שמענו פעם על יהודי בעל-יכולת המעניק מהונו בנדיבות לבחורים שנכנסים לביתו במהלך יום הפורים כדי להתרימו עבור תורה וחסד, אבל יש לו תנאי אחד: לא מקבלים כסף לפני ששותים כוס מלאה ודקה… מה לעשות, היהודי נהנה לראות את ה'חברה' משתנקים ומאדימים, שלא לדבר על מה שקורה אחר כך…
אז ליהודי הזה, ואולי לעוד יהודים כמוהו, כדאי לקרוא ברצינות את הסיפור הבא – מעשה אמיתי שיכול להזכיר סיפורים משנים קדמוניות על צדיקים שהסכימו לשים עצמם ללעג וקלס כדי להשיג כסף לפדיון שבויים, רק שהפעם הסיפור הזה מסתיים קצת אחרת.
ששה בחורים מישיבה בארה"ב הנתונה בקשיים כלכליים, נקטו יוזמה מיוחדת. הם פנו ליהודי עשיר שהתגורר באזור הישיבה, וביקשו להתרימו עבור הישיבה. העשיר, ממש כמו בסיפורים, החליט לחמוד לו לצון. לתרום לישיבה כנראה לא ממש בער לו, אבל להשתעשע למראם של בחורים הקופצים בבגדיהם לבריכה הקרה שבחצרו בעיצומם של ימי החורף, ועולים משם רועדים מקור – בהחלט התחשק לו. הוא אמר להם, שעל כל בחור שיקפוץ לבריכה בבגדיו, הוא יתרום סכום של 1000 דולר לישיבה.
הם נענו לאתגר במסירות נפש, ובזה אחר זה קפצו לבריכה הקרה. בעל-הבית עמד בדיבורו ורשם להם צ'ק בסכום נכבד של 6000 דולר, אותו מיהרו לתת בשמחה של מצווה להנהלת הישיבה.
הבחורים מצידם עשו מעשה נעלה של הקרבה למען החזקת תורה, אבל אותו עשיר לא זכה שכספו – שנתרם בצורה מבזה שכזו – יסייע לישיבה. בעצה אחת עם רבני הישיבה החליטו בהנהלה לקרוע את הצ'ק לגזרים… תרומה עבור החזקת תורה נותנים מתוך אהבה לתורה, כבוד לתורה, ומה שקרה כאן היה בדיוק ההיפך. זהו כסף של 'בזיון התורה', וכסף כזה אינו ראוי שיחזיק לומדי תורה.
לא ידוע האם לגביר נודע מכך שתרומתו הושבה לו בפניו. מן הסתם לא שלחו את קרעי הצ'ק בתוך מעטפה לביתו. אבל הגר"י זילברשטיין שליט"א – שסיפר את המעשה הזה בשבוע שעבר בשיעורו – דן בשאלה האם מצד הדין מחויב הגביר לחזור ולתרום את הסכום, שהרי התחייב לתת כסף עבור הישיבה, ומאחר והתרומה לא יצאה אל הפועל הוא עדיין מחויב בה. מסקנתו של הגר"י זילברשטיין שליט"א היתה שהוא אינו מחויב בכך. אין כאן מקומם של הנימוקים ההלכתיים שהובילו למסקנה זו, אבל המסר העוצמתי שבסיפור הבלתי שגרתי הזה, מהדהד בכל עוז.