תקציר הפרקים הקודמים:
בערבו של יום חמישי בשבוע יצא מרנא החפץ חיים לעיר אראני, לאחר שחזה בחלומו גזירה קשה המרחפת על העיירה ראדין. בבוקר יום השבת פרצה דלקה באסמו של אחד הנוכרים, וכמעט כל בתי העיירה עלו באש. החפץ חיים יצא לגייס תרומות לצורך שיקום העיירה, ושב כעבור עשרה שבועות. ביקש החפץ חיים לישב בשלווה, אך צרה נוראה התרגשה על ביתו בפטירתה של רעייתו הרבנית אתה השתדך בהיותו נער צעיר, לאחר שהתייתם מאביו בעת שגלה עמו למקום תורה בווילנא בעוד אמו נותרת מאחור בעיירה זיטל.
נותר החפץ חיים המיותם בוילנא, וחברי אביו היו דואגים לו יחד עם אחיו רבי אהרן שהיה מבוגר ממנו בכתשע שנים. רבי אהרן שהיה תלמיד חכם מופלג וזמן קצר קודם לכן נתעטר בכתב סמיכה להוראה עוד בהיותו כבן 22 שנים, שימש כרבו של אחיו הצעיר, היה מלמד אותו ומשגיח עליו שימשיך לגדול התורה. כמו"כ היה החפץ חיים יושב לפני רבי יעקב קובנר שהיה ראש ישיבה בוילנא ובישיבתו היו עוסקים בטור ובשו"ע. משך שנים רבות עוד זכרו תלמידי הישיבה את שאלותיו ותירוציו של הנער הצעיר שהדהים את הכל ביכולתו לפרק הרים ולשבר סלעים בלימוד ההלכה.
במקביל נישאה אמו של החפץ חיים בשנית לרבי שמעון הלוי אפשטיין, שהתגורר בראדין והתאלמן זמן לא רב קודם לכן. כששמע כי לרעייתו יש בן גדול בתורה, החל לשדל אותה שתקרא לבנה שיבוא לבקר אותה בראדין, כדי שיוכל לתהות מקרוב על קנקנו מאחר ורצה להשיא לו את בתו פריידא שהיתה בערך בת גילו של החפץ חיים.
בתחילה לא אבתה אמו של החפץ חיים לקרוא לו שיגיע לראדין, כי לא רצתה להפריע לשקידתו העצומה בתורה, אך לאחר השתדלות גדולה מצד בעלה ניאותה ושיגרה לבנה איגרת בה ביקשה ממנו שיבוא לבקר אותה אחרי מספר שנים שלא נפגשו פנים אל פנים.
שמו של החפץ חיים כבר יצא באותה עת לשם ולתהילה ברחבי וילנא וסביבותיה, וכמה מעשירי האזור נתנו בו את עיניהם וביקשו לקחתו כחתן לבנותיהם. אחד מהעשירים הללו אף הציע להעניק לחפץ חיים נדוניה נכבדה בסך של אלף רובלים, ושידוכים נוספים כהנה וכהנה התגלגלו לפתחו.
כאשר שמעו אחיו של החפץ חיים כי בעלה של אמו מבקש לקחתו כחתן לבתו, נזעקו להגן על אחיהם מפני העוול שחשבו שנעשה לו, וטענו כי רבי שמעון הלוי אפשטיין על אף שהיה בעבר איש אמיד ובעל יכולת, הרי כבר הפסיד את רוב כספו בגזרת המלכות ששללה ממנו את אדמותיו רחבות הידיים, ולא יוכל להעניק לחפץ חיים נדוניה ראויה כפי שהציעו רבים אחרים לעשות.
מספר שבועות עיכב רבי שמעון את בן רעייתו בראדין, ולאחר שהרבה בהשתדלויות ופיתויים, ועירב את רעייתו החדשה בסוד הדברים, הצליח להביא את השידוך לידי גמר, ובשעה טובה ומוצלחת נגמר השידוך בין הבחור ישראל מאיר ובין הנערה פריידא, כשהחפץ חיים מקבל כנדוניה בית עץ ששוויו מאה וחמישים רובל כסף, בתוספת הבטחה למאה וחמישים רובלים נוספים שיינתנו לאחר זמן.
לימים שח החפץ חיים באוזני בנו, כי אלמלא מצא את בת זוגו בעיירה קטנה ושקטה, ואלמלא היה זוכה באשה שידעה להסתפק במועט ומעולם לא ביקשה לעצמה דבר, מי יודע אם היה זוכה להחזיק בתורה לאורך שנים, ולא היה נסחף אחר חיי המסחר והעסקים ככל בני גילו.
* * *
האבל הכבד ששרר בביתה של משפחת החפץ חיים המשיך ללוות אותה עוד זמן רב. לא במהרה הצליחו החפץ חיים וילדיו להתנחם אחרי מות אמם הצדקת שהיה עיקרו של הבית, ושהזריחה מאורה על העיירה כולה.
אך צרכי עמך מרובים וזמנם קצר, כי החורף מתקרב בצעדי ענק, והעשייה בצרכי הכלל היא היא המורשת שהותירה אחריה אשת החפץ חיים אשר כל ימיה היתה פורסת לחמה לעני, מקבצת פרוסות לחם מדי שבוע בין בתי העיירה ולאחר מכן מחלקת אותם לנזקקים, לצד פעילויות רבות אחרות שעשתה לטובת הכלל והפרט.
והנה, באותם ימים של אבל מהול בעשייה נמרצת למען הציבור הגיעה לביתו של החפץ חיים מעטפה ובה מכתב ששיגר עורך דין יהודי מהעיירה פוניבז', ובו הוא מפנה את החפץ חיים לספר החוקים של הממלכה הרוסית, לסעיף בו מוזכר כי ישנה קרן ממשלתית מיוחדת שמעניקה מימון כספי לשיקום עיירות שבתיהן נשרפו.
בבית החפץ חיים קיבלו את המכתב ללא התלהבות מרובה. הייתכן אומנם שאותה ממשלה שגוזרת גזירות וגוזלת קרקעות של יהודים תעניק לפתע מענק כספי לשיקומה של עיירה שרוב מוחלט מבין תושביה יהודים?