בדיוק באותו רגע עמדנו מאחוריו. הרב ד"ר משה רוטשילד זצ"ל, ישב, מחויך כולו, באירוע חנוכת הבית לבית החולים, ולצידו ישב שמעון פרס המנוח. זה היה בשנת תש"ן, כשעד לפני זמן לא רב כיסתה אדמת-טרשים את כל השטח מסביב.
מי שזוכר את עדרי הצאן עם רועיהם הערביים, שנהגו לחלוף בקטע זה של אדמת בני-ברק הצמוד לכביש גהה, יודע היטב על מה אנחנו מדברים… הכבשים הללו לא הטרידו את מנוחתו של הד"ר; הוא רכש את האדמה בכסף מלא, והקים כאן את מפעל-חייו.
אבל פרס, שגם לו היו כידוע 'חלומות' כאלה ואחרים, על 'מזרח תיכון חדש', ועוד, הסתכל על הבנין המפואר שעמד כבר על תילו, מאחורי במת הכבוד, ושאל את הד"ר שישב לצידו: "תגיד לי, ד"ר רוטשילד, איך עשית את זה? הרי גם אני זוכר שבהנחת אבן הפינה שהתקיימה לפני כעשור, אפילו הקרקע לא היתה עדיין מיושרת, וכף-טרקטור לא עלתה עליה?!"
זכורני, שהבטתי היטב על פניו של המייסד והיוזם, הרב רוטשילד, והן האדימו והסמיקו. הוא רצה להתפרץ, אבל ברגע האחרון התאפק… אבל פרס לא ויתר. ברגע זה עבר לידם הרב משה אירנשטיין ז"ל, שהרי היה אז ראש עיריית בני ברק, ופרס עירב גם אותו בשיחה; "יש לי קצת נסיון בהקמת פרויקטים, ואני יודע מה-זה להעמיד מבנה של בית חולים על הרגליים! אני לא תופס איך ד"ר רוטשילד הקים כאן בית חולים? איך? איך? איך עושים את זה…"
ערך החיים וקדושתם
זכורני שגם הרב אירנשטיין חייך אז חיוך רחב, ואמר לפרס: "אם אתה שואל שאלות כאלה, אינך מכיר את הד"ר הנכבד שלנו'"… ואז פתח גם ד"ר רוטשילד את פיו ולא נשאר חייב. הוא שטח בפני פרס, בתוך דקה-וחצי, את משנתו, עליה חזר פעמים רבות בשנים הבאות, בפני כל מי שרצה לשמוע. אוזנינו שמעו אז, ולא זר, את דבריו. וכך אמר:
"כששואלים אותי, מדוע הנני מקים את בית החולים, אני משיב תשובה פשוטה: זה לא בגלל עניני השבת – משום שמותר לחלל שבת בפיקוח נפש; גם לא בגלל עניני הכשרות של בית החולים, שהרי מותר לאכול טרפות בפיקוח נפש.
"הסיבה היא אחת ויחידה: ערך החיים! לשמור על ערך החיים גם של אנשים שבמקומות אחרים כבר לא היו מטפלים בהם, הן כשמודבר בקשישים, והן בפגים. אני רוצה להוכיח, שקשישים שיגיעו ל'מעיני הישועה', גם אם יהיו חלילה במצב קשה מאוד, הם יצאו מכאן, בחסדי שמים, על שתי רגליים בריאות, וימשיכו בשגרת חייהם".
ד"ר רוטשילד הישיר פניו לעבר האורח הממשלתי, והוסיף עוד משפט, שנחרט באוזני: "כשיהודי מתכונן להקים פרויקט למטרה זו של שמירת ערך החיים, לא יתכן שלא יעזרו לו מן השמים" – – –
לא ידע חכמות
סיעתא דשמיא צריכים בכל דבר, אבל היום כבר כולם יודעים שד"ר רוטשילד היה 'משוגע לאותו דבר!' אבל 'משוגע' אמיתי, כשהכוונה היא כמובן לפן החיובי של המושג הזה! אחת הראיות המובהקות שיש בידינו לכך היא, שמיד לאחר הנחת אבן הפינה ההיסטורית בשנת תשל"ט, הזמין ד"ר רוטשילד טרקטור שיגיע לשטח.
אבל אז קרה משהו. הוא סיכם עם הטרקטוריסט שיגיע בשעה 8 בבוקר. האיש אכן הגיע עם הטרקטור הכבד, אבל משום-מה התמהמה קמעה, ופנה לשוחח עם אנשים שהיו בשטח. רוטשילד לא ידע מעולם שום חכמות; 8 זה 8, ואם אתה לא ניגש לטרקטור, אז אני יושב ליד ההגה…
את החפירות הראשונות באדמת-הטרשים של בית החולים, ביצע הוא-עצמו!!! כך מספר לנו הגאון רבי אליעזר רוט, בשם חותנו, הגאון רבי יצחק זילברשטיין, יו"ר ועד ההלכה של בית החולים. לא חס הד"ר על כבודו, התיישב על הטרקטור, והחל לחפור ולחרוש, ליישר ולסלול, להכשיר את האדמה.
וגם את הדברים שלחש באוזניו של שמעון פרס, יישם ד"ר רוטשילד באופן שממש לא ניתן להאמין. אלפי קשישים, שאם היו מאושפזים במקומות אחרים כבר לא היו בין החיים, יצאו בחסדי שמים במהלך השנים מ'מעיני הישועה' כשהם נושמים ובריאים, וחלקם אף חזר לחיי שיגרה.
(המודיע כ"ו בתשרי תשע"ט / מתוך כתבה נרחבת
של הרב משה מיכאל צורן)
תלמוד בבלי מסכת יומא דף לח:
מנא הא מילתא דאמור רבנן שם רשעים ירקב אמר ליה דהא כתיב ושם רשעים ירקב מדאורייתא מנא לן דכתיב ויאהל עד סדם וכתיב ואנשי סדם רעים וחטאים לה' מאד
אני יודע שזה לא המודה היום לקלל רשעים, אבל התורה לא נשתנתה בכהוא-זה
וכשמזכירים את הרשעים חייבים לקללם ועכ"פ לא לכנותם תחת השם "המנוח"
להערה בעלמא
ובמחילה מכ"ת