סיפר הגה"צ רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל: יש בבני ברק סמינר של הרב כהנא שליט"א, לפני כמה ימים הוא פגש אותי ואמר: "אני חייב לספר לך מעשה. שיש בו חיזוק גדול". הוא עצמו אומר שיעור בדף היומי בקרית 'ישמח משה' הסמוכה לקרית אונו וגני תקוה, והוא סיפר שיש להם בקריה עורך דין האומר שיעור דף היומי פעמיים ביום – בחמש וחצי בבוקר עוד לפני התפילה, ושוב בשמונה. יש ציבור גדול של שומעים. מה יעשה העורך דין, הוא צריך להיות בבית משפט של הערכאות, יש לו בעיה – בית המשפט מתחיל בשמונה, והוא, בשמונה אומר שיעור. אז בסייעתא דשמיא היה לו סידור ממושך עם השופט, שהוא מגיע רק בתשע וחצי. בתיק הראשון לא הוא מטפל, כי הוא עסוק בשיעור.
לפני כמה חודשים החליפו את השופט, הגיעה שופטת – איזבל (כלשונו). עוד לא נכנסה ממש לתפקידה השוטף, וכבר החלה את תקופת הניסיון, והיא ראתה ככה שהוא מגיע רק בתשע וחצי. תגובתה היתה נחרצת: "בשום אופן לא! אין כזה דבר! בשמונה אתה פה!" הוא ניסה להסביר לה – "תביני מה הולך פה, יש לי שיעור", אבל זה היה כמו לדבר אל הקיר – "שום דבר, בשמונה אתה פה". אבן, לא זזה מהמקום [איך הוא אמר? איזבל].
נראה היה כי לא תהיה לו ברירה והוא יאלץ לנסות לקחת ממלא מקום למסור את השיעור. קשה אמנם למצוא ת"ח שיגיד שיעור אחרי שהשומעים מתרגלים לשמוע מפי מגיד שיעור מסוים, אבל אין ברירה. שבוע לפני שהיא התחילה את התפקיד המעשי והרשמי, לא עלינו ולא עליכם, נפלה ושברה את הרגל. ה' ישמור. יותר מחודש היתה לה זכות הבראה. טוב, יש לו שקט חודש שלם – לשבת וללמוד. יום לפני שהיא חזרה מההבראה, הגיעה ידיעה שהשופטת עסוקה במקרה מסובך בעניינים פרטיים דחופים ומאוד לחוצים, לכן הגעתה מתעכבת לשבועיים נוספים לסידורים ועניינים. בסדר.
מספר לי הרב כהנא, שאני מכירו שהוא מאוד נאמן ודייקן: יום אחד לפני שהיא מסיימת את השבועיים לעניינים האישיים החשובים, היא קיבלה שפעת. ובינתיים הוא יושב ולומד, ברוך ה', א-מחייה, שקט.
אתם יודעים כי עורכי דין, בתוך בית המשפט, בעת הדיון, הם רבים זה מול זה, אבל בחוץ הם ידידים טובים. והנה יום אחד מגיע אליו העו"ד השני שמולו – ה'בר פלוגתא' הקבוע שלו, ואומר לו: "תשמע, יש לי עכשיו הזדמנות נפלאה של השתלמות, האם אפשר לדחות את התיקים שלנו לשעה מאוחרת יותר, מדי בוקר?"
"אני מוכן, אין לי בעיה, מאה אחוז" – השיב מיודענו – "אבל חושבני שיש בעיה עם השופטת… עכשיו היא עם שפעת, פעם הרגל שבורה, פעם עניינים אישיים, אבל סוף כל סוף הסיפורים יסתיימו, והיא לא מוכנה". אמר: "אצלי זה עניין של חצי שנה, וחשוב לי מאד, אני אדבר איתה".
"אדרבה, לך ותדבר איתה". הוא הגיע אליה והיא ראתה אותו שהוא לא אחד מה'דוסים השחורים' הללו, ראתה "אחד משלנו", שבא ומבקש בתמימות שיש לו השתלמות חצי שנה – "בסדר גמור", נתנה לו. והעו"ד דנן אוטומטי נהיה משוחרר.
אומר לי הרב כהנא: ראינו עין בעין בחוש את ההשגחה של הבורא עולם – ״בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. הוא כל כך רצה להגיד את השיעור, ללמוד וללמד, אז כל פעם היה בובע מעשיס אחר, ועתה יש לו חצי שנה נוספת של שקש על הראש. אתם מבינים לבד שזה הקב״ה. ישנו פתגם: ״אין דבר העומד בפני הרצון". מדוע? כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, יש לו סיעתא דשמיא.
(יחי ראובן בלק תשע"ח)