כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֹתָכָה (שמות כט לח)
במשך שנים, מדי יום לאחר תפילת שחרית בכולל חזון איש, היה הגאון רבי שלום הכהן שפירא זצ"ל ניגש לרעו וידידו הגאון רבי ברוך רוזנברג זצ"ל ראש ישיבת סלבודקה, ודורש בשלומו במילים דלהלן: "ר' ברוך, ואס מאכט איר? ואס מיט די פרנסה?" (מה שלומכם? איך הפרנסה?). שתי שאלות קבועות מדי בוקר במשך עשרות שנים.
הגר"ב רוזנברג זצ"ל לא חשד שיש משהו מיוחד המסתתר מאחורי השאלות הללו. לראשונה התגלה לו הדבר בימי השבעה על הגר"ש שפירא זצ"ל, כאשר הגיע לנחם את בני משפחתו.
"אבא זצ"ל לא פירש את מנהגו, ואתם לא שאלתם אותו על זה מעולם", אמר אחד מבניו של רבי שלום לרבי ברוך, "אולם פעם אחת שאלתי את אבא מה פשר השאלות הקבועות הללו מדי יום. ואז גילה אבא זצ"ל את אזני לפשר הדבר…"
רבי שלום שפירא היה גם הוא בן העיר בריסק, וכבר נמנה על תלמידי ישיבת מיר עוד לפני בואו של הגר"ב רוזנברג ללמוד שם. באחד הימים קיבל אגרת מאת הרב דבריסק, בה הוא מבקש ממנו לדאוג לכל "צרכיו של הבחור ברוך רוזנברג ברוחניות ובגשמיות".
"מאז" – הסביר רבי שלום זצ"ל לבנו – "אני מצווה ועומד, ומדי יום אני מתעניין: 'ואס מאכט איר' – ברוחניות, 'ואס מיט די פרנסה' – בגשמיות'"…
הגר"ב רוזנברג זצ"ל, שזה עתה, כעבור שישים שנה, נודע לו לראשונה על קיומה של אותה איגרת, התרגש מאד ונאנח: "חבל שלא ידעתי כל השנים עד כמה שמרן הבריסקער רב דאג לי".
(ע"פ מוסף שבת קודש יתד נאמן תצוה תשע"ד)