ערב ראש השנה 06:34
ר' יחיאל שפרינצלס בעיצומה של תפילת שמונה-עשרה של ערב ראש השנה. אינו דומה ה'סלח לנו' של כל ימות השנה ל'סלח לנו' שאחרי הסליחות של ערב ראש-השנה, בבחינת תפילה זכה בזעיר אנפין. זה לא מכבר סיים בתחושות רוממות את אמירת הסליחות, שהתחילה עוד באמצע הלילה. "אזכרה נגינתי בלילה… אה, מה תפילה זכה היא השחרית שאחרי הסליחות.
ובסליחות, מחשבות רבות על השנה שחלפה לה. "תכלה שנה וקללותיה תחל שנה וברכותיה – – – חיים ארוכים תכתבנו מלטנו מכל רעות בזאת השנה"… ר' יחיאל חושב בנפשו על תלאות השנה שחלפה. כמה תלאות! אוי, הידע איש דרכי ה' ? איזו שנה נוראה חלפה עליו ועל הקרובים לו. כל מיני גזירות מימין ומשמאל. ואנו אנה עינינו? על בוראנו סלה, שלא יבוא במשפט עימנו. מרובים צרכי עמך ודעתם קצרה, שיראה בענינו ויכתוב את שנתנו לשנה טובה ומתוקה, תחל שנה וברכותיה.
עכשיו עומד הוא ומתייחד עם קונו בתפילת שמו"ע. "סלח לנו – – רפאנו – – -" אוי, שיגמרו ויכלו כל המחלות… "ברך עלינו את השנה הזאת…" הרהור פתע חלף מהר בליבו: השנה הזאת? תכלה שנה. אנו כבר מתפללים על השנה הבאה. מה כבר נשאר להשנה? הרהר בלא משים. כלום. זהו. מה שהיה היה. ברך עלינו את השנה הבאה… בהינף יד הסיר את טרדת הרהוריו והתפלל לשנה הבאה לקידוש שם שמים. תקע בשופר גדול…
ערב ראש השנה 11:34
עשרה ילדים כ"י לר' יחיאל בביתו שבחיפה. בניו כשתילי זיתים סביב לשולחנו, וההכנות לחג בקדחתנות רבה. סירים על האש, ריחות מבושמים. הכרתי כבר מוכן? רימון חתוך יפה במרכז השולחן, תרי"ג גרעינים פזורים לו כנגד תרי"ג מצוות. שירבו זכויותינו כרימון. בצק מתוק תופח אצל החלון, ראש הדג נחתך מאצל זנבו, מחתיך רישא, שנהיה לראש. הילדים סביב רצים הלוך ושוב, ספק עוזרים ספק חוזרים. חלוקת התפקידים סדורה אצל ר' יחיאל מימים וימימה, והוא עם אשת החיל אשר לו עומדים ומפקדים על כל העניינים למען יכנס החג ברוגע ובשלווה.
לפתע דפיקות נמרצות אצל הדלת. דפיקות חזקות היו, יש שיאמרו שהיתה בהן תקיפות רבה. ר' יחיאל התמהמה מלפתוח, חשש. מה זה הדפיקות הללו? ופנה לקיים בנפשו מציץ מן החרכים, לראות מי הבא. האיש שמאחורי הדלת מנע ממנו את הטרחה וקרא בקול: "משטרה!" ודפק. הפעם כולם הודו, היו אלו דפיקות תקיפות ממש. לר' יחיאל רווח משהו. נו, זה לא מחבל, והתקיפות על שום מה? כנראה חלה טעות. פתח אפוא את הדלת לרווחה בקריאת 'ברוכים הבאים' ובחיוך רחב שנהג דרך קבע להעניק לבאים בצל קורתו.
העומדים מולו לא נתנו לו להחליט מה האוירה. השוטר שאל בקור: "אתה יחיאל שפירנצלס?" הנהן בראשו. מזמן לא קרא לו איש זר ככה, יחיאל. אין דרך ארץ, הרהר ולא יסף. "זהו רחוב הדב 12 א?" שמע אותם מאשרים בעצמם, ואומרים לו: "אם כן הושט שתי ידיך".
ר' יחיאל לא מן הנמהרים היה. "מה אתם רוצים?" שאל, הפעם ביבושת. "את שתי ידיך", אמרו ברורות, והוסיפו הסבר קצר: "אתה עצור". במהירות אף הוציאו מחיקם כתב מעצר בחתימת בית המשפט.
ר' יחיאל הסתכל נכחו ביעף. כן, שמו מופיע מפורש – יחיאל שפרינצלס. מה זה?
האנשים מולו, כך מסתבר, היו כמזדרזים במלאכתם. עוד לפני שהספיק לדעת מי ומה, אם לומר שלום או לברך בשנה טובה, מצא את עצמו ישוב בתוך תא קטן, כנראה בגבו של רכב כל שהוא, והתא סגור מכל אבריו, חשוך משהו, והרכב נוסע. אין פקקים, חשב במרירות. הרכב נסע מהר, בשתיקה מתמשכת. הנסיעה ממשיכה, נטלו ממנו את חפציו. מה השעה? חשב לעצמו, בטח כבר חצות. אפשר לטעום דבר מה. לא היה שם מה לטעום זולת עטיפות קטנות של סוכריות בטעם מנטה שמצץ ברעש השוטר שלצידו. אי אפשר אפילו לבקש קצת שקט.
הרבה זמן נסעו, מי יודע כמה. פתאום האוטו נעצר בלי חריקה, בנחת, והדלתות נפתחו. ר' יחיאל מצא עצמו עם חבריו החדשים בתוך חניה גדולה. הביט סביב, המקום גדול, רק רואים חניה ועוד חניה. מן החניה הוכנס לבניין המיושן, ומשם אל חדר קטן ושלט לו – תא מעצר מס' 312. נאמר לו, אתה עכשיו מספר 713312. זהו, עכשיו הוא כבר גם לא יחיאל, הוא 'עצור מספר'. שלא יקראו לי ר', חשב במרירות, שיקראו לי יחיאל, אבל שיקראו לי. אבל כלום. הוא הוכנס בשקט תקיף לתא. כולם שותקים, לא אומרים מילה. התא מחניק, ועוד גרוע מכך. למי יאמר? הביט סביב. הרצפה לבנה, הקירות גם הם. גם התקרה. הדלת לבנה. מה השעה? עוד מעט ייכנס היום הקדוש, מה לו פה? מה יעשה כאן? מה מעשיו כאן?
ערב ראש השנה 13:24
שקשוק מפתחות קטע את ההרהורים המרים. הדלת נפתחה. "בא", ציווה הצעיר. הוא יכול להיות הנכד שלי, חשב בתוגה, ללא הועיל. הוא יכול להיות נכדו, אבל עכשיו הוא הממונה עליו, וכוס המים לה הוא כל כך ייחל תלויה במצב רוחו של זה. הצעיר נראה קצת גבוה, אבל גילו, כך נראה, מאד צעיר, ועכשיו הוא הולך אחריו. המסדרון ארוך, מלא חדרים וכפתורים. "כאן", החווה בידו על דלת אחת והכניסו שם. על הדלת רשום: חדר חקירותB12 רב פקד שילו שמשוני".
'אין עוד מלבדו' חשב מהר מהר, ואימץ לעצמו סיסמה יפה וקליטה: "רב פקד? יש רק אחד"…
"שב", אמר הצעיר. ר' יחיאל התיישב. כסא עץ פשוט. פשוטי כלי עץ היו שם, אם לא נביא בחשבון את הקלסר עב הכרס שעמו נכנס עכשיו מישהו, חוקר או רב פקד או שניהם גם יחד. האיש שנכנס פנה לעניין בלי הקדמות. "איפה זה שוכב עכשיו?"
ר' יחיאל חשב שהוא בחלום בלהות. מה? הוא מואשם ברצח? "מי שוכב?", שאל. האיש כעס, דפק על השולחן. "הכסף", צעק. "אל תהיה תמים! אתה מעלת ב-35 מיליון שקלים ועכשיו פתאום אתה עושה פנים תמימות ושואל 'מה?' תגיד איפה זה!"
ר' יחיאל לא התאפק ופרץ בצחוק. הצחיקה אותו המחשבה כי אי מי יסבור אי פעם שייתכן שיש לו מיליון, לא אחד – אלא שלושים וחמישה כאלו. הוא, שהנכס היחיד שיש לו אלו הערבים ששילמו עליו כבר ארבע פעמים לגמ"ח, יש לו מיליון? ועוד שלושים וחמישה?
מצחיק, אז צוחקים. אם זה לא היה ערב יום הדין זו היתה ממש בדיחה מוצלחת. אבל עכשיו ערב ראש השנה, הוא מייחל לביתו, והוורידים של ההדור היושב מולו מאיימים להתפקע ולהטביע אותו. האיש דפק שוב על השולחן, הפעם יותר חזק. "תשמע, אם זה מצחיק אותך אני אלמד אותך מי אני. אתה משקר, יש לנו את כל הנתונים, כל ההוכחות הנדרשות. אתה עוד צוחק? חכה, חכה", אמר, וקם בזעף. דפק שוב והורה: "זרוק אותו חזרה לחור לכמה ימים, שיישבר".
זה באמת שובר. למה הרגזתי אותו, חשב לעצמו עודו נזרק אל ה'חור', שזהו תא המעצר הקטן. עכשיו כמה ימים פה? נו, נו, חברה טובה. אולי יש לי כאן מנין של יצורי עולם, ה' ישמור. ר' יחיאל נתיישב ביאוש על הרצפה, נזכר בילדיו, במשפחתו, שבטח דואגים. לא מבינים מה אירע. עיניו החלו זולגות דמעות. מה זה? על מה זה ומי זה? לב נשבר ונדכה אלו' לא תבזה. החל ר' יחיאל מחשב דרכיו. את החג נעשה כאן, עכשיו אני צריך לבקש מהם להכניס לי מחזור, מעט מיץ ענבים וחלה, ואולי אפילו בגדי שבת. איך אבקש. איזה יאוש מר. ומיד חשב: א-ל אמונה ואין עוול. אתפלל תפילת המנחה בה נענה אליהו, ונחשב דרכי, ומה' מצעדי גבר כוננו.
לאט לאט התחיל מנחה, קרבנות קודם, אח"כ קטורת וגם אשרי. פותח את ידיך. לתפילת העמידה נעמד אצל אחד הקירות הלבנים. "מתיר אסורים…" ליבו רתח. "סלח לנו… ברך עלינו את השנה הזאת".
"הזאת…" הרהור פתע פתאום חלף מהר בליבו. עוד לא כלתה שנה. עוד 'השנה הזאת'. לא נכנס החג. יברך ה' אלוקינו עלינו את 'השנה הזאת' בדבר ישועה ורחמים, טרם תכלה שנה וקללותיה. יברך ה' את סופה בברכת רחמים. ברוך הנותן תשועה. נזכר פתאום במחשבות הבל שחישבו לתפוס מקום בליבו אך זה לפני מספר שעות. כן, אמר לעצמו. 'השנה הזאת'… גם בשעה האחרונה השנה יכולה להתהפך לגמרי. בדמעות מלב רותח ביקש "ברך עלינו ה' אלוקינו את השנה הזאת".
ערב ראש השנה 14:34
הדלת נפתחה, המנעול סב על צירו בנחת. ממול איש הדור. "שלום, אני עורך דין יואב גלגל. ברוכים הבאים בצל קורתנו", ניסה להיות נחמד לרגע. "תפקידי להגן על זכויותיך", אמר באדיבות. חיוך מעושה ועייף חשף לובן שיניים מחלב.
טוב חיוך מעושה מכעסנות אמיתית, חשב ר' יחיאל בליאות. "בא נאמת נתונים דבר ראשון", אמר עורך הדין. "אתה יחיאל שפרינצלס?" כן, הודה. וחשב שהאחרון שהגה כך את שמו בלי ר', זה נגמר כאן. ומה עכשיו? "אתה גר במספר 12 כניסה א'?"
"כן", אישר ר' יחיאל. "יפה", אמר העורך דין. "אני מכיר שם שכנים שלך", אמר, ניסה להתחבר קצת. "משפחת גלגל, בני דודים שלי. מכיר?" ר' יחיאל נסחף איתו מבלי משים. "אין אצלנו משפחת גלגל", אמר בבטחון גמור. "ינקלביץ, אבוטבול, מסאיוף ופנצ'ר, אבל אין גלגל. לא אצלנו".
העורך דין החליט להתווכח, ללא הועיל. היהודי מתעקש. אין גלגל, אין. והעורך דין ציין לעצמו שמדובר בעקשן ושקרן ששווה בדיקה.
"הנוף אצלכם יפה במיוחד. הים. אדי הים ממש משכרים"…
"הים??" התפלא ר' יחיאל. "אצלנו לא רואים את הים, ודאי שלא מרגישים את אדיו. הוא בכלל בצד השני לגמרי. אתה לא באמת מכיר את האיזור", חרץ את גורלו של עורך הדין, ובליבו סימן לעצמו: זה שקרן.
לעורך הדין הממולח והמנוסה נדלקה נורה אדומה. "תגיד, איפה הינך מתגורר?" שאל בחשד ובבהלת פתע. "ברחוב הדב 12 א", ענה ר' יחיאל ישירות. לעורך הדין היה מבט של סימן שאלה, הוא הביט בדפים שבידו ובר' יחיאל חליפות, ראשו עולה ויורד. "רחוב הדב…" אמר לעצמו וזינק החוצה מותיר את הדלת פתוחה למחצה.
כעבור ח"י רגעים קטנים חזר ועימו פמליא של שוטרים, גם רב פקד אחד ואולי הוא סתם חוקר, מסתכלים עליו ועל הדפים וגם הם שואלים: "היכן אתה מתגורר?" והוא עונה עוד פעם מונוטונית: "רחוב הדב 12 א'" וכולם שותקים בפנים שואלות, ורק אחד לא נכלם שאל בקול: "לא ברחוב הַלֵב 12 א'?"…
ערב ראש השנה 15:34
ר' יחיאל ישב בתוך ניידת שיטור הדורה, חלונות ווילונות לה, היא שטה במהירות. על הכביש היו פקקים, הם הגיעו בזמן טרם החג, אף הספיק להתארגן ולאסוף את ילדיו ולומר להם שיר שבח והודיה למברך השנים שברך לי את השעות האחרונות של השנה וסובב לי כה הרבה בכה קצת זמן. ואם זה מה שיכול לקרות בארבע שעות, מי יודע מהו דין של שנה. לא-ל עורך דין…
(ממשנתה של תורה ראש השנה תשע"ו)