השבוע למדנו:
* האם מותר לעשות מלאכה ביום טוב לצורך 'אוכל נפש' של פחות מ'כזית'? * מדוע נהגו שלא לשחוט בהמות ביום טוב? * האם מותר לאכול מבשר בכור בהמה בזמן הזה?
מֵהלכות עשיית מלאכה לצורך 'אוכל נפש' ביום טוב
* יש שכתבו שמלאכת 'אוכל נפש' ביום טוב לא הותרה אלא לצורך אכילת 'כזית' ויותר; ויש שכתבו שמלאכת 'אוכל נפש' מותרת אף לצורך אכילה של פחות מ'כזית', וכן הורו כמה מפוסקי זמננו.
* עשיית מלאכת אוכל נפש שלא לצורך יום טוב – באופן ובזמן שניתן להשתמש בתוצאותיה ביום טוב – אינה אסורה מדאורייתא, אלא מדרבנן.
* מלאכת אוכל נפש מותרת ביום טוב רק לצורכו של ישראל, ולא לצורכו של גוי. וכאשר המלאכה נעשית לצורכו של ישראל, אך המאכל שייך לגוי – נחלקו הפוסקים אם מותר לעשותה.
* מנהג ישראל כבר מאות בשנים שלא לשחוט בהמות ביום טוב, מחשש שהבהמה תתגלה כטריפה, ויתברר למפרע שמלאכת השחיטה לא היתה לצורך אוכל נפש. אבל שחיטת עופות מותרת ביום טוב. ועם זאת, בנוגע לימי ראש השנה, יש שכתבו שהמנהג שלא לשחוט בהם אפילו עופות.
מֵהלכות שבת
* איסור מלאכת 'טוחן' בשבת, קיים רק לגבי מאכלים שהם 'גידולי קרקע', אך לא לגבי מאכלים שאינם גידולי קרקע. ובנוגע לדברים שאינם מאכלים ואינם גידולי קרקע – נחלקו הפוסקים אם יש בטחינתם איסור מדאורייתא, או רק מדרבנן.
* גזיזת צמר מבעלי חיים – בין בחייהם ובין לאחר מותם – אסורה בשבת, משום מלאכת 'גוזז'. מדאורייתא, אסורה רק הגזיזה בכלי, אבל מדרבנן אסורה אף תלישת שיער ביד או בכלי; ויש אומרים שתלישה בכלי אסורה מדאורייתא. וכן מריטת נוצות העוף – בין בחייו ובין לאחר מותו – אסורה משום איסור מלאכת 'גוזז', ואף המריטה ביד אסורה מדאורייתא, משום שהדרך למרוט כך.
* 'מוקצה לחצי שבת', פירושו: חפץ שבזמן 'בין השמשות' של כניסת השבת היה ראוי לשימוש, ובמהלך השבת התקלקל באופן שיצא מכלל שימוש, או שנאסר בשימוש מסיבה כלשהי. להלכה – אם במהלך השבת חזר החפץ לתיקנו, או שהתבטל איסור השימוש בו, אינו נחשב עוד כמוקצה.
מֵהלכות שחיטה וטריפות
* בהמה הנוטה למות, מותר לשוחטה ולאכול מבשרה, אך אם אינה מסוגלת לעמוד על רגליה, אסור לאכול מבשרה אלא אם כן פירכסה לאחר השחיטה.
* עוף שנדרס ברגלי אדם, אף אם לא ניכר כל שינוי בחיצוניותו, יש לחשוש שמא התרסקו אבריו מבפנים, ונעשה 'טריפה' על ידי כך. ולכן, יש להמתין עשרים וארבע שעות בין דריסתו לשחיטתו, ולאחר השחיטה צריך לבדוק את כל גופו, מהראש ועד הירכיים – אם יש בו טריפה.
* בכור בהמה טהורה בזמן הזה, אסור לשוחטו ולאוכלו אלא אם כן נוצר בו בו מום 'מובהק'. ואף כשנוצר בו מום, חובה להתיר את שחיטתו תחילה על ידי 'מומחה', או על ידי שלושה 'הדיוטות'. והתרתו אסורה בשבת וביום טוב.
* השוחט חיה או עוף הכשרים למאכל, חייב לכסות את הדם הניגר מהם בשעת השחיטה. את הכיסוי יש לבצע בעפר, או באפר; ואם אין עפר או אפר בהישג יד – אסור לשחוט. (ולעומת זאת, במצוות ציצית, כאשר אין חוטים בהישג יד, מותר ללבוש בגד בן ארבע כנפות ללא חוטי הציצית).