ברשות הקהל הקדוש, ובהודאה לרבי דוד הופשטטר שליט"א העומד בראש המפעל הקדוש 'דרשו', שהרבה חיילים לתורה הקדושה.
הזוהר הקדוש אומר על הכתוב בשיר השירים, "אם לא תדעי לך היפה בנשים, צאי לך בעקבי הצאן", אם לא תדעי לך, אם לית לך ידיעא באורייתא, היפה בנשים, אפילו אם אית לך עובדין טבין סגיאין, צאי לך, ממחיצתי.
הפשט הוא, אם אין לכם ידיעה בתורה קדושה, אפילו מי שזכה והרבה במעשים טובים, הקדוש ברוך הוא לו, 'צאי לך', צא ממחיצתי. לדעת את התורה זה לא לוקסוס, זה לא מותרות, מי שאין לו ידיעה בתורה אינו במחיצתו של הקב"ה, ואפילו אם מעשיו הטובים כבירים ומרובים.
הגמרא בירושלמי בתענית, דף כ"ח, אומרת כך: "אמר רבי חנינא, קודם לארבעים שנה, עד שלא גלו ישראל לבבל, נטעו תמרים בבבל". ארבעים שנה לפני שישראל גלו לבבל, נטעו תמרים בבבל, כנראה שהמצב האקונומי היה לא כל כך טוב והחליטה הממשלה באותם ימים, שעל ידי שיהיו דברי מתיקה מפני שאנשים להוטים אחר דברי מתיקה, לא יורגש המחזור. אומרים חז"ל שהסיבה שבגינה סובב הקב"ה שייטעו תמרים בבבל, היא מפני שדברי המתיקה מרגילים את הלשון ללימוד התורה…
התורה אומרת, אני אוהבת את מי שאוהב אותי, ומסביר המלב"ים, מי שכבר דבק בחכמה לאהבה אותה, התורה תאהב אותו בחזרה, תגלה לו סודותיה כאשר יגלה האוהב סודותיו לאהובו, ותצרהו מכל חטא, כאשר ישמור האוהב את אהובו.
התנאי ללימוד התורה זה לאהוב את התורה, ושלומדים תורה אוהבים תורה.
מסופר מעשה בשניים מגדולי ישראל, האחד מהם היה רבינו ה'אור שמח', רבי מאיר שמחה מדווינסק, שלמד בחברותא עם גדול בישראל ובאחת הפעמים הם ניסו להבין סוגיה כלשהי לעומקה ולא הצליחו ליישר ולהבהיר את הדברים שיקבלו על לבבם בצורה מושלמת, עד שאמר רבי מאיר שמחה לחברותא שלו, בוא נעצור לרגע מתלמודינו, נעשה הפסקה קצרה, ונתפלל לקב"ה שייטע בלבנו אהבת תורה.
התפלא החברותא ושאל את רבי מאיר שמחה, מה עניין אהבת תורה לכאן, אנחנו צריכים להתפלל שנזכה להבין את דברי התורה, ומדוע נבקש דווקא עכשיו על אהבת תורה?
אמר לו ה'אור שמח', אמשול לך משל: למה הדבר דומה? לאם של תינוק, שהיתה צריכה לצאת לזמן מה מביתה, ובזמן זה הביאה מטפלת מומחית שתטפל בתינוק.
יצאה האם, והתינוק בכה ובכה בלי הפסקה, עד ששבה האם הבינה מה חסר לו, מילאה את מחסורו במאכל או במשקה, ומיד נרגע התינוק.
התפלאה השמרטפית, כיצד זה הצליחה האם להבין את רצונו של התינוק?
אלא, השיבה האם, לתינוק יש שפה קשה מאוד, רק מי שאוהב אותו אהבה עזה, יכול להבין את השפה הזאת.
כך גם עם התורה הקדושה, הסביר רבי מאיר שמחה, שפת התורה אינה קלה להבנה, אבל מי שאוהב את התורה יכול להבין אותה. לכן נתפלל שנזכה לאהבת תורה, ואם נאהב את התורה יותר, נוכל גם להבין אותה בעמקות גדולה יותר.
וכך גם אומר רש"י, שהתורה מחזרת אצל קונה, ומבקשת ממנו למסור למי שלומד אותה, טעמי תורה וסדריה, וכל כך למה, לפי שכפה פיהו על דברי תורה. כי הוא התאמץ בלימוד התורה.
אסיים בברכה לכל הקהל הקדוש, שהקב"ה יזכה את כולם להיות קובעים עיתים למלאכה, ויהיה עיקר עיסוקם בתורה הקדושה.