סיפר הגאון רבי ישעיהו גריינמן ראש ישיבת כפר גנים ובנו של הגאון רבי שמריהו גריינמן זצ"ל, בשם אביו, שמרן החזון איש זצ"ל שמר בביתו את כל הקוויטלעך שהיה מקבל מקהל ההמונים שצבאו על ביתו.
החזון איש אמר לאבא – מספר רבי ישעיה – "פתקים כאלה שעליהם כתבו יהודים את ייסוריהם ושפכו בדרך זו את לבם לפניי, איך אפשר להשליכם ולאבדם? הרי יש בכך בבחינת אשפוך לפניו שיחי, האדם שבא לביתי התאמץ להעלות את הדברים על הכתב ועלי להתייחס לפתקים אלו בכל הכבוד הראוי".
"ואני מגלה לכם", ממשיך הגאון רבי ישעיה ואומר, "שהפתקים הללו אכן נשמרו על ידי אבא זצ"ל והם שמורים וגנוזים עד היום הזה כהוראתו של החזו"א" (להתעדן באהבתך שמות תשע"ז).
השלמה מעניינת לדברים ראינו בשם אחד מתלמידיו של מרן הגר"ח קניבסקי שליט"א שסיפר להרב מ' ברמן ('יתד נאמן' שמות תשע"ו): "בי"ג בניסן תש"ע ראיתי ערימת פתקאות ושמות על שולחן מרן הגר"ח, כאלו שכבר ענה להם מבוקשם. שאלתיו האם לשים אותם עם החמץ כדי לשורפם, ורבנו השיב נחרצות – לא, בהוסיפו: אצל מרן החזו"א זללה"ה היה מקום מיוחד המלא בפתקאות שמות שהכניסו אליו, ור"ד פרנקל רצה לשורפם כדי להקל עליו, ומרן החזו"א מנעו באומרו – אנשים מסרו ע"ז נפשם ואתה רוצה לשרוף זאת?! ולכן ציווה לגונזם.