ומועדי קדשך
לפני חול המועד פסח תשס"ז באה אלי אישה שהציגה את עצמה כפקידה באחד הבנקים הגדולים בבני ברק, וספרה שהעובדים במחלקה שלה נתקפו לאחרונה בכאבי רגלים, ואיש אינו יודע את פשר הדבר.
המדובר באנשים בריאים לכל דבר, שמעולם לא תקפום כאבים ברגליהם, "ויש אנשים החוששים כבר להגיע לבנק", ספרה האישה בחרדה גדולה.
הפקידה המשיכה לספר שכאשר החלו עוד ועדו אנשים לחוש את כאבי הרגלים, נכנסה אל הרבנית קנייבסקי ע"ה, וספרה לה את הדבר. הרבנית נכנסה אל בעלה, גיסי מרן הגר"ח שליט"א, ושאלה אותו מה להשיב לפקידה.
הגר"ח ביקש לשאול את האשה האם בבנק שלה עובדים בימי חול המועד.
האישה השיבה שאכן, עובדים בחול המועד, והוסיפה שכך נהוג בכל הבנקים בארץ.
חזרה הרבנית לבעלה שליט"א, שהשיב שכל עוד ימשיכו לעבוד בימי חול המועד, לא ייפסקו כאבי הרגלים!!!
הפקידה חזרה אל מנהל הבנק, וספרה לו דברים כהווייתם. וראה זה פלא; המנהל הודיע בו במקום שהוא מוכן לצמצם את העבודה עד למינימום, ולעסוק רק ב'דבר האבד'.
שוב פקדה הפקידה את ביתו של הגר"ח, והעבירה את תשובת המנהל. הגר"ח אמר שילכו לשאול רב ומורה הוראה, ואם יינתן לכך אישור הלכתי, יסתדרו העניינים.
"זו הסיבה שבאתי עתה לאל הרב", סיפרה הפקידה, והציגה בפני את מכתבו של המנהל, בעניין העבודה ב'דבר האבד'.
בו ביום נשלח מכתב מטעם המנהל אל כל לקוחות הבנק, ובו הוא מודיע להם על ההחלטה התקדימית. תחת הכותרת 'פעילות מצומצמת בימי חול הועד – פסח תשס"ז, כותב המנהל בזו הלשון:
"הרינו מתכבדים להודיעכם כי בהתאם להנחיית גדולי התורה בעירנו, וכדי להימנע ממלאכה מותרת בימי חול המועד, סניפנו יהיה פתוח במתכונת מצומצמת במהלך חול המועד פסח"
בהמשך המכתב מפרט המנהל את השירותים שיינתנו בבנק, כמו למשל 'מתן עזרה למקרים דחופים בלבד, ובמטרה למנוע דבר האבד מלקוחותינו', ולכן הוא מבקש מכל הלקוחות 'לבצע את הפעילות הכספית השוטפת בטרם כניסת החג, ולהימנע ככל האפשר מביקור בסניף במהלך ימי חול המועד'.
עוד באותו בוקר שבו הגיעה אלינו הפקידה, הייתי בביתו של גיסי ושאלתי אותו מה המקור לתשובתו. מרן הגר"ח השיב לי שהמקור שלו היה מהירושלמי במסכת מעשר שני, סוף פרק ד', ושם מובאים שני מעשים שהיו אצל רבי עקיבא, כשבאו אליו אנשים וספרו שחלמו על שנויים גופניים ברגליהם, ורבי עקיבא פתר את החלום בענייני הרגל (החג).
במדרש מופיע נוסח ברור יותר, שרבי עקיבא אמר 'רגל תמורת רגל', דהיינו שרגליו של האדם עשויות לשמש כאספקלריה למעשיו של האדם בימי הרגל. ולכן, אמר מרן הגר"ח, העבודה בבנק בימי הרגל, היא הגורמת לכאבי הרגלים.
אשרי הדור שהאנשים שחיים בו יודעים שכאשר כואב דבר מה – הרי לפני שהולכים לרופאים ופרופסורים כדאי ללכת אל גדולי הדור שליט"א, שיתנו הם את עצתם והדרכתם. אשריו גם לדור שגדוליו מכוונים אותו לדעת תורה צרופה.
בעדי עדיים
בשנת תרס"ה, כאשר פרצה מלחמה בין רוסיה ליפן, סבלו מכך רבות לומדי התורה שנחטפו מבתיהם ומבתי מדרשותיהם על מנת לשרת בצבא.
ימים נוראים התרגשו אז על קהל עדת ישראל באירופה. משפחות רבות נאלצו לעמוד בפני הבלתי אפשרי, כשחיילים הגיעו באישון לילה, הוציאו בכוח את בעלי המשפחות מבתיהם ולקחום אל החזית.
ניסיונות קשים עברו על לומדי התורה בהיותם בשדה הקרב. חלקם לא חזרו יותר לבתיהם , והיתר הועמדו במצבים שהדעת אינה סובלתן. בקרב יהודי אירופה זכורה התקופה ההיא שלא לטובה, ורבים חללים הפילה, הן ברוחניות והן בגשמיות.
והנה, יום אחד מתקבלת אגרת בביתו של ה'שפת אמת', ועל המעטפה מצוינים שמותיהם של שניים מתלמידיו שנלקחו לחזית. הגה"ק פותח את המעטפה, ומתכונן לקרוא את רשימת הצרות העוברת על התלמידים בשדה הקרב. שהרי איזו סיבה יכולה להיות להם להריץ אגרת לרבם, אם לא כדי לשפך לפניו את מרי שיחם על רוב הצרות והעינויים.
חיל ורעדה אוחזים את ה'שפת אמת' בראותו שבאגרת אין כל זכר לייסוריהם בשדה הקרב, השניים אינם מזכירים את סבלותיהם האישיים ולו במלה אחת.
המכתב הכיל תשובה על שאלה שנשאלה בהיכלו של ה'שפת אמת' לפני שיצאו למלחמה, ושני התלמידים מציינים שלמרות כל מה שעובר עליהם, ניסו להתיישב בדעתם ולהוגיע את מוחם בשאלה הקשה שהעלה בבית המדרש.
את התפעמותו של ה'שפת אמת' למקרא המכתב, ניתן לראות על פי דברי התשובה הנרגשים שהחזיר להם.
לאחר שהוא מביע דעתו הקדושה על עצם דברי התורה שהעלו במכתבם, כותב ה'שפת אמת' שעליכם ועל שכמותכם נאמר (דברים ד, כו) "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ"! ובאר את המילה "העידותי" מלשון "עדי", תכשיט, כמו שכתוב (שמות לג, ו) "ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב".
"הגעתם למצב כל כך גבוה עד שהקב"ה מתקשט בכם, ומקשט בדברי תורתכם את השמים ואת הארץ", כתב ה'שפת אמת' לתלמידיו.
אדם שבכזו שעה קשה אינו חושב על עצמו, רק על אחרים – הופך להיות תכשיט של השמים ושל הארץ!
דוגמא חיה ל"עדי", תכשיט נוצץ ובוהק, היתה הרבנית קנייבסקי ע"ה, שבמעשיה הכבירים, בלבה הטהור ובנשמתה הגדולה קשטה את השמים ואת הארץ.
תלמיד חכם אחד שאל אותה פעם: "הרבנית, אולי תאמרי לי, במה זכית לבעל שר התורה?"
הרבנית, בענוותנותה כי רבה, השיבה שאיננה יודעת, אך כשהתלמיד חכם לחץ עליה, השיבה ואמרה: "אולי בזכות שהשתדלתי לקים מצות כבוד אב..".
דיברתי עם רעיתי, אחותה של הרבנית ע"ה, שאלתי אותה מהו אותו "כיבוד אב" עליו מדברת הרבנית?
אמרה לי רעיתי, שהיא חושבת שכוונת הרבנית לתקופת המצור על ירושלים: שרויים היינו במצב של "מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה", כל הליכה ברחוב היתה בבחינת פקוח נפש של ממש, אנשים היו נהרגים ברחובות. דא עקא, שאת המזון המועט וההכרחי, ניתן היה להשיג רק בנקודות חלוקה מסוימות ברחבי העיר, ומישהו היה מוכרח לצאת להביא את מצרכי המזון.
גם בבית משפחת מורי חמי זצ"ל היתה ההתלבטות הקשה מי ילך, ואז פנתה הרבנית בת שבע אסתר ע"ה לאביה ואמרה: "אבא, איך וועל גיין" אני הולכת. אביה זצ"ל, שגם באותן שנים קשות לא פסק פומיה מגירסא, קבל את הצעתה, אולם תנאי אחד התנה עמה: "אמרי לי, בתי, כשאת יוצאת וכשאת חוזרת, מיד תיכנסי לחדרי ותודיעי לי שהכל עבר בשלום".
"העידותי בכם" – אלו שמתעלים על עצמם במצבים הקשים ביותר – הם התכשיט שמעטר בו הקב"ה שמים וארץ.
(מתוך הגדה של פסח "חשוקי חמד")