בית המשפט העליון? התקשורת? אז תגידו אתם: מי שולט?

חיים ולדר

השבוע, בלילה של יום רביעי אור ליום חמישי, בשעה 2:02 ע"פ שעון ישראל, נפל דבר בעולם.

נשיא ארה"ב, הדמות שנחשבת כבר למעלה ממאה שנה כ"מנהיג העולם", נחסם על ידי רשתות התקשורת.

כל האירועים שקדמו לרגע הזה, הפגנת המיליונים בוושינגטון ואפילו ההסתערות חסרת התקדים על הקפיטול, מתגמדים לעומת הרגע הזה. הרגע בו באופן רשמי, הוכיחה התקשורת שהיא, ולא אף אדם, או מפלגה או רעיון, שולטת בעולם.

הרעיון אינו חדש, למעשה כתבתי על כך כבר לפני 20 שנה, החידוש הוא בהכרזה, בהפיכת הרעיון למשהו רשמי ומעשי.

אם מי שנחשב ל"מנהיג העולם" אינו יכול לעשות את הדבר הפשוט ביותר: להביע את דעתו, אפשר להבין שיש מישהו חזק ממנו. ואם עד היום הוא התחבא – היום הוא נחשף באופן רשמי. הממלכה השביעית הפכה לממלכה הראשונה והבלעדית.

פעם היה לי ספק אם הכוח נמצא בבית המשפט או בתקשורת (ואם תחשבו טוב, זה באמת מבלבל), היום ברור לי לגמרי. התקשורת. ורק היא שולטת. היא זו שמאיצה בשופטים להחליט החלטות מסוימות, היא זו שמגנה שופטים שמעזים להחליט החלטות שאינן מוצאות חן בעיניה, ולא זו בלבד, אלא שנשיאת ביהמ"ש העליון נאלצת לגנות שופטים שהחליטו החלטה שלא מצאה חן בעיני התקשורת, כי למרות שהתקשורת מאתרגת אותה לגמרי, עדיין היא בשליטתה.

למביט מהצד זה נראה שהתקשורת מהווה סוג של כלי נשק, שהיא מעין תומך לחימה של השמאל, אך האמת היא שהיא השלטון.

בסופו של דבר על פיה יישק דבר.

אנשים סכלים (או אנשי שמאל מתוחכמים) יאמרו: "מה אתם רוצים, הימין שולט. נתניהו ראש ממשלה כבר 25 שנה". זו אמת שאין שקר גדול ממנה.

זה נכון שהוא נושא בתפקיד רה"מ ומקבל משכורת (עלובה) של רה"מ, ונכון שהימין מרכיב קואליציה וממשלה פעם אחר פעם, אך הראו לי החלטה אחת משמעותית שהצליח להעביר הימין ורה"מ, כנגד דעת השמאל והתקשורת.

יישובים של אנשי ימין נהרסים בזה אחר זה, לעומת יישובים בלתי חוקיים של בדואים הנותרים על מקומם. חוקים מבוטלים בזה אחר זה, ומינויים של אנשי ימין נפסלים לטובת אנשי שמאל מובהקים.

לממשלה ולשריה אין את הזכות אפילו להשמיע את דעתה בפני בית המשפט, ומי שצריך לעשות זאת בשמה, הוא יועץ משפטי שנשלט על ידי הפרקליטות והתקשורת ובעצם משמיע דעה המנוגדת לזו של השלטון הנבחר, ולבית המשפט נותר רק להחליט בין עורכי הדין של התובעים (אנשי שמאל מאותרגי תקשורת) ובין פרקליט המדינה שמשמש כקטגור המדינה.

אז מי שולט?

.

תגידו, זה לא התקשורת. זה בית המשפט. נכון. זה נראה כך. לכן עלינו לחקור את הרובד האמיתי של הכוח. כוחה האמיתי של התקשורת, זה ששם בידיה את מושכות השלטון גם בארץ וגם בעולם – הוא יכולת הביזוי האישית.

היכולת לשלוט עוברת בסופו של דבר דרך פחד ויראה. זה שאתה פוחד ממנו הוא זה ששולט עליך. נקודה.

משום מה, בני אדם לא נותנים את הדעת, לפחד האמיתי שלהם. מהאיש הפשוט ביותר, דרך בעלי הון, שופטים, אישי ציבור, ועד ראש הממשלה – כולם רוצים מידה כזו או אחרת של כבוד (שהוא צורך אנושי בסיסי), אך בעיקר פוחדים להתבזות, להיות מושפלים ומושמצים.

התקשורת אינה יכולה לכלוא בנאדם, אך היא יכולה לשלוט על השופט שיחליט לכלוא אותו. אך גם כליאה אינה מפחידה בני אדם כמו פגיעה אנושה בכבודם. ברגע שקיבלת את השליטה בתקשורת, אתה יכול להעביר כל החלטה שתרצה, לבייש את מי שלא יחשוב כמותך, ובוודאי את מי שלא יפעל כפי שאתה רוצה והדבר הזה מהלך אימים על כל אדם, מראש הממשלה עד אחרון האזרחים.

לביוש הזה יש כוח כפול. הוא גם הורס את האובייקט ומשפחתו, וגם מהלך אימים על השוטרים והשופטים להגיש נגדו כתב אישום ולשפוט אותו לחומרה, אחרת יערך עליהם תחקיר יפוזרו חשדות כנגדם, והם יועמדו בשורה אחת עם מי שהתקשורת החליטה לתלות.

בכל הדורות מאז בריאת העולם היה כבודו של השליט מוגן לחלוטין. אוי למישהו שהיה משמיע אפילו ביקורת עליו.

בעולם המודרני יש לשליט שומרים ומאבטחים. מיליונים רבים מושקעים שלא יפגעו בגופו לרעה.

אבל בנפשו, שזה מה שבסופו של דבר משפיע על החלטותיו ודרכו, על זה איש אינו מגן ואיש אינו מאבטח וכל אוחז עט מיקרופון ומצלמה יכול לפגוע בו, ברעייתו ובילדיו.

בני אדם פוחדים להתבזות יותר מכל פחד אחר ולא לחינם נאמר, "המלבין פני חברו ברבים הרי הוא כשופך דמים". זה מה שעושים כאן לאישי ציבור יום-יום ושעה-שעה, מלבינים את פניהם, משמיצים אותם, מעליבים אותם, עושים מהם צחוק ומשתלחים בהם. פלא שרוב אזרחי המדינה, כולל נבחריה, רועדים מהתקשורת?

,

מי שהתקשורת מחליטה לאתרג יכול לעשות ככל העולה על רוחו (כמו אהוד ברק, למשל) ואיש לא ייגע בו לרעה. מי שהתקשורת מחליטה לרומם, יקבל כוח אדיר ומי שהתקשורת מחליטה גם לאתרג, גם לרומם וגם לפגוע קשות בכל מי שמבקר אותו וגם לרומם כל מי שיוצא להגנתו – הוא השולט…

כמובן כל עוד התקשורת חפצה ביקרו…

מה שמשאיר את התקשורת כשולטת בלעדית.

כעת, פשוט תתחילו להעביר בדמיונכם שמות ואנשים ותבינו מהיכן מקור כוחם או חולשתם.

ומי בראש הפירמידה של האנשים החזקים השולטים?

אנשי הפרקליטות (אלה שהולכים בתלם), שופטי בית המשפט העליון, בהם פשוט לא פוגעים וגם אם מבקרים זה לא באופן אישי כי אם מקצועי ובזהירות עם קדימון "בית המשפט הנכבד" ו"כבוד השופט" (פרט לאלה שהתגנבו לביהמ"ש העליון על ידי שקד, ונשמרים על גלימתם).

ובראש הפירמידה העיתונאים עצמם.

עיתונאים שפגעו כל חייהם באחרים ופעם מתפרסמת כנגדם כתבה הופכים עולמות כדי שזו לא תפורסם. גם הם בני אדם והם מבינים לא פחות מאחרים כמה קשה להתבזות, אבל זה לא מה שגורם להם להימנע מלבזות אחרים.

קיים חוק האוסר העלבת עובדי ציבור. משום מה החוק הזה אינו מיושם, וכל עוד המצב כך, מי שישלוט יהיו אלה שבכוחם להעליב, לפגוע ולבזות – וזה במשפט אחד המסביר את כוחה הגדול של התקשורת.

ומכאן תבינו איך הגיע בנאדם כמו דונלד טראמפ לתפקיד נשיא ארה"ב.

בני האדם, ככל שהם פוחדים מהתקשורת ומושתקים על ידה, הם עדיין רוצים שקולם יישמע, ולכן הם מחפשים מישהו שלא פוחד מהתקשורת, לא פוחד שיביישו אותו, לא פוחד שיבזו אותו. רק בנאדם כזה יוכל להביע את מה שהם חושבים בשקט וגם לנקוט פעולות שהם לא מעזים אפילו לבטא בקול מפחד התקשורת.

וכאן נוצרת בעיה לוגית: איזה בן אדם לא פוחד שכל כלי התקשורת המשודרת המצולמת והכתובה תפגע בו ובמשפחתו, תציג אותו כמושחת וכטיפש, וכאדם מסוכן ובעייתי? בנאדם כזה חייב להיות מוזר ומשונה ואפילו קצת מטורף.

עם בחירתו של טראמפ, כתבתי מאמר שעורר סערה תחת הכותרת "הכימותרפיה של העולם".

ציטוט: "רק אדם שהוא יותר חוצפן מכל התקשורת כולה, רק מי שהוא חסר בושה, לא פוחד מהשמצות, לא מתחשב בשום כלל, מפרסם את מה שכולם מנסים להסתיר ואף מתגאה בזה. לא משיב להשמצות אלא מסכים עימם ומוסיף עליהם, לא עושה חשבון לא לתקשורת ולא לעם שבעיניו הוא אמור למצוא חן, אלא מזלזל בהם, משתלח בהם בלשון הכי לא תקינה – הוא-הוא ה'כימותרפיה' היחידה היכולה לרפא את העולם החולה הזה. כי אם פני הדור כפני הכלב, אז המנהיג חייב להיות הבולדוג הכי גדול ואימתני בסביבה!"

דונלד טראמפ הולך הביתה. המלך מת. והמלך החדש יצא לאור. והוא לא ביידן. הוא התקשורת. הממלכה הראשונה.

למרות שיצאו במשך ארבע שנות כהונתו 1,200 ספרים שכל אחד מהם משמיץ אותו יותר מקודמו, בהשמצות שכל אחת מהן הייתה מכניסה לדיכאון את רוב בני האדם (מול 2 ספרים בעדו…) הוא עדיין הצליח, גם לדעת מתנגדיו, להשיג את תמיכתם של מחצית מאזרחי אמריקה (מי שקצת חכם מבין ש"הבחירות באמריקה" לא היו ממש בחירות, אלא אם כן אתה יכול להצביע כמה פעמים שאתה רוצה ולשלוח בדואר או לשלוח דואר של אלף אחרים… וזה עוד לפני ההוכחות החותכות ל"טיפול" במכונות ההצבעה).

אך גם בלי האשמות על זיוף, עדיין אתה רואה את הדעה האמיתית הפנימית של לפחות מחצית הציבור. על כך אין ויכוח.

ההשתקה חסרת התקדים של טענות הזיוף כבר אותתה לכל מי שחס על כבודו, לשתוק.

כוכבית "עובדות לא נכונות" – לצד כל משפט שאמר או צייץ בתקשורת היו שלב נוסף.

בלילה של יום רביעי נפל דבר. נשיא ארה"ב המכהן נחסם מלהביע את דעתו לאזרחיו. זוהי קיצה של השיטה הדמוקרטית המתבססת על שלטון העם, שוויון וחופש הדיבור, ועלייתה של דיקטטורה תקשורתית המתבססת על הפחדה, ביוש וסתימת פיות.

(חיים ולדר. אות חיים)