מרן הרה"ק מהר"א מבעלזא זצ"ל אמר: מי שאינו מרטיב עיניו בדמעות חמות ג' פעמים ביום, איני מבין איך יכול לראות הצלחה ונחת מבניו".
פעם שח הגאון רבי דוד סולובייציק מבריסק, ששמע מפי אביו מרן הגרי"ז סולובייציק זצ"ל גאב"ד בריסק, שכדי לזכות לבנים טובים צריכים לשפוך נחלי דמעות (גיסען טייכען טרערן), והעיד על עצמו, שעל כל בן ובן היה שופך נחלי דמעות.
הרה"ק רבי ישראל 'הינוקא' מקארלין שמנו"כ בפראנקפורט זי"ע, בהיותו תינוק עמדו אביו הרה"ק רבי אשר מצד אחד של העריסה וזקנו ה'בית אהרן' מצד שני, ותוך שהיו מתפללים הרטיבו את העריסה בדמעותיהם. ואמר אחד מהם אח"כ, שלא התפללו עליו שיהיה צדיק, אלא שלא יידע מכל פגם (אשרי האיש, עמ' קטו)
והא לך לשון 'עבודת הקודש' להחיד"א (מו"ב אות שכ"ח):
"ישתדל מאוד לגדל בניו על התורה ועל העבודה ושיהיו מלאים יראת ה' ומדות טובות ודרך ארץ. ובזה צריך חכמה גדולה, וכבר חובר ע"ז ס' קטן, זה שמו 'אורך ימים', ויש להתבונן בעניין זה הרבה ולרדת לעמקי וחדרי בטן בניו, ויתפלל לה' על זה בבכייה שיציל בניו מחטא ויהיה כל זרעו זרע קודש בלי פגם".
פעם אחת בערב יוהכ"פ נכנס איש אחד להגה"ק בעל 'ערוגת הבושם' מחוסט זצ"ל (מובא בספר תולדות ערוגת הבושם ח"ב),להתברך מפיו, וכדרכו מסר לו מעות פדיון נפש. שאל אותו בעל ערוה"ב במה אברכך? והשיב שיברכו שיהיו לו בנים טובים. השיב לו הערוה"ב: "מה אתה חושב, כי במה שאתה נותן לי עשרים קראנען ואני אברך אותך, בזה יהיה לך בנים טובים? צריכים להתגלגל על האדמה ולכבוש פניו בקרקע ולהוריד כנחל דמעה בתפילה ובתחנונים לפני הקב"ה שיזכהו לזה!
מסופר על הרה"ק רבי יהושע מבעלזא זכותו יגן עלינו שאמר לזוגתו הרבנית ע"ה, שכדרך שמתפללים בעת הדלקת הנרות על הבנים, כך זוכים לראותם בגידולם, והוסיף: "על ידי הדלקת נרות שלך, יש לך בנים כאלו" – ובזאת הצביע על בנו הרה"ק רבי ישכר דב זי"ע, שלימים נודע כקדוש וטהור, גאון עצום וראש אלפי ישראל (פרקי אבות 'מפי ספרים וסופרים' ח"א, עמ' תעד).
הגאון ר' רפאל הלוי בנו של הגרי"ז מבריסק זצ"ל סיפר: פעם יצא עמי אבא לטיולו היומי כדרכו לצורך בריאותו. באמצע הטיול הופיע יהודי אחד לקראתנו, ואמר: בריסקער רב, איך בין אייך מקנא (מקנא אני בכם). אחרי השואה האיומה, היו בכל בית ובית אבידות בנפש, כי כמעט בכל משפחה ומשפחה יש אחד שיצא לתרבות רעה, ואילו אצל הרב, כל בניו הולכים בדרך התורה. הגרי"ז כאילו נאלם דום ולא השיב מאומה, והלה פנה והלך לו לדרכו. ר' רפאל המשיך לדבר עם אביו על מה שדיברו קודם, וכך המשיכו בשיחתם עד קרוב לגמר הטיול.
פתאום פנה הגרי"ז אליו ואמר לו: יא, זיי ווייסען דען וויפיל טייכען טרערען כ'האב פארגאסען ווען איך האב געוויגט די וויגאלאך פון מיינע קינדער, ווען זיי זענען קליין געווען… (כן, היודעים הם כמה נהרי דמעות שפכתי, בעת שנענעתי עריסות ילדיי בקטנותם?).
ופעם כשאמרו להגרי"ז זצ"ל שהצליח בחינוך בניו, ענה ואמר: אני הצלחתי? הקב"ה עזר לי! וכי יודע אתה כמה תפלות ובכיות השקעתי? אחרים מנדנדים העריסה ושרים, ואני במקום זה אמרתי תהלים. ופעם אחרת ענה לאחד ואמר לו: הבנים הטובים שיש לי, זה משום שלא עבר עלי שמו"ע אחד יבש בלי דמעות.
עוד מעניין לציין (תודות להרב נתן קאפ על שליחת העובדא): בתקופת שהותו של הרה"ק מרן מהר"א זי"ע בשנת תש"ד בבודאפעסט, נכנס אליו יהודי אשכנזי ( "א דייטשע יוד") והזכיר את עצמו לפני כ"ק מרן זי"ע לטובה ולברכה שיזכה "צו נחת פון די קינדער". ולא ענה לו מרן.
הלה ביקש שוב שיזכה לנחת מילדיו, ושוב פעם לא ענה מרן כלום. שאל האיש: "פארוואס וויל די רבי נישט אנווינטשען וואס איך בעהט?" – מדוע אין הרבי רוצה לברך אותי כבקשתי? השיב לו מרן המהר"א:" וויל איר בעהט נישט ריכטיג!" – משום שאינך מבקש נכון.
שאל היהודי: "וכי מה הייתי צריך לבקש?" ענה לו כ"ק מרן המהר"א מבעלזא זי"ע, שהיה צריך לבקש – 'ער זאל דערלעבן צו זעהן יידיש נחת פון די קינדער'. שיחיה ויזכה לראות נחת יהודית מילדיו.
חזר היהודי וביקש שיברכו שיחיה ויזכה לראות 'יידיש נחת' מילדיו, ואכן מרן ברכו כבקשתו (אור הצפון בעלזא).
(מתוך מאמרו של הרה"ג רבי שמואל צבי גנץ שליט"א)