בעיצומה של קבלת הקהל במעונו של מרן הגאון רבי מאיר צבי ברגמן שליט"א ביום הפורים, בעת שנכנסו תלמידיו להתברך בברכת היום, פנה לפתע אל אחד הנערים הצעירים שעברו על פניו ושאלו: "מה חידשו אצלכם בחיידר על מגילת אסתר?"
הנער היה נבוך מפני הציבור שנכח במקום והיסס מלהשיב. מרן שליט"א עודדו לומר לו בקול את הדברים, והנער פתח פיו והרצה ביאור מסוים על מגילת אסתר ששמע מהמלמד בת"ת. כשסיים, החמיא לו מרן שליט"א מאוד, ואמר שניכר עליו שהוא ילד טוב שיושב ולומד, ובירכו שיגדל בתורה ויראה.
לאחר מכן פנה מרן שליט"א לאביו של הנער ולשאר הנוכחים ואמר: "צריכים לדעת שכל מי שרק אומר 'דבר תורה', אפילו שלא הוא זה שחידש את הדבר, אלא אומר טוב משהו ששמע ממישהו אחר – זה לבד דבר גדול. עצם הדבר שיודע לחזור היטב וברור על ה'תורה', מוכיח על מעלתו".
וסיפר מרן שליט"א: "פעם אחת שהיתי במעונו של מו"ר מרנא החזון איש זיע"א, ואל הבית נכנס יהודי מירושלים לברר אצל החזו"א על טיבו של בחור מסוים שהיתה לחזו"א שייכות עימו. החזו"א אמר לאותו יהודי שהבחור אכן למדן, והוסיף שאף שמע מהבחור 'שטיקל תורה' מסוים.
אותו יהודי אמר לחזו"א: אבל ה'שטיקל תורה' הזה אינו חידוש של הבחור, אלא מישהו אחר אמרו? השיב החזו"א: אני רוצה לומר לך, מעצם הדבר איך שהוא אמר לי את ה'שטיקל תורה', והוא גם ידע מה להגיד לי – מזה לבד ראיתי שהוא למדן".
המשיך מרן הגרמ"צ ברגמן שליט"א: "אנשים לא יודעים, גם מבוגרים ובפרט צעירים, וחושבים שהמעלה שלהם בעיני אחרים ומעל הכל בעיני עצמם תהיה רק אם הם יחדשו משהו. בוודאי שצריך לעמול ולחדש בתורה שכל אחד יגיע לחלקו בתורה, אבל צריכים להבין שגם לחזור על חידוש של מישהו אחר ולאומרו כראוי, זה עצמו מורה ומוכיח על מעלתו של האומר".
(גיליון 'סברי מרנן' ויק"פ תשע"ח)