בַסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת (ויקרא כג מב)
סיפר הגה"צ רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל:
"סיפר לי בנו של רבי ברוך טולדאנו זצ"ל, אשר בסוף ימיו עלה ממקנס ובא להתגורר בבני ברק. כאשר עלה לארץ רכש דירת מגורים פרטית כדי לקיים מצוות ישוב ארץ ישראל. הוא לא היה בעל נכסים מיוחד, אבל כיון שרצה לזכות במצות ישוב ארץ ישראל, נטל כסף מפֹה והלוואה קטנה משם, קיבץ כספים עד שאסף לו ממון וקנה דירה. לאחר הקניה תיקנו אותה, שיפצו וסיידו.
"כאשר המלאכה הושלמה, גמרו לשפץ, באו בני המשפחה ואמרו לו בשמחה: 'אה, ברוך ה', אפשר כבר להיכנס לדירה'. הוא שמח איתם יחד, אך אמר להם: 'טוב, את הדירה הזו אשכיר, ובממון שנקבל אשכור דירה במקום אחר. אני אתגורר בדירה שכורה'.
תמהו הנכדים ושאלו: 'למה ומדוע? וכי לא טוב יותר לדור בדירה פרטית?'. והוא השיב: 'בדירה שלי אני לא גר. תמיד כך. גם במרוקו לא התגוררתי בדירה פרטית שלי. אני מפחד, אני מפחד'.
"הנכדים לא הבינו ממה הוא מפחד. ממס הכנסה? או מהשלטונות? אך הוא המשיך והסביר את כוונתו: 'אני פוחד שמא אחוש כי כאן הוא המקום הקבוע שלי, שאני קבוע בעולם'… בדירה שכורה, בעל הבית מגיע, זורק אותו, ולאחר שנה מגיע בעל הבית אחר ומבקש לפנות את הדירה וכו'. כך יותר קל לחוש 'גר אנכי בארץ'. אבל בדירה שלו הוא פחד שמא עוד הוא ישלה את עצמו שכאן התכלית, ומתגוררים כאן לעולם.
"רבותי! 'כל האזרח בישראל ישבו בסוכות'!. הצדיק יושב תמיד בסוכה. שמש, חום, גשמים וקור, אין מזגן, אין חימום, דירת ארעי. לא הזהב, לא הכסף, הכל ארעי. העיקר הן המצוות, לכבוש את היצר, להיות שקוע בלימוד התורה, זה העולם".
(להגיד)