"…
הטכנולוגיה גרמה להחלשת האמונה הטהורה, שהייתה יצוקה בנו קודם בואה לעולם. עד אז ידענו כי כאשר ישנה בעיה – יש לנו אבא בשמים שניתן לפנות אליו, ודרכו כל הבעיות היו נפתרות.
לאחר שהתפתחה הטכנולוגיה, שוב אין צורך בתפילה חלילה. הכל ניתן לפתרון בזכות אותה מילת קסם "טכנולוגיה".
זו בעצם היתה מטרת ספרו של ה'חזון איש' זצ"ל, "אמונה וביטחון" – לשים רטייה על מכותינו, ולרפאות את מחלת הרפיון באמונה בה לקינו. על ידי חיזוק האמונה נוכל לפתור בעיות, ואף לחסוך אותן.
ה'חזון איש' זצ"ל פותח את ספרו במילים: "מידת האמונה היא נטייה דקה מעדינות הנפש".
כבר במשפט הראשון מחדש לנו החזון איש חידוש מופלא. האמונה היא מידה ככל המידות כענווה, שמחה, זריזות וכו'.
ההיגיון הפשוט אומר כי האמונה משתייכת לתחום המדע השכלי. אף על פי כן ניתן להגיע אליה רק על ידי "עדינות הנפש". עדינות הנפש היא אינטליגנציה.
נביא כמה סיפורים שיבהירו לנו את המושג "אינטליגנציה":
נאלצתי להמתין בחדר המתנה שליד חדר הרופא. היו שם שלושה כסאות. על הכסא האמצעי ישב אדם אחד, על הכסא הימני לצידו הוא הניח את כובעו, ועל הכסא השמאלי הניח את סלו עם מצרכיו.
נעמדתי בשקט לידו, ולא ביקשתי ממנו מאומה. רציתי לבחון מתי ישים הלה לב שמישהו עומד, ויפנה עבורי את אחד הכיסאות המתנתי מעל שלושת רבעי שעה, והוא עדיין לא קלט כי עליו לפנות את אחד הכיסאות, ולהציע לי לשבת. זה נקרא אדם חסר אינטליגנציה בצורה משוועת. או שחסרה לו 'עדינות הנפש' או שלא היתה לו 'שעת השקט'.
מקרה שני: ביום מן הימים צלצל מאן דהוא לדירתי דרך מכשיר האינטרקום. הבטתי דרך החלון וראיתי אדם שמראהו החיצוני לא נעים ומגושם, בלשון המעטה. שאלתי אותו באינטרקום למבוקשו. הלה השיב לי כי נשלח אלי על מנת לקבל המלצה להתקבל לעבודה. החלטתי לבחון אותו אם אכן הוא כשיר לעבודה.
אמרתי לו דרך האינטרקום שיעלה לקומה העליונה, והשארתי בכוונה את דלת הכניסה מעט פתוחה. רציתי לבחון האם הוא יכנס פנימה בלא הזמנה.
ואכן האיש עלה למעלה, דפק קלילות על הדלת, המתין לידה במשך יותר משבע דקות, ולא ניסה לפתוח אותה לבד, על אף שהייתה פתוחה מעט. הוא הבין שזוהי הדלת המבוקשת ובעל הבית נמצא בבית, ויגיע באיזשהו שלב.
לאחר שנכנס לחדרי, הפלתי בכוונה דברים, כביכול מבלי משים, כדי לבחון את טבעו. ואכן הוא היה עירני, ומיד הרים את הדברים שנפלו, והניחם במקומם. מיד הבנתי כי מראהו החיצוני עומד בסתירה מוחלטת לתכנו הפנימי. אדם זה הוא בעל אינטליגנציה גבוהה.
לאור הסיפורים הללו נוכל להגדיר את המילה "אינטליגנציה", כמילה נרדפת למושג "בעל מצפון".
"מידת האמונה היא נטיה דקה מעדינות הנפש", כוונת הדברים היא, שעל מנת לרכוש את מידת האמונה צריך האדם להיות עדין נפש, להודות ולהעריך כל טובה שהוא מקבל ולהודות למיטיבו. הוזמנתי פעם לשכונת 'התקווה' בתל אביב לדבר באזכרה. לא הכרתי את הדרכים ולא מצאתי את הכתובת, עצרתי שני חילונים וביקשתי מהם להראות לי את הכתובת.
כשנענו לי, פניתי אליהם בחביבות: "אני רוצה לשאול אתכם משהו, האם אתם חשים שהמדינה מתמוטטת?", הם ענו: "וכי מי לא חש בכך?!".
המשכתי להפתיע אותם: "ומה אתם עושים כדי שהמדינה לא תתמוטט?". הם חשבו מעט, ואז שאלו: "ומה אתה מציע?".
ביקשתי מהם להגיב באובייקטיביות לשאלה שאציג בפניהם, והם הסכימו.
"ידידים הזמינו אתכם לארוחה – הם ערכו שולחן יפה, וכיבדו אתכם בכוס קפה, עוגה וגלידה. אכלתם שתיתם… האם אתם מגיבים?".
"ברור! נודה בכל פה על האירוח המושלם".
"ואם הייתם קמים ומסתלקים בלי לומר תודה, איך הייתם מגדירים את עצמכם?".
"לא מתורבתים! לא מנומסים!", נורתה התשובה.
המשכתי לשאול: "אכלתם היום? שתיתם היום? אמרתם תודה למישהו? אתמול ושלשום אכלתם ושתיתם? האם אמרתם אי פעם תודה למישהו?".
הם הקשיבו לי פעורי פה, ואני המשכתי להכות בברזל החם:
"אתם יודעים כמה מאות אלפים במדינת ישראל אוכלים ושותים ומקבלים המון, אך אינם אומרים תודה? פלא שמדינה כזו מתמוטטת?! אדרבה, פלא שהיא קיימת!".
תגובתם הייתה חריפה ביותר: "אנו כועסים עליך!".
הופתעתי: "על מה ולמה אתם כועסים?".
והם הטיחו בי: "יש לך אמת כזו פשוטה וצרופה, ואינך אוסף אלפי איש ומעביר להם את האמת הזו?!"… מאז אני משתדל להגיע לכל מקום שאליו מזמינים אותי, ואין זה משנה לי אם יש שם בן אדם אחד, שניים או אלף….
(מתוך 'אריה שאג' שמות)