סיפר ראש כולל חשוב בירושלים: "אני כראש כולל רואה הרבה ניסים ונפלאות, השגחה פרטית בחוש, אך הסיפור הבא ריגש אותי במיוחד:
"אחד האברכים שלנו ממש מוסר את נפשו על לימוד התורה. רעייתו אינה עובדת והם חיים בצמצום גדול שכמעט קשה להאמין שקיים בדורנו. כל שקל בביתם מחושב לפרטי פרוטות, ויש להם סייעתא דשמיא מיוחדת, ואף על פי כן קשה להבין כיצד הם מצליחים לנהל בית מקצבת ה'כולל' המצומקת.
"בחשון [תחילת זמן חורף], היה האברך צריך לקנות גמרא חדשה. כאן התחילה אצלו מלחמה פנימית. הרי אצלו כל שקל מחושב, מותרות בבית מאן דכר שמיה, כל שקל הולך ללחם ולחלב, ופעם בשבוע גם קונים גבינה, ואם כן את הגמרא אפשר לקנות ביד שניה בחמשה שקלים. האברך התייעץ עם אשתו, והיא אמרה לו: הרי אתה רואה איך אנו חיים, ואני מוסרת את נפשי עבור הלימוד שלך, הלימוד שלך בגמרא חדשה יהיה טוב יותר, ולכן לדעתי תקנה את הגמרא הטובה ביותר במאה שקל, כדי שתתעלה בלימוד התורה, ואני אצטמצם עוד יותר, ולה' הישועה.
"בתחילת הזמן הגיע האברך ובידו גמרא חדשה שקנה. הוא ניגש אלי נבוך במקצת, והתייעץ איתי אם נהג נכון כאשר שמע בקולה וקנה גמרא מפוארת יותר במאה שקלים, וזה בא על חשבון צמצום עוד יותר במוצרי יסוד בביתו, במקום לרכוש את הגמרא הפשוטה והזולה יותר.
"אל דאגה, עניתי לו, הרי כתוב שמזונותיו של אדם קצובים לו פרט להוצאות שבת וחג ולימוד תורה לילדיו. אני חושב שזה בהחלט מסוג ההוצאות שנכללות בלימוד התורה, ואין לי ספק שהקדוש ברוך הוא יחזיר לך על כך. האברך שמח בתשובה שלי וחזר ללימודו.
"למחרת הייתי אצל מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א, לפני שיצאתי סיפרתי לו בקצרה את שאלתו של האברך, ואת התשובה שעניתי לו, ושאלתי אם התשובה שעניתי הייתה נכונה. לשמחתי הרבה הוא ענה לי כי תשובתי היתה נכונה, ואף הוסיף ואמר כי אדם צריך שיהיה לו א שיינע גמרא – גמרא יפה, כי כך הוא ילמד טוב יותר, וגם בשביל 'זה קלי ואנוהו'.
"שני אנשים שנכנסו עמי למרן הגר"ח התעניינו במה מדובר, ואני סיפרתי להם את הסיפור על האברך הנ"ל. הסיפור ריגש אותם מאוד, ואחד מהם אמר לי מיד: 'גם אני רוצה להשתתף בקנייה של הגמרא הזו'. חברו התרגש אף הוא ואמר: 'למה שרק אתה תזכה במצווה? גם אני רוצה לתרום לו את הכסף הזה'. בסוף הם התחלקו ביניהם ושילמו לי חמישים שקלים כל אחד, כדי שאעביר לאותו אברך, וכך ראיתי עין בעין כיצד ההבטחה מתקיימת מיד.
אך בזאת לא הסתיים הסיפור. באותו היום כשחזרתי לירושלים, סיפרתי את הדבר למכר שלי. הוא התרגש וביקש אף הוא להיות שותף. הוא הוציא שטר של מאה שקלים במקום, וכעת כבר היו בידי מאתיים שקלים עבור האברך.
כמו כן, למחרת הייתי באסיפת הורים, והמלמד של בני סיפר לי סיפור על מרן הגר"ח. בוא תשמע עוד סיפור שקרה לי השבוע עם 'ר' חיים', עניתי לו, וסיפרתי לו את כל השתלשלות הדברים. גם המלמד התרגש מאוד ומיד הוציא מכיסו מאה שקלים. 'גם אני רוצה להיות שותף איתו!'… כך העברתי למחרת היום שלש מאות שקל לאברך.
מאחר שראינו כזו השגחה מדהימה, ביקשתי מאותו אברך לספר בשיחה השבועית ב'כולל' את כל מה שקרה. אחד מאברכי ה'כולל' סיפר בשבת את הסיפור הזה, ואביו שהתארח אצלו נתן לו במוצאי שבת מאה שקלים, וביקש ממנו להעביר אותם לאותו אברך…
הם חשבו שהם מצמצמים, והקב"ה שילם מדה כנגד מדה ארבע פעמים…
(ווי העמודים)