"יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם" (רש"י שמות לט מג)
בפאתי שכונת בית ישראל הירושלמית מתנוסס על תילו בית המדרש 'שושנים לדוד', המעניק מקומתו תורה וגדולה לכל הבאים להסתופף בינות לארבעת כתליו. דמויות נודעות ומפורסמות, ודמויות צנועות ומכונסות בתוך עצמן כאחד – צמחו והתעלו במשכן קדוש זה.
סיפור מופלא מסופר על ימיו הראשונים של הבניין, בתקופת היווסדו, קודם שהועמד על תילו: באותם ימים היו לנים בבניין ההולך ונבנה כמה מגבאי בית המדרש, וכמנהג גוברין יהודאין היו הללו משיירים לעצמם קיתון של מים לשם נטילת ידיים של שחרית. הפועלים שעסקו במלאכת הבניה, שלא היו מבני ברית, התעצלו לטרוח לשאוב מים מהבאר שבחצרות השכונה לשם גיבול הסיד, היו אפוא משכימים ובאים בעלות השחר ומריקים את מי הנטילה אל דלייהם ומגבלים בהם את הסיד, שבו סיידו וטחו את קירות בית המדרש.
והנה, סמוך לאותם ימים, הופתעו חובשי בית המדרש, מארי דרזין, שלא ידעו כלל מהנעשה – לגלות בבית המדרש כל מיני מרעין בישין ושאר רוחות רעות… אלו הטרידו את הלומדים ועשו במקום כרצונם. באחד הימים באו כמה מרוחות אלו בחשכת הליל אל הגאון רבי יעקב סופר זצ"ל בעל 'כף החיים', שהיה עוסק באותה שעה בלימודו בעליית בית המדרש, וביקשוהו שישמש עבורם כמסדר חופה וקידושין… עם תום טקס החופה הגישו לפניו מעט תקרובת ופירות וביקשוהו שיתכבד בהם, אך רבי יעקב מיאן להיענות לבקשתם, שלא יהא כאחד מהם. הם הפצירו בו והבטיחוהו נאמנה כי באם יטעם מתקרובתם יכתירוהו לרב על עדתם… ומשסירב לכך בכל תוקף ביקשוהו שלפחות לא יסרב שימרחו על כפות ידיו מן ה'חינא'. משסירב אף לכך, נטלו מעט 'חינא' והטיחו בשיפולי גלימתו.
לאחר מאורע זה עמד רבי יעקב והרהר בפשרם של דברים, עד שמצא את סיבת הדבר: מי הנטילה שהיו משופעים ברוח רעה, היו מעורבים בסיד שבו טחו את קירות בית המדרש, והם הם שגרמו לתופעה הבלתי-רצויה. מכיון שכך ציווה רבי יעקב על אתר לקלף את קירות הבית ולטוח אותם מחדש, ומני אז פסקו לחלוטין כל אותן מרעין בישין מלבוא לבית המדרש.
(מתוך מאמרו של הרב בנימין כהן, 'המבשר תורני' פקודי תשע"ד)