הרה"ג רבי ראובן מנדלוביץ שליט"א הנו מומחה לסת"ם, אבל יש לו גם סיפור אישי – אף הוא מתחום הסת"ם.
נולדתי בניו-יורק, ולקראת הבר-מצווה לימד אותי אבי איך להניח תפילין. את כריכת הרצועות על אצבעות היד הוא לימד כך: על אצבע ה'אמה' [האצבע הגדולה ביותר'] כורכים אחת למעלה ושתיים למטה, ואחר-כך כורכים יחדיו את כל שלוש האצבעות האמצעיות של היד ['אצבע', 'אמה' ו'קמיצה'].
מהר מאוד שמתי לב שאף אחד לא כורך כך את הרצונות. לא התעמקתי בנושא מידי יום, אב כשהתפללתי ב'שטיבלאך' הייתי מעיף מבט על אצבעות המתפללים ומעולם לא מצאתי מישהו שנוהג כך.
עם הזמן נפל לי שאולי אני עצמי הטועה, וגם המשפחה שלי לא נוהגת כך… אבל לא. אבא שלי והאחים שלי כולם כורכים בצורה הזו. למה? זה מנהג-המשפחה.
אבל בשלב מסויים אמרתי לעצמי: זה כנראה לא 'מנהג' אלא 'טעות'. הרי לא יתכן שבמשך כל השנים לא מצאתי אחד שנוהג כך!
בגיל 17 הגעתי ללמוד בארץ, וגם פה לא מצאתי אף אחד… נישאתי והמשכתי ללמוד בכולל ויום אחד אמרתי לעצמי: זהו. עד כאן! ממחר אני מפסיק לכרוך את הרצועות על שלוש האצבעות יחדיו!
באותה תקופה כבר עסקתי בתחום הסתם, וזה רק חיזק את העמדה שלי שמדובר פה בטעות.
אגב, זה קרה כאשר מלאו 13 שנה לבר-המצווה שלי. היית אברך בן 26 באותה תקופה למדתי בכולל 'נר משה' בירושלים, והתפללתי מידי בוקר בישיבת 'פרשבורג'. את התפילין הייתי מניח ב'אוצר הספרים' סמוך לבית-מדרש.
באותו בוקר נכנסתי לשם עם החלטה לשנות את כריכת הרצונות. בדיוק נכנס אחרי בחור חסידי צעיר שהיה ניכר עליו שזה עתה חגג בר-מצוה. האוצר הספרים של הוא די גדול, אבל הבחור החליט להניח תפלין לידי.
למרות החלטתי לשנות את צורת כריכת הרצועות כנראה שעדיין היה לי קצת קשה לשנות ממנהג אבותי, ואמרתי לעצמי: בדקתי כבר כל-כך הרבה יהודים שמניחים תפלין, ואף אחד לא כרך כמוני. אבל הנה עוד אחד שמניח תפילין – בוא נראה איך הוא כורך את הרצועות – ונחליט!
ומה נראה לכם שקרה?
למעשה
הבחור סיים את הכריכות על היד, גלגל את הרצועה על אצבע האמה ו… כרך את שלוש האצבעות יחדיו!!!
אם יודעים מה עשיתי באותו רגע? הרמתי את הראש לכיוון מעלה ואמרתי: "ריבונו של עולם; דיברת איתי. קיבלתי את המסר. תודה-רבה!"
ליותר לא נזקקתי. אפילו לא שאלתי את הבחור מיהו ומה מנהגו. ניגשתי להניח תפלין דיוק כפי שהנחתי יום לפני, ובדיוק כמו שאבותיי הניחו…
כאשר נשאל הרב מנדלוביץ – 'וכי זה פשט כך, שהשם-יתברך מדבר עם אנשים? הוא מחייך ועונה: "לא יודע. אני לא אדם-גדול. מה קורה עם אחרים אינני יודע. אבל אתי הוא כנראה 'דיבר'. זה לא קרה לי לפני המקרה ההוא – וגם לא אחריו…"
אפילוג: חלפו עוד שנים, והרב מנדלוביץ הבחין בבית המדרש שם הוא שקד על תלמודו – 'בית תפילה' בבית שמש – בספר שמציג תמונות של כ-27 מנהגים שונים בכריכת התפילין. אחד מהם הציג את המנהג לכרוך את כל שלוש האצבעות יחדיו כמנהג "ויז'ניץ מונסי"…
אין לו מושג איך הגיע המנהג למשפחתו – שאיננה קשורה לוויז'ניץ מונסי – אבל מה זה משנה לו אתו הקב"ה דיבר ישירות!…
(ישראל למברגר מוסף שבת קודש ויחי תשפ"א)
הרב מנדלוביץ
סיפור של השגחה מאוד מחזק.
זכיתי להכיר קצת את הרב מנדלוביץ .
והתרשמתי ממידותיו כשל אדם גדול.