השבוע למדנו:
* איזה 'כיבוי' נחשב כצורך 'אוכל נפש'? * האם מותר לחבר שעון גז לכיריים ביום טוב? * מדוע אסור לאכול ביצה קלופה שעבר עליה הלילה?
מֵהלכות מלאכת 'כיבוי' אש ביום טוב
* ביום טוב, בו מותרת מלאכת ההבערה, מותר לכבות אש או להקטינהּ, רק כאשר פעולה זו עצמה גורמת להבערת האש, או להגדלתה, לאלתר. אולם, הקטנת האש בפעולה שאינה גורמת להגדלתהּ, אלא שהיא נעשית לצורך הגדלת האש לאחר מכן – אסורה.
* אסור לכבות אש ביום טוב שלא לצורך 'אוכל נפש', אולם, עשיית פעולה שתגרום לכיבוי האש, מותרת, באופנים מסוימים. ויש אומרים, שההיתר הוא רק במקרה שאם לא יכבו את האש יגרום הדבר להפסד כספי.
* לדעת השולחן ערוך, כיבוי אש העומדת לשרוף את המאכל, וכל שכן כיבוי אש שרק תגרום לכך שלא יהיה מקום לאכול בו, וכדומה – אינם מוגדרים כצורך 'אוכל נפש'. ולדעת הרמ"א, הם מוגדרים כצורך אוכל נפש, אך אינם מותרים אלא כשאין עצה אחרת מלבד הכיבוי, ולכן, אם ניתן לגרום לכיבוי האש שלא בידיים, לחצוץ בין המאכל לאש, או לאכול במקום אחר – אסור לכבותה. ונחלקו הפוסקים בנוגע למקרה שבו האש עומדת לשרוף את המאכל, וניתן לכבותה, או לחילופין להבעיר אש אחרת ולבשל עליה – האם, לדעת הרמ"א, יש להעדיף את הבערת האש האחרת על פני הכיבוי.
* הטיית בזיך של נר, באופן שהשמן מתקרב אל הפתילה, נחשבת כהבערה האסורה בשבת, משום שהדבר גורם להגדלת אור הנר. וכן הטיית הבזיך באופן שהשמן מתרחק מהפתילה, נחשבת ככיבוי, משום שהדבר גורם להקטנת אור הנר. ולכן, בהעברת נר ממקום למקום (באופן המותר בשבת) יש להעבירו רק בנחת, משום שטלטולו בחוזקה גורם בהכרח להקרבת השמן אל הפתילה, או להרחקתו.
* כיבוי להבת הגז על ידי מילוי סיר במים שיגלשו בשעת הרתיחה ויכבו את האש – נחלקו הפוסקים אם היא מותרת, ובאיזה מקרה.
* אסור לחבר את צינור הגז שבכיריים ביום טוב לשעון גז, שיגרום לכיבוי להבת הגז בשעה מסוימת, כיון שבעצם חיבור השעון יש חשש של 'תיקון מנא'.
הלכות הקשורות לביצים
* לדעת השולחן ערוך, תבשיל שהתבשל יחד עם ביצה האסורה באכילה, שאינה קלופה – מותר באכילה, מפני שהקליפה מונעת את מטעם הביצה האסורה להיפלט החוצה. ולדעת הרמ"א, יש להחמיר ולנהוג בביצה שאינה קלופה כמו בביצה קלופה.
* אכילת ביצה קלופה שעבר עליה הלילה, אסורה, מפני סכנת 'רוח רעה' השורה עליה. ויש אומרים שבזמן הזה רוח רעה זו אינה מצויה, אך יש מהפוסקים שהביאו את דברי הגמרא להלכה.
* ביצה שמקורה בתרנגול, תטיל אותה התרנגולת ביום. וביצה שמקורה בחוֹם הקרקע, בדרך כלל תטיל אותה התרנגולת ביום, אבל היא עשויה להטיל אותה גם בלילה.
הלכות שונות
* כפי שלמדנו, דבר איסור 'שיש לו מתירין', אינו 'בטֵל' ברוב, כאשר התערובת היא 'מין במינו'; אבל בתערובת 'מין בשאינו במינו', בטל אף איסור זה ברוב.
* בענינים שונים בהם נדרשת עדות, ניתנת נאמנות גם לכאלו הפסולים לעדות, המכוּנָה: 'מֵסִיחַ לפי תומו'; והיינו, שמתוך שיחה אקראית של אותו אדם הפסול לעדות, נודע דְּבַר העדות. בדרך כלל, נאמנות זו היא רק כאשר ההשלכה ההלכתית הנובעת מהשיחה נוגעת לאיסור דרבנן. ונאמנות זו ניתנת אף לגוי.