השבוע למדנו:
* האם מברכים 'שהחיינו' בהדלקת נרות יום טוב? * האם מותר לפתוח דלת בשבת במפתח שהובא על ידי גוי מרשות הרבים לרשות היחיד? * מי שבירך על מאכל ונזכר שיש בו חשש איסור – האם יטעם ממנו כדי להימנע מברכה לבטלה?
מֵהלכות הדלקת 'נרות יום טוב'
* הדלקת אש ביום טוב, מותרת רק לצורך 'אוכל נפש', ושאר הנאות הגוף, כגון תאורה, חימום הבית, וחימום מים לרחיצה; או לצורך מצוה.
* נרות יום טוב – יש מהראשונים שכתבו כי זמן הדלקתם הוא בליל יום טוב, ולא בערב יום טוב. ויש אומרים שצריך להדליקם בערב יום טוב.
* בהדלקת נרות בליל שבת, מנהג בני אשכנז, ורבים מבני ספרד, לברך לאחר ההדלקה; אולם, בהדלקת נרות יום טוב, יש לברך לפני ההדלקה.
* מנהג קהילות רבות מקדמת דנא, שהנשים מברכות 'שהחיינו' בשעת הדלקת הנרות בליל יום טוב; ולדעת פוסקים רבים, אין לברך שהחיינו בהדלקת הנרות, אך אין למחות ביד המברכות.
* נרות יום טוב, יש שהסתפקו אם מותר להדליקם בחדר המוּאר באור החשמל; ויש שהתירו זאת רק כאשר השפעת הנרות ניכרת. ויש שכתבו שנהגו להדליק אף כשאין משמעות לתוספת האור.
* מותר להדליק נרות בבית הכנסת ביום טוב, אולם, באופן שאין כל תועלת באור הנרות, יתכן שאסור להדליקם בשעה שבית הכנסת ריק מאדם.
איסור ההנאה ממלאכת גוי בשבת וביום טוב
* חכמינו ז"ל אסרו ליהנות ממלאכה שעשה גוי עבור ישראל בשבת וביום טוב, עד 'כדי שיֵעשה' לאחר השבת ויום טוב, דהיינו, עד חלוף הזמן הדרוש לעשיית מלאכה זו בחוֹל, שאז כבר אין כל הנאה ותועלת מעשיית המלאכה בשבת וביום טוב, שהרי היה ניתן לעשותה בחוֹל. ונחלקו הפוסקים אם מותר להנות ב'יום טוב שני של גלויות', ממלאכה שעשה גוי ביום טוב ראשון.
* נחלקו הפוסקים אם מותר לפתוח דלת בשבת, במפתח שהובא על ידי גוי בשבת באמצעות עשיית מלאכה, וכגון שהובא מרשות הרבים לרשות היחיד.
* האיסור ליהנות ממלאכה שעשה גוי בשבת וביום טוב עבור ישראל, הוא אף כשהגוי עושה את המלאכה בשָׂכָר, ואין אנו אומרים שבמקרים אלו נחשבת המלאכה כנעשית עבור הגוי עצמו.
מֵהלכות שבת ויום טוב
* חכמינו ז"ל אסרו להשתמש בשבת וביום טוב בעצים ובשיחים המחוברים לקרקע, ואף הנחת חפצים על העץ נחשבת כשימוש בעץ. ועוד כללו חכמים באיסור זה – שלא ליטול בשבת וביום טוב חפצים מעל גבי העץ, ומתוך כך, הוסיפו ואסרו אף להניח על העץ בערבי שבת ויום טוב חפצים המותרים בטלטול בשבת וביום טוב, מחשש שמא יטלוהו משם בשבת וביום טוב.
* גביעי 'לֶבֶּן', 'יוגורט', וכיוצא בהם, המחוברים זה לזה – יש אוסרים את הפרדתם בשבת וביום טוב; אם משום איסור מלאכת 'מכה בפטיש', ואם משום איסור מלאכת 'מחתך'. ויש מתירים.
הלכות שונות
* מי שבירך על מאכל, ולפני שטעם ממנו נזכר שיש בו חשש איסור, יאמר: "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", ולא יטעם ממנו.
* חולה 'שאין בו סכנה', רשאי להשתמש לרפואתו באיסורי הנאה דרבנן, אבל דבר האסור – אפילו מדרבנן – באכילה ובשתייה, אסור לאוכלו ולשתותו לרפואה.