לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ (במדבר ל לג)
"אתה יודע מה זו בר מצוה? מלך!"…
הלילה ימלאו לילד שלוש עשרה שנה. בעוד שעות ספורות יחלו האורחים להגיע ליומו הגדול, אך לפני כן הוא יושב כאן מול רב הקהילה, הגאון רבי בן ציון פלמן, כדי לקבל "שיעור הדרכה". מזה עשרים ושבע שנים שבבני ברק נוסדה קהילת 'נחלת משה'. מנהג יפה קבעה לה קהילה זו, לפיו כל בחור בר מצוה נכנס אל הרב כמה שעות לפני שזה קורה.
"בחור יקירי, אתה יודע מה זו בר מצוה? מלך! חליפה חדשה; כובע חדש; נעלים חדשות – מלך. אבל צריך לדעת שיש דברים יותר חשובים מזה. זקנו של הגר"א, קדוש עליון שנודע כמקובל גדול, חיבר את ספר 'הפרדס' – שם הוא כותב: 'קיבלתי ממורי ורבי המובהק, שביום היכנסו לי"ד שנה' – ביום הראשון שאתה 'גדול' מן התורה – 'כאשר יסכים אדם בדעתו באותו לילה לעבוד את השם יתברך, כן יצליח ויעלה בכל מיני מעלה עד שיגיע לכלל המידה הראויה, והוא בדוק ומנוסה' עכ"ל.
"אתה שומע, יקירי? אם בלילה של הבר מצוה אתה מקבל על עצמך לעבוד את השם יתברך, אזי תצליח במשימה! ומרן רבי יעקב ישראל קנייבסקי – הסטייפלר זי"ע, כאשר ראה את מה שכתב בעל הפרדס, התפעל מאד מהלשון 'והוא בדוק ומנוסה'.
"אז יש ילדים שמיד אחרי שמחת הבר מצוה ממהרים לבדוק איזה ספרים קיבלו, אבל הספרים לא יברחו ממך – רק שאתה לא תברח מהם"… ואז הוסיף: "אני מכיר אדם שבלילה הזה הסכים בדעתו וקיבל על עצמו לא לדבר לשון הרע כל ימי חייו – על שום אדם בכל מצב שהוא – וכדי לחזק זאת, התחיל בלילה קדוש זה ללמוד את הספר 'שמירת הלשון', וקבע להמשיך להתמיד וללמוד ספר זה מידי יום ביומו בקביעות עד שידע את כל ההלכות על בורים. אדם זה הצליח לעמוד בקבלה זו במשך ימי חייו!"
*
אף אחד מנערי הבר מצוה במשך השנים לא העלה בדעתו מיהו אותו נער שהצליח לעמוד במשימה, רק כעבור שנים נודע הדבר: לאחר הסתלקות אביהם, החליטה משפחת פלמן להתארגן לקראת הוצאת ספר על תולדות חייו. לשם כך נכנסו לראיין את אחותו – הרבנית צירה פלשניצקי תליט"א, אשר סיפרה:
יום רביעי, אור לכ"ד סיון תש"ח. באולם שע"י בית הכנסת 'היכל מאיר', תל אביב. מאות תושבי שכונת 'קרית-מאיר' באים לאחל 'מזל טוב' למרא דאתרא, הגאון רבי שמואל פלמן זצ"ל לרגל הכנס בנו חביבו בן ציון בעול תורה ומצוות. כל המתבונן בחתן בר המצוה מבחין, שלמרות שהוא משתף פעולה עם כל אירועי השמחה, מוחו וליבו מרוכזים בדבר מאוד משמעותי. מה הסעיר אותו?
החפץ-חיים מבאר בטוב טעם ודעת שלפטפטן מאוד קשה שלא להיכשל בדיבורים אסורים, לפיכך מוטל על האדם לרכוש באופן כללי את אמנות השליטה על הדיבור – כך יוכל לחמוק גם מדיבורים אסורים. והוא מבאר כיצד ירכוש האדם קנין זה בנפשו בהדרגתיות, בתהליך שאורך מספר שבועות בלבד! (ראה שמירת הלשון, שער התבונה פרק א' ובפרק ג').
זה מה שהסעיר את הילד בן ציון. בהיותו טיפוס כריזמטי שנחשב כמנהיג בין הילדים, עליז תוסס ופעיל, לא היה קל עבורו להחליט להתנתק מהדיבור החופשי. הוא לא נולד שתקן, אבל בגיל 13 קיבל על עצמו להיות כזה! מאי משמע שתקן? הוא לא תכנן להפוך לבודד, אבל בהחלט לוותר על בדיחה טובה פה, ומשפט שנון שם… משפט מיותר היום. ודיבור לא נצרך מחר.
כבר בדרך למסיבת הבר מצוה, חשף את התוכנית: "באותו לילה כאשר צעדנו יחד כל בני המשפחה, אני הקטנה יחד עם הורי הגדולים בדרך מביתנו לאולם הבר מצוה, אמר אחי בן ציון להוריו, בפשטות אבל בהחלטיות: 'אבא ואמא, עכשיו שאני נעשה בר מצוה, קיבלתי על עצמי לשמור לנצור את פי מכל דיבור אסור'. השיב לו אבא בפשטות ובהתרגשות: 'נו, שיהיה לך בהצלחה!' לימים חשף בפני בנו: אין לך מושג איזה ניסיונות היו לי בצעירותי כדי לשמור את הפה.
לא. זה איננו סיפור על "אדם גדול". זהו סיפור על ילד בן 13 שהיה לו את השכל והאומץ לזהות בזמן הנכון היכן מונחת נקודת הצמיחה ולתפוס אותה בשתי ידיים! הוא לא חייב להיות היחיד. זה רעיון מצוין לכל כל נער בר מצוה, לקבל על עצמו בלילה הקדוש שלו את ההחלטה ללמוד את הלכות שמירת הלשון, ולשמור את הפה מכל משמר, ובעזרת השם יצליח, כלשון 'הפרדס' – "והוא בדוק ומנוסה".
('איש לרעהו' מטות תשע"ו)