מכתבה של הוועדה ההלכתית בני ברק:
אל אחינו היקרים תושבי עירנו בני ברק ד' עליהם יחיו!
נתוני ההדבקה בעירנו הינם חמורים ומעוררים דאגה רבה עד מאוד. בפרט כאשר כמה מתושבי עירנו נמצאים בסכנת חיים ממשית, והדבר ברור שבדיני נפשות עסקינן וכל המיקל בזה חס ושלום הרי הוא בכלל אזהרת התורה על המכניס חבירו לכלל סכנת איבוד נפש ד' ישמרנו. ואין שום טענה אמתלא ומענה בפני ק-ל עורך דין. והנה אחר שחקרנו ודנו בעצה אחת על חומר המצב, הננו להורות לציבור דבר ד' זו הלכה:
חשש חולי:
א. דבר ופשוט וברור הוא, כי אדם שחש בחשש כלשהוא או בתסמין אפשרי לנגיף, הרי הוא חייב בבידוד מלא ומוחלט מדינא דשולחן ערוך, בכדי שח"ו לא יזיק אחרים. ובכלל אזהרה זו שלא יסכן גם את בני ביתו.
ב. החייבים בבידוד – הרי הם אסורים ביציאה מביתם לשום צורך שבעולם. ואין שום דבר מצווה דוחה איסור תורה. והעובר על זה עוון ברור בידו וקרוב שתפילתו תועבה.
ג. בכל מקרה של חשש יש ללכת ולהיבדק כהוראות הרופאים. אולם מי שמטעם כלשהוא אינו נבדק – חובה ברורה עליו לדעת כי חלה עליו חובת בידוד וזהירות כפולה ומוכפלת כמו שהוא ודאי, ומן הנראה שהרבה ממעגלי ההדבקה הנוראים ואיבוד נפשות יקרות וקדושות מקורם בקלות ראש זו ה' ישמרנו, הלא למשמע אוזן דאבה נפשנו.
ד. כאמור בסעיף ג', מי שאינו נבדק חייב בבידוד מלא בחדר נפרד – 13 ימים מלאים מיום תחילת התסמינים, כאשר בתנאי ברור ששלושת הימים האחרונים (מיום העשירי ועד י"ג) יהיו ללא שום חולי וללא חום (ללא הורדת חום ע"י משככי כאבים וללא קשיי נשימה וכדו') וקודם זמן זה הרי הוא כחולה לכל דבר שיכול חייו לסכן אחרים.
ה. חובת בידוד זו הינה בהפרדה ברורה משאר בני הבית ובחדר נפרד. ואם אינו שוהה בחדר נפרד – הרי שכל בני הבית בחשש זה – ואסורים כולם כיציאה מפתח הבית באופן מוחלט עד לזמן הנ"ל.
בתי המדרשות:
א. כל מי שבידו יראה להתפלל במניינים שבשטח פתוח, בחצרות בתי המדרשות וחצרות הבתים, בעטיית מסכה ושמירת מרחק כראוי.
ב.כאשר חקרנו ובדקנו את תמונת המצב ורמת הסיכון, ולאור הקושי הגדול להתפלל בחום ובפרט ביום תענית כט' באב, הרי שדעתנו וסברתנו היא כי מנין תפילה יוכל להתקיים בחלל אחד בהתאם לגודל המקום – רק כאשר מספר המתפללים מאפשר שמירת מרחק מלא ביניהם – ולא יותר. היינו שמספר המתפללים יהיה כזה המאפשר קיום התפילה וברכת כהנים ועולים לתורה בלא עיכוב, ואין לעבור על המספר הנ"ל בשום צורה שהיא.
ג. בתי כנסיות שחלל התפילה חינו גדול דיו – וישנם כמה פתחים נפרדים לבית המדרש מצדדים שונים: דעתנו כי אפשר לחלק את בית המדרש באופן רציני ועקבי (ולא למראית עין) ביריעות ניילון עבות באטימה מוחלטת מהרצפה ולגובה 2 מ' מקצה אל קצה – ובתנאי קודם למעשה שאין אפשרות מעבר מצד לצד. (במחיצות שאינם מגיעות לתקרה יש מקום להקל שאין הם חולקות את ציבור המתפללים וכולם מצטרפים למניין אחד. עי' סי' נה סי"ט)
ד. יש להשאיר כמה מחלונות בית המדרש פתוחים, לתחלופת אוויר ומניעת סכנה (למרות שמיזוג האוויר פועל).
ה. חובה ברורה להקפיד על עטיית מסכה באופן מלא במשך כל זמן התפילה מכניסתו לבית הכנסת ועד צאתו וכן לשמור מרחק מהעומדים לצידו ולהיות קבוע על מקומו ולא להסתובב בין כל המתפללים. כל המיקל בזה הרי הוא בחשש היזק הרבים, וחובה על גבאי בית המדרש להקפיד על כך וגבאים שאין בידם לכוף הוראה זו – הרי שעל פי דין חובתם לסגור את שערי בית הכנסת ולא לגרום ח"ו סכנה לאחרים.
ו. כל אדם החייב לשהות בבידוד ובקולות שונות מפר הוראה זו – פשוט וברור שאין לצרפו למנין ואין להעלותו לתורה ולכל דבר שבקדושה, עוון גדול בידו, חובה לגעור בו עד כדי הודעה לרשויות למען הצלת אחרים.
זהירות בבית
א. הדבר פשוט שראוי בימים אלו (גם אלמלא דיני ט' הימים) שלא להתאסף במסיבת מרעים ולהימנע מאירוח גם בשבתות, אם לא לצורך גדול כמו זוגות נשואים טריים או אנשים שאין מי שישהה עימם ויש בזה צורך גדול.
ב. כאמור בסעיף א', ישתדלו לשמור על ריחוק, לייחד מגבות נפרדות או מגבות נייר ולהיזהר בכל מה שאפשר.
ג. חובה כפולה ומכופלת להישמר ולהיזהר על הורינו וזקננו שיחיו ועל אנשים בסיכון, יש לבקרם ולכבדם כי יש כזה תועלת רבה, אך יש להימנע מביקורים מרובי קהל וארוכים, אלא די בשאילת שלום בשמירת הריחוק הראוי, עטיית מסכה ושמירת הכללים.
ד. בימי בין הזמנים הבאים עלינו – יש להקפיד ביתר שאת על שמירת הכללים ומניעה מיציאה והתקהלות שלא לצורך, ויש להורות לצעירים ולבני הישיבות להקפיד על העניין בכל תוקף.
תשעת הימים:
א. הנה כאשר אחד מכללי הזהירות למניעת סכנה הוא בשמירה על הניקיון ביתר שאת, על כן ברור שחובה להקפיד על שטיפה במים וסבון של הידיים בתדירות גבוהה ללא שום שינוי, וכן לרחוץ הפנים במים וסבון מפעם לפעם.
ב. כאשר בתקופה זו שוהים תדיר בעטיית מסכה וכו' ובמקומות ללא מיזוג -יש להתיר בשנה זו כהוראת שעה לסובלים מהזיעה רחיצה מהירה בצונן ומעט סבון להעביר הלכלוך – וניקיון זה חשוב למנוע סכנה, ואין זו רחיצה של תענוג והדבר מותר מדינא.
ג. יש להקפיד על תחלופת מגבות ידיים וכדו' וכן בגדי הילדים ששוהים בהם בחוץ ובמקומות הלימוד, ואם יש צורך הכרחי מותר לכבס לזה מה שנצרך.
ד. ראוי להשתדל ולהקפיד על ניקיון הבגדים והגיינה מרובה. ובמקום צורך ישתמש גם במה שלא הוכן לט' הימים. אכן בשבוע שחל בו ת"ב יראה ללכלך מעט את הבגדים שלא יהא ניכר הכיבוס.
ה. תחת הקולות בענייני האבלות, ירבה כל אחד להוסיף אבל ותפילה על בניין בית אלוקינו וצער השכינה, אם באמירת תיקון חצות או לימוד מסכת תמיד ומידות וסדר עבודת בית הבחירה וציפייה לישועה.
צום ט' באב
א. הנה אחינו היקרים שלקו בנגיף, הרי הם חייבים לאכול ולשתות בכדי לא לבוא לידי סכנה מיותרת. ואכילה זו שיש בה כדי קיום הגוף ואין בה תענוג, יש בה כדי להיות בכלל המתאבל על ירושלים.
ב. מי שחש א' מהתסמינים כגון חולשה כאבי שרירים חום וכדו', למרות שלא אומת כחולה הרי שאסור לו מדינא להתענות כיון שיש סכנה בדבר.
ג. חולה שהחלים – שנבדק ונמצא שלילי, אם עדיין הוא מרגיש חולשה כתוצאה מהמחלה אין לו להתענות. גם אם אין הוא חלש כ"כ יש מקום לחוש שהתענית יכולה להזיק לו ח"ו ויוכל לצום רק אם התייעץ בדבר עם רופא יר"ש ושאל שאלת חכם.
ד. האוכלים לרפואה, לא יאמרו עננו אך יאמרו תפילת 'נחם' במנחה [וי"א גם בברכת המזון עי' סי' תקנ"ז ובמ"ב סע"ק ה'].
ה. יש לשוחח עם בני הבית על צער החורבן וצערן של ישראל בתקופה זו, שהכל הוא מסיבת גלותנו מארצנו וחורבן משכן ודביר כמאמר חז"ל אודות שכנתו של רבן גמליאל, ועל כן אספוד מספד חדש על הקודש ועל המקדש. וכל המצר בצערם של ישראל זוכה ורואה בישועתם.
הכותבים וחותמים ביראה וחרדה לשלום אחב"י, בתפילה ותחינה כי בזכות שמירת הגוף והנפש וצער אלו הימים, יתמלא השי"ת רחמים על שארית ישראל לגאלנו גאולת עולם ויזכנו לשוש עם ירושלים משוש, והמתאמצים בזה ירחמם ק-ל מלך רופא נאמן שתתמיד בריאותם הם ובני ביתם אכי"ר
יהודא סילמן. שריאל רוזנברג. מנחם מנדל הכהן שפרן. מסעוד בן שמעון. סיני הלברשאם.
ד"ר סילביו פיטליק. פרופ' ג'יאהד בשארה. ד"ר תמר גוטסמן יקותיאלי. ד"ר מ' הרט
הוועדה ההלכתית המיוחדת בני ברק – בשיתוף מומחי הרפואה