רבי דוד שפיגל זצ"ל היה רב בגרמניה, ונודע כתלמיד חכם גדול וירא שמים מרבים. בהגיעו לגיל שידוכים, נפטרה אשתו של ראש השוחטים במקום מגוריו, חיים כהן שמו, ובתה הבכורה נאלצה לנהל מעתה את הבית, במקום אמה. בשלב מסוים הציעו לר' דוד את הבת ההיא. תשובתו היתה, שלפני שיסכים לשידוך הוא מעונין לבדוק את המשודכת בדבר מסוים, ולא פירט בפני השדכן מה הוא הדבר. "אשוב אליך בעוד כמה ימים עם תשובה ברורה, לכאן או לכאן", השיב ר' דוד לשדכן.
בערב שבת, כשעה לפני כניסת השבת, יורד ר' דוד לרחוב וקורא לשני עניים שבגדיהם היו פרומים וחזותם מצביעה על אביונות אמיתית, ואומר להם כדברים הללו: "בקשה לי אליכם, ואשלם לכם במיטב כספי אם תמלאו לי אותה". עיניהם של העניים נדלקו בשמחה, והם הסכימו לעשות כל אשר יאמר להם. ר' דוד פונה אל העני הראשון, ואומר לו לדפוק עתה על דלת ביתה של משפחת כהן, "וכשהבת הגדולה תפתח לך את הדלת, תאמר לה שאתה מאוד רעב וברצונך לאכול סעודה. אחר כך תבוא ותספר לי כיצד התגלגלו העניינים".
ר' דוד פונה עתה אל העני השני, ואומר לו שלאחר שיירד העני הראשון מבית משפחת כהן, "תעלה לשם אתה, ותעשה כמעשהו, ותאמר גם אתה שהינך רעב, ותבקש שיתנו לך סעודה, ותספר לי אחר כך כיצד קיבלו אותך, והאם נתנו לך לאכול'.
[ואגב, הגר"י זילברשטיין שליט"א, בשמעו את הסיפור, הקשה: וכי מי התיר לר' דוד להטריח נערה יתומה שתכין שתי ארוחות בזמן כל כך לחוץ? הרי בעצם מדובר ב'הצגה', והעניים לא הוצרכו לסעודות הללו! ותירץ, שגם בשידוך של רבקה מצאנו שאליעזר עשה דבר דומה, כשברצותו לבדוק את תכונותיה של המיועדת ביקש ממנה להשקות את הגמלים].
כך או כך, הבחור דוד שפיגל שלשל לשני העניים כסף רב על מנת שימלאו את המשימה שהטיל עליהם. והנה העני הראשון כבר מתדפק על דלת המשפחה. הדלת נפתחת על ידי הבת הגדולה, זו שהוצעה לר' דוד שפיגל. היא שואלת את העני למבוקשו, והלה משיב שמזה כמה ימים לא בא אוכל טעים אל קרבו, "ואני מבקש שתערכי לי עכשיו שולחן יפה, וסעודה נאה, כדי שאוכל להשביע רעבוני". למרבה הפלא, ולמרות שהשבת כבר עמדה בפתח, וזו העת שהשטן פותח את המשרד הראשי שלו, ומנסה להבעיר את אש הכעס בבתים היהודיים, מנענעת לו הבת הגדולה בראשה בסבלנות רבה, לאות שהיא משתתפת בצערו וברעבונו, ומזמינה אותו להיכנס אחר כבוד הביתה. היא עורכת לפניו שולחן עם מטעמים רבים ועומדת לפניו כדי לשרתו ולהגיש לו כל אשר יבקש.
העני סיים לאכול וירד אל הרחוב, ועתה ניתן האות לחברו לעלות לבית המשפחה. לא קשה לתאר מה היתה תגובתם של רבים מבני דורנו אל מול מקרה שכזה… ועוד בפרשיה החוזרת על עצמה פעם שניה… גם אם היה מתגבר על עצמו בפעם הראשונה, ונותן לעני את מבוקשו, אבל כשמגיע אביון נוסף, ובשעה כה לחוצה… ובאמת, היה מותר לכאורה לבת ההיא לחשוב שאולי ממתינה ברחוב שורה ארוכה של אביונים, וברגע שגם זה ירד, יעלו השלישי והרביעי, ואני אנה אני באה… הרי עוד רגע שבת… אבל היא לא עשתה את כל החשבונות הללו, והוכיחה את מידת הסבלנות השוכנת בקרבה. היא אירחה במאור פנים גם את העני השני, האכילתו והשקתו, והוציאה אותו מן הבית כשהוא שבע לחלוטין.
משבאו שני העניים וסיפרו לר' דוד את הקורות אותם, החליט על אתר להסכים להינשא לה.
(להתעדן באהבתך)