מנהג בקרב חסידים ואנשי מעשה לישב ולשהות אצל נרות חנוכה במשך מחצית השעה, ולהסתכל על האור כי טוב המתנוצץ מהנרות הקדושים הללו. וכך כתב בספר 'אמרי פנחס' (ח"א שער השבת, יז) שבחנוכה בשעת הדלקת הנרות יורד אור הגנוז, ולכך יש לכל אדם לישב אצל הנרות שלו כל החצי שעה.
"ויספר לבניו ובנותיו הניסים והנפלאות"
למנהג זה לא נמצא מקור בראשונים וקדמונים, והוא נזכר בראשונה בספר 'מקור חיים' (סי' תרעב סעיף ב) להגאון רבי יאיר חיים בכרך בעל 'חוות יאיר', הכותב שעיקר מצוה הוא שיהיה המדליק אצל הנרות חצי שעה לראות אותם לשמוח בהם, כי הם ג"כ זכר לשמחה, שהיו מדליקין אחר הנס, והכי משמע מה שאומרים 'אין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם', ולא סגי שידליק וילך לו למקום אחר. וכ"כ גם בשו"ת 'שב יעקב' (סי' כב) שישהה אצל הנרות חצי שעה לראות אותן כדי שיתפרסם הנס.
ואכן מצינו במשך הדורות שהיו נוהגים לשהות אצל הנרות ולספר את ניסי החנוכה, כמו שכתב בספר 'יסוד ושורש העבודה' (שער המפקד פרק א) שראוי להאריך אחר הדלקת הנרות בשירים ופיוטים עד משך חצי שעה עכ"פ, ויספר לבניו ולבני ביתו הניסים והנפלאות מפי ספרים וסופרים שעשה לנו עם קדוש יוצרנו ובוראנו ית"ש ויתעלה בימים ההם בזמן הזה, בכדי שיתנו שבח והודאה לה' ית"ש על זה.
יש שנהגו לשהות אצל הנרות כל זמן שהם דולקים
יש מגדולי ישראל שהיו נשארים לישב אצל הנרות כל זמן שהנרות דלקו, וכמו שכתב האדר"ת בספרו 'נפש דוד' (הנהגות ב, יד), ש"מצות נר חנוכה היתה חביבה עלי עד מאוד, ולולי שיחת הבריות הייתי מהדר שידלקו זמן רב כפי היכולת, והייתי מתענג לישב בחדר שבו הנרות לראותם ולהסתכל בהם בכל רגע, ולא הלכתי מאותו החדר רק כשהייתי אנוס על פי עבודת הציבור, ובכל זאת הייתי יושב נגד הפתח מאותו החדר כדי להסתכל בהם כפעם בפעם, והייתי שש ושמח בהם הרבה".
מצינו לגאוני ליטא שלא היו מקפידים להישאר ליד הנרות בזמן ההדלקה עד אחר חצי שעה, וכך היה נוהג הקהילות יעקב זצ"ל.
דברי רועי החסידות במעלת ההבטה על הנרות
דברים נשגבים מצינו בספרי החסידות על מנהגם של חסידים ואנשי מעשה לשהות ליד הנרות ולהביט בהם משך זמן ניכר, כפי שהעידו רועי החסידות שבראיית נר חנוכה ממשיך האדם על עצמו יראה וקדושה וזוכה להאיר השכל באור תורה, וזוהי סגולה לתיקון פגם העיניים. וכך היה נוהג הרה"ק בעל 'קדושת לוי' מבארדיטשוב, שהיה יושב ליד הנרות משך שבע שעות. וכן מסופר על הרה"ק בעל ה'דברי חיים' מצאנז שלפעמים היה יושב אצל הנרות לערך שש שעות בדבקות נוראה.
וכבר כותב הרה"ק רבי אליעזר צבי מקאמארנא בספרו 'בן ביתי' (פר' מקץ) שצריך לנהוג לישב אצל הנרות של חנוכה אפילו אחר חצי שעה שהוא שיעור הדלקה של נרות חנוכה, והטעם הוא כמבואר בכתבי האריז"ל, וכן התנהגו חסידים הראשונים שהיו שוהים אצל הנרות כשעה. וכך היה נוהג גם הרה"ק רבי נפתלי הורוויץ ממעליץ והאדמו"ר מקלויזנבורג זצ"ל. ומנהג רבוה"ק מבעלזא לשהות אחר הדלקת הנרות, וכשהיו הולכים העמידו שומר שישגיח על הנרות עד שיכבו.
אמנם מצינו אצל כמה צדיקים שהיו שוהים אצל הנרות רק חצי שעה ולא יותר, כמו הרה"ק רבי פנחס מקאריץ שאמר שלא היה יושב ליד הנרות יותר מחצי שעה, מפני שבשעת הדלקת הנרות יורד האור הגנוז שהוא גדול מאוד ואין עוה"ז יכול לסבול אותו, לכך אינו שוהה רק חצי שעה. וכן הרה"ק רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב זי"ע היה אומר שאינו שוהה יותר ליד הנרות מפני רוב קדושת המצוה, כי אפילו בעת הברכה על הנרות הוא מעשה ניסים שאינו נשרף ביחד עם הנרות. כך נהג הרה"ק רבי יצחק מסטיטשין זי"ע וכן נהגו אדמו"רי ויז'ניץ וסקווירא.
להארות והערות ניתן לפנות למכון 'המנהג' במייל: [email protected]