תקציר הפרקים הקודמים:
החפץ חיים יוצא לעיירה אראני, לאחר שחזה בחלומו כי גזירה קשה מרחפת על העיירה ראדין. בבוקר יום השבת פרצה דלקה באסמו של אחד הנוכרים, וכמעט כל בתי העיירה עלו באש. החפץ חיים יצא לגייס תרומות, ושב כעבור עשרה שבועות, אך כעבור זמן קצר נפטרה רעייתו הרבנית. מכתב מגיע מעורך דין יהודי בוילנא, המציין כי על פי החוק בממלכת רוסיה, תושבי עיירה שנשרפה באש, יכולים לבקש סיוע כספי מקרן ממשלתית שהוקמה במיוחד לשם כך. רבי אריה לייב הכהן, בנו של החפץ חיים, מגיש את הבקשה כדת וכדין, וכעבור חודשים אחדים מתפרסמת הודעה בעיתון, לפיה הוקצו 25 אלף רובלים לטובת תושבי העיירה. שנה אחרי השריפה הגדולה, שוב פורצת אש מביתו של אחד הערלים, ותושבי ראדין נחרדים לנוכח הסכנה המחודשת הנשקפת לבתיהם.
תושבי העיירה שמיהרו לצאת מבתיהם, כדי לכבות את השריפה שיצאה מביתו של הנוכרי, התבוננו בעיניים קרועות לרווחה בלפיד האש הנישא עם הרוח לעבר חצרו של החפץ חיים. לנגד עיניהם ראו אסון חדש שנופל על העיירה שעדיין לא הספיקה להתאושש מן השרפה הקודמת. הם עצרו את נשימתם באימה ובחרדה גדולה, ונשאו תפילה חרישית שהפעם תהיה התוצאה שונה לחלוטין מזו שפקדה אותם לפני שנה בדיוק. אך תפילתם לא נענתה.
גזיר העץ המתעופף, פגע במחסן העצים שניצב בחצרו של החפץ חיים. היה זה מחסן שככל בתי העיירה, היו דפנותיו עשויות מעץ. הגג המכסה אותו, נבנה גם הוא מקורות עץ רחבות ושטוחות, המכוסות בתבן מעורב בבוץ.
תכולת המחסן היתה דליקה לא פחות: עצים חטובים ומבוקעים שהוכנו להסקה בתנור, הונחו שם בערימות מסודרות, בכמות גדולה שנועדה להספיק לכל בני משפחת החפץ חיים, שהתגוררו בסמוך לו, בהם בית אחותו שגרה עמו בשכנות, ובתי בנו ובתו שנבנו גם הם בחצר.
משא שבעים עגלות טעונות בעצים להסקה אוכסן בבית העצים, ולפיד האש שנפל ביניהם הבעיר בתוך זמן קצר מאוד, תבערה שנמשכה שעות ארוכות.
תושבי העיירה התגייסו לסייע במלאכת הכיבוי. היה זה יום של חול, ובמאמצי הכיבוי נטלו חלק עיקרי, אותם יהודים שבפעם הקודמת נאלצו לעמוד מנגד בעת שבתיהם עלו בלהבות בעיצומו של יום השבת. דליי מים נשפכו על גבי העצים המתלהטים בלהב אש, אך לא היה סיפק בתכולתם כדי להתגבר על מחסן גדוש בעצים מבוקעים ומיובשים כהלכה.
**
רק לפני שנתיים וחצי סיים רבי אריה לייב לבנות שני בתים גדולים ומרווחים, בחצר ביתם של אביו ודודתו אחות החפץ חיים. בית אחד נבנה עבור אחותו גיטל ובעלה רבי אהרן הכהן, ומיקומו היה בצמוד למחסן העצים. במרחק לא רב ממנו עמד ביתה של אחות החפץ חיים, כשבינו ובין בית החפץ חיים הפריד רק קיר עץ בודד. מול בית החפץ חיים עמד ביתו של רבי אריה לייב שנבנה גם הוא במקביל לביתה של אחותו הרבנית לוינסון.
את הבתים החדשים בנו בחצר החפץ חיים על פי דרישתה של רעייתו הרבנית. רבי אריה לייב שלאחר נישואיו התגורר בסמוך לבית חמיו בעיירה רוביז'ביץ' הסמוכה למינסק, עבר להתגורר בראדין לאחר פטירתו של אחיו הצעיר רבי אהרן, שנפטר בדמי ימיו לאחר שלקה במחלה קשה וממושכת. מאז הגיעו לראדין, התגורר רבי אריה לייב במשך כעשר שנים, בדירה שכורה שהיתה צרה מכדי להכיל את בני משפחתו, ואילו שרה וגיטל אחיותיו הצטופפו יחד עם בעליהן וילדיהן בביתו של החפץ חיים.
ראתה אמם הרבנית כי המשפחה מתרחבת בחסד ה', וכי המקום הפך צר מהכיל את כל צאצאיה, והחלה לדאוג שמא הדוחק והצפיפות יניאו את ילדיה לעבור מן העיירה הקטנה והעניה לעיר אחרת, בה יוכלו להתפרנס כיאות ולחיות בבתים מרווחים יותר.
פנתה הרבנית אל החפץ חיים, והציעה בפניו את דאגותיה יחד עם הפתרון עליו חשבה: "נבנה בחצר ביתנו בית מרווח עבור בננו אריה לייב", אמרה לבעלה הקדוש, "וכאשר ירווח לו המקום, נוכל להסיר מליבנו את הדאגה שמא יבקש לעבור לעיר אחרת מפאת הדחקות והצפיפות".
הוטבו דבריה בעיני החפץ חיים, שמלכתחילה היה זה שדחק בבנו רבי אריה לייב לעזוב את עיר מגורי חמיו, ולעבור להתגורר בראדין. לאחר שיקול דעת נוסף החליטו לבנות בית גם עבור ביתם הבכירה גיטל ובעלה רבי אהרן הכהן. הבת הצעירה יותר, שרה, ובעלה רבי צבי הירש לוינסון, המשיכו להתגורר בבית החפץ חיים ולא משו ממנו, עד שהכתה באוזניהם הלמות תופי המלחמה הגדולה, והמשפחה כולה נדדה למרחקים במטרה להתרחק מקו החזית.
משך תקופה ממושכת עמל רבי אריה לייב על בניית שני הבתים, בכספים שעוד נותרו מהנדוניה הנכבדה שהעניק לו חמיו, ובכספים שהגיעו מהגברת קצב המכירה של ספרי המשנה ברורה ויתר ספריו של החפץ חיים על ידי משולחים שנעו ונדו בין קהילות ישראל.
אולם משבאו כל בני המשפחה אל המנוחה והנחלה, וכבר חישבו לישב בשלווה לאורך ימים ושנים, קפץ עליהם רוגזו של שביב האש הסורר, וברור היה כי התבערה בבית העצים לא תנוח ולא תשקוט עד שתצליח לשלח את לשונותיה ולאחוז גם בבתים הסמוכים לה.