אחת מחוויות הילדות שמעוררות בי עד היום כיסופין וערגה, היא שיחותיו של המשגיח. בכל שבת ושבת, בפניא דמעלי שבתא, היה אבי מורי זצ"ל מזדרז לסיים את הסעדה השלישית, ומאיץ את צעדיו אל חדר האכל של הישיבה, שם נמסרה אז השיחה הקבועה של הגאון הצדיק רבי יחזקאל לוינשטין זצ"ל, משגיח ישיבת פוניבז'.
היה חשוב לו שאנו הילדים נתלווה אליו, כדי שגם אנחנו נספוג מאותו מקור השראה עילאי ומקודש.
כילד צעיר לימים, אכן לא הבנתי כמעט דבר, אך גם אני חשתי את עצמי כמי ששותה את דברי המשגיח, משום שהלהט בדיבורו, הרצינות המיוחדת, הקול הרוטט והומה ביראת שמים זכה וטהורה, חדרו לעצמותינו וגרמו לנו להתרומם לפסגות אחרות.
עדיין מהדהדות באוזני מילים מסוימות בשיחות, אותן היה המשגיח חוזר ושונה פעם אחר פעם בהברה פולנית נוקבת ובנהמת לב, תוך כדי דפיקה עזה על הסטנדר: "אמונה!" "יציאת מצרים!" "תורה!" "תפילה!"…
דבר פלא היה אצל המשגיח. למרות שבמבט שטחי היה נראה כי הוא מדבר דברים פשוטים ומוכרים, השפעתו על מגוון השומעים היתה עזה ביותר; על תלמידי חכמים שנמנו בין גדולי הדור, לצד אנשים פשוטים, בחורים צעירים ואף ילדים. כולם, כל אחד לפי רמתו והבנתו, מצאו טעם בשיחותיו וחשו שהן דבר מרומם ומלהיב.
הגאון הצדיק רבי שלמה וולבה זצ"ל, עמד על נקודה זו בהספדו בישיבת 'באר יעקב', והסביר זאת כך:
"היתה לו למשגיח פשטות מיחדת אותה ינק ממרן ה'חפץ חיים' זצ"ל. אצל ה'חפץ חיים' ראו פשטות שהסתירה את העמקות והגדלות העצומה. כל המעלות הגדולות הוכנסו בתוך הפשטות. הנה בעת דרשתו המפורסמת של ה'חפץ חיים' במעמד ה'כנסיה הגדולה', ישבו גם ארזי הלבנון: רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי, רבי מאיר שפירא ועוד מגדולי ומאורי הדור, וכלם שמו אזניים כאפרכסת לשמוע כל הגה שיצא מפיו. כל אחד שמע מה שהוא היה צריך לשמוע, ומה שהיה מסוגל לשמוע. הגדולים שמעו חדושים עצומים ונפלאים והתפעמה רוחם, ואלו האנשים הפשוטים שמעו דברים פשוטים.
"כך גם היה אצל רבינו המשגיח", השווה הרב וולבה. "הפשטות בדברים לא היתה באמת פשוטה כל עיקר. אדרבה, הרבי הגאון הקדוש בעל ה'באר משה' מאוז'רוב זצ"ל, שהיה מגדולי הדור ממש, הצביע לי פעם על שיחה אחת של המשגיח ואמר: 'זה קטע שלקוח מ'עץ חיים', זה יסוד שמופיע בספר קבלה פלוני, זה מופיע בספר קבלה אלמוני…', ומדבריו למדתי כי כל שיחה של המשגיח הייתה בנויה בעמקות גדולה. ואלו אנו כשמסתכלים על שיחותיו – נראה לנו שכתובים שם דברים פשוטים, יציאת מצרים ואמונה, דברים מפורסמים ונדושים. זאת משום שהכל מכוסה במעיל של פשטות.
"המשגיח היה אומר את מה שהוא חי, מבלי צורך להרשים את השומעים בדברים מיוחדים".
כמה נכונה היא ההגדרה הקולעת הזאת!
בזמנו כששמעתי את השיחות לא הבנתי את עומקן, רק ראיתי דמות חיה שהשפיעה יראת שמים, וזעקה את המילים הפשוטות והידועות, ותו לא. אך לימים, כשהתבגרתי ושחזרתי את אשר ראיתי ושמעתי, הבנתי כמה הכרת הטוב חב אני לאבי, שטרח לקחת אותי עמו לאותן שיחות.
מלבד המראה המפעים שחדר בי עמוקות, הרי גם מסריו הנוקבים שהיו נראים לנו בזמנו דברים נכוחים ופשוטים, ככל שמשמשנו בהם – מצאנו טעם ונופך חדש בהבנת ההתרחשויות של יציאת מצרים. הם הביאו אותנו להסתכלות מחודשת על העניינים היסודיים ורמי המעלה של האמונה, ודבר שפתים אך למחסור.
אחד מתלמידי המשגיח מתאר את עניין 'יציאת מצרים', בהיכלה של ישיבת פוניבז' בחיי חיותו של המשגיח, כך:
"מי שזכה להסתופף בהיכלא קדישא ישיבת פוניבז' בתפארתה, חש בעליל כי זכירת יציאת מצרים היא עיקר בדת, ולא די שלא תשכח מעמנו כשמזכירה פעם בשנה בסדר ליל הפסח, אלא תמיד לא ימיש זכרונה מלבנו.
"כשהיה מגיע זמן קריאת התורה בפרשיות שובבי"ם, כבר מפרשת ויגש חשו כי הגיע הזמן לרכוש 'פספורט' ליציאת מצרים… באולם הישיבה הדהד מה שאמרו בקלם כי יציאת מצרים בגדר אב לבניין הרוחני המורכב והשלם של עם ישראל ואת הכל יש לייסד על גבי פרשיות אלו… וכמה מרוממת היתה הרוח בישיבה הקדושה – תחת כנפי הוד כבוד המשגיח, כאשר כל באיה חשו שזכרון יציאת מצרים הוא מעיקר תורתנו ומיסודות חינוכנו".
ואכן בכל שנה, כאשר באים שוב לקרוא את הפרשות של חומש שמות, צפה ועומדת מול עיני דמותו
הטהורה של המשגיח. הוא וחומש שמות היו תרי רעין דלא מתפרשין. בחומש שמות מפורשות כל נפלאות השם במצרים וכל יסודות האמונה, וכך גם המשגיח השקיע את עיקר עבודתו הרוחנית באמונה ואמונה ושוב פעם אמונה, וראה נחיצות תמידית ויום-יומית לעורר ולהחיות בו ובשומעי לקחו את יסודותיה ועיקריה!
***
כל יום ויום בפני עצמו, חי המשגיח את יציאת מצרים באופן חושי, טרח עמל ויגע בתמצית כוחותיו לתקוע זאת כמסמרות בלבו, משומעי לקחו ותלמידיו דרש ותבע כל העת – לבסס את כל מהלך החיים על יציאת מצרים ולאורה.
כדי לקבל מעט מושגים מהי אמונה יום-יומית, במהלך חייו של המשגיח וחיבורו התמידי עם עניין יציאת מצרים, נספר את עדותו הנפלאה של מקורבו, הגאון הצדיק רבי מנחם מנדלסון שליט"א.
רבי מנחם נמנה על תלמידיו הוותיקים של המשגיח, שזכה לשמוע את שיחותיו בקביעות עוד בימים בהם שימש כמנהלה הרוחני של ישיבת 'מיר' בירושלים. לאחר השיחה היה זוכה רבי מנחם להסיעו ברכבו חזרה לבני-ברק, והיו הן עבורו שעות של קורת רוח במחיצתו. רבי מנחם הוציא לאור לאחרונה את הספר הנפלא 'עבודת יחזקאל', מרשימותיו ומחברותיו מאותן שנים.
כה מספר רבי מנחם:
בתקופה בה התגורר המשגיח בבני ברק, נודע לו כי אחיו המבוגר ממנו עלה לארץ ומתגורר במושב זקנים בתל-אביב. היה זה לאחר שנים רבות שלא התראו זה עם זה. אחיו נמשך לחסידות ונעשה חסיד נלהב, ואלו המשגיח נמשך ל'קלם', ונעשה ברבות הימים לפאר גדוליה ויוצקי מימיה, ולראש מוסרי משנתה לדורות עולם.
המשגיח, שידע כי רבי מנחם נוסע בכל יום לכולל ידוע בתל-אביב, הממוקם סמוך לאותו מושב זקנים, ביקש ממנו אם יוכל להואיל בטובו להיכנס לאחיו ולמסור לו דרישת שלום בשמו. רבי מנחם הסכים כמובן בחפץ לב, ונכנס למושב הזקנים בשליחות המשגיח. האח שמע והתרגש, והחליט להטריח את עצמו לנסוע לבני-ברק לבקר בבית אחיו המשגיח.
כשחזר מהביקור אמר האח לרבי מנחם: "אמנם שמעתי כי אח שלי הצליח מאוד בליטא, אבל עד כדי כך לא ידעתי!". בפורים הגיע האח שוב בפעם השניה, ואחר כך הגיע פעם נוספת, שלישית במספר.
רבי מנחם היה עד לפגישה השלישית, ולדבריו הפגישה התנהלה כך:
האח נכנס ואמר למשגיח ווארט, אך המשגיח לא קיבל את הדברים. לאחר דקת דומיה, הסתכל המשגיח בחביבות על אחיו ושאל אותו בנועם: "היודע אתה שיש בורא עולם?" -"כן, ודאי!", השיב האח.
"מהיכן אתה יודע? מנין לך שיש בורא עולם?" – שאל המשגיח שוב.
התבלבל האח ולא ענה.
אמר לו המשגיח בנחרצות: "מה הפרוש מהיכן אני יודע? אני אמר לך מהיכן אני יודע! כי הייתה יציאת מצרים! והוא הרי הוציא אותנו ממצרים!…".
נפלא!
ואספר עוד סיפור: בתקופה בה למדתי בישיבת רוז'ין לצעירים בבני-ברק, מונה לעמוד בראשות הישיבה הגאון הצדיק רבי חיים ברים זצ"ל, מפארי גדולי ירושלים. הוא השפיע רבות על התלמידים בשיעוריו ושיחותיו הנפלאות, וחלק מדברי מוסריו הנעימים עומדים עדיין חיים לנגד עיני עד היום. ביותר השפענו מענוותנותו הגדולה שלא ידעה גבולות, ומהביטול המוחלט שהתבטל בפני גדולי וצדיקי הדור.
רבי חיים סיפר, כי כאשר נכנס פעם עם אחיו, הגאון רבי יהושע העשיל ברים זצ"ל, ראש ישיבת רוז'ין, אל מעונו של המשגיח, וביקש ממנו כי יאות להשמיע בפניהם דברי חזוק, בתחילה סרב המשגיח להיענות לבקשה, אך לאחר שהפצירו בו שוב, התכופף המשגיח בתנועה המורה הכנעה, ואמר בקול נחרץ:
"אני שואב חיזוק על ידי התבוננות במצבי קודם יציאת מצרים, ועל מצבי לאחר יציאת מצרים. זה החיזוק הגדול ביותר עבורי! אינני זקוק יותר לשום חיזוק נוסף!…"
רבי חיים הדגיש אז, כי הביקור בבית המשגיח לא היה סמוך לחג הפסח או בתקופת שובבי"ם, כאשר כולם עוסקים אז בענייני יציאת מצרים, אלא זו הייתה תגובתו סתם כך ביום בהיר.
(מתוך הספר 'אוצרותיהם אמלא')